שבוע 20. 2/3 הדרך מאחורינו. מצפים ומחכים ל 1/3 האחרון 😊:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
אנו מתחילים שיעור חדש: הפעם על אריסטו.
חוזרים לעת העתיקה, אחר שעברנו לגרמניה המודרנית, עם קאנט וניטשה.
אריסטו היה תלמידו של אפלטון, אך פנה לדרך פילוסופית שונה ממורו. הוא ביקש לבחון את המציאות "בגובה העיניים", ולא מלמעלה, מהרובד של האידיאות. הוא גם ביקר את אפלטון בכך שהוא סבר שלא ניתן להחיל את התיאוריה עךל כל תחום חשיבה.
למשל, האתיקה, תחום ההתנהגות האנושית, אינה כפופה לתיאוריה. עלינו לגשת אליה בגישה אחרת: לא דרך תורה עיונית, אלא דרך תבונה מעשית. אכן, לא מדובר במדע מדויק, כמו בפיזיקה או במתמטיקה, אלא בתחום הנתון לשיקול הדעת, בחינה עדינה של כל מקרה לגופו.
מהו המבנה של הפעולה האנושית, שואל אריסטו באתיקה, הוא עונה: מבנה זה הוא תכליתי. כל פעולה שואפת לדבר-מה, למטרה מסויימת. יש לה תכלית. על כל פעולה עלינו לשאול את השאלה: לשם מה היא נעשית? זו המשמעות שלה.
לאחר מכן, אריסטו מבחין בין שני סוגים של פעולות: כאלה שנעשות כאמצעי למטרה מסוימת, וכאלה שנעשות לשם המטרה עצמה.
דוגמא לפעולות הנעשות לשם המטרה עצמה: יצירת אמנות, משחק, ספורט. אנו נענים מעצם הפעולה.
אך רוב הפעולות שלנו נעשות לשם מטרה אחרת, הן אמצעי, ולא המטרה. אנו משפצים את הבית כדי שהבית ייראה יותר טוב, או שהוא יהיה יותר נח, וכולי. המטרה היא לא השיפוץ עצמו. אנו מתרגלים פיצוח משוואות על-מנת להצליח במבחן במתמטיקה.
עבור אריסטו, ישנה רק תכלית אחת שהיא עליונה על כל התכליות האחרות, ושהיא פסגת התכליות: זהו האושר.
על-פי אריסטו, כולם יסכימו שהאושר הוא תכלית הפעילות האנושית, שהוא השלם, כלומר שאנו עושים את כל מה שאנו עושים על-מנת להגיע לאושר.
שאלנו את התלמידים: מהו האושר עבורכם? האם ניתן להגיע לאושר?
התשובות שלהם, בכתב ובעל-פה, היו מעניינות ומגוונות...
בשעה השנייה, קראנו טקסט מאת דוסטוייבסקי שלכאורה אינו קשור ישירות לאריסו, קטע מתוך "כתבים מן המחתרת". כיצד סופר רוסי מהמאה ה-19 מתכתב עם פילוסוף יווני מהמאה ה-4 לפנה"ה? אך בעצם, דוסטוייבסקי תוקף בחריפות את המסורת הפילוסופית כולה, מאפלטון ואריסטו ועד קאנט. אכן, מדובר במונולוג ארוך שבו הגיבור המיוסר מגולל את רעיונותיו על האדם ועל האנושות בכלל. הוא טוען שהאדם עצמו אינו מתפתח עם הקידמה הטכנו-מדעית, האדם אינו הופך למוסרי יותר, הוא גם אינו מעוניין במטרות הגיוניות או מדעיות, אלא בעיקר ברצון עצמו, ולא משנה מהן תוצאותיו. דוסטוייבסקי מבצע צעד נוסף וטוען בהתרסה שהאדם גם לא תמיד מחפש את האושר, כפי שסבר אריסטו. הוא לעיתים מבקש דווקא את הסבל, את ההרס והרוע. הוא נענה מההרס, ובתנאי שהוא פועל-יוצא של הרצון העיקש שלו!
ואכן, בחינה קצרה בתולדות ההיסטוריה האנושית מראה לנו שהאדם אינו כה רציונלי כפי שציירו אותו הפילוסופים המערביים, ושהוא מתענג לא פעם על שפיכות-הדמים ועל האלימות, ולא שואף דווקא לממש את הפעולות ההגיוניות ביותר.
אלה הן מחשבות קשות, קודרות אפילו, אך אין מנוס מלחשוף גם את הצד האפל של האדם, כפי שעושה דוסטוייבסקי.
החלטנו שאנו נמשיך בשיעור הבא לדבר על אושר ועל התרבות האנושית: האם היא בנויה לאושר? האם היא מכוונת לכך? ...
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור באווירה חגיגית בכיתה של יעל ושלי בבר אילן.
אנחנו מסיימים, לאחר כברת דרך של כמה שבועות, את הקריאה (כמעט המחזה) של "חלום ליל קיץ". לאחר הסיום אנחנו מנסים להבין: יש כאן "עומק"? יש כאן "מורכבות"? מה "המסר"? כל המילים האלה שיעל לא מעריכה ומנסה לגרום לנו להבין את החוויה האסתטית שמתהווה פה.
בין לבין אנחנו לומדים על מאפייני הטרגדיה ומאפייני הקומדיה, על סיום אקסקלוסיבי של טרגדיה לעומת סיום אינקלוסיבי של קומדיה, ויוצאים להפסקה.
בחלק השני אנחנו מארחים את תלמידי כיתה יב' של אדם, כדי לדבר על "שמאל" ו"ימין".
האם נדבר על שמאל ימין פוליטי בארץ?
לא בדיוק, אבל אולי גם.
אנחנו מתחילים ממש מעכשיו. מטענת "שמאל" ששמעתי שדורשת ששומרי הסף בבנק המרכזי (הנגיד, למשל) יהיו חופשיים מפיקוח ממשלתי. אני מסביר שחופש או אוטונומיה לבנק מרכזי הוא אחד מהעקרונות של גישות ימין קפיטליסטי בכלכלה.
והנה, דוגמה אחת; ראשונה, להתהוות ולהשתנות של תפיסות עולם בתוך שמות מושגים.
אנחנו מדברים על תכנון שמאפיין חשיבה שמאלית לעומת מעין גיבוב והתהוות בסגנון שוק חופשי של צד ימין בכלכלה.
מדברים על מיסוי ומדינת רווחה, על זכויות חיוביות וזכויות שליליות, על רכוש לפי שני הצדדים. האם אנחנו הולכים ומבהירים את החומר?
לא חושב, אנחנו הולכים וממרכבים אותו ומעמיקים בו, ומכאן, יקח כל תלמיד את התובנות לדרכו הוא
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של אדם לויד:
בשבוע שעבר סוף סוף קיבלו התלמידים את עבודותיהם בחזרה, בתוספת הערותיי. ניכר שמרחק הזמן בין השיעורים שהקדשנו להכנות לקראת כתיבת העבודות ומועד הגשת העבודות עשה את שלו. התלמידים קיבלו הערות רבות ומחלקם אף ביקשתי שכתוב של חלקים מעבודותיהם. לאחר שעברנו שוב על עיקרי כללי הכתיבה, פיניתי את הבמה לעודד שנתן פרזנטציה קצרה על ההבדלים בין סוציאליזם, קומוניזם וקפיטליזם. אור הצטרפה אלינו בשלב זה. ביתר הזמן המשכנו לקרוא על שכר העבודה אצל מרקס, אך לא הספקנו הרבה מזה.
בחלק השני של המפגש, חברנו לכיתה של אושי ויעל. אושי הציג פרדיגמה מסוימת להבנת ההבדל בין ימין לשמאל פוליטיים על בסיס תפיסתו של האייק. בהתחלה התלמידים זרמו עם הרעיון אך לקראת הסוף התעייפו. בכל זאת קיימנו דיון מעניין.
Comments