יעלה ויבוא השבוע ה 23 בקמפוס של בר אילן:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
בשעה הראשונה, חזרנו לקריאה בספרו של פרויד תרבות ללא נחת, ובמיוחד בפרק ג', פרק חשוב הדן במהות ה"תרבות".
התרבות על-פי פרויד אינה מה שאנו רואים בדרך כלל כ"תרבות": שירה, אמנות, ספרות או תיאטרון, אלא היא מכלול ההתפתחות האנושית. פרויד מפריד בין שני פנים של התרבות: ההתפתחות הטכנולוגית והארגון החברתי/מדיני.
השאלות של פרויד נוגעות לסוגיית אפשרות האושר של האדם הפרטי במסגרת היותו חלק מהפרויקט התרבותי. האם ההתפתחות הטכנולוגית אמורה להוביל ליותר אושר? פרויד מציין שהאנושות נחלה "אכזבה" בעניין זה, אך הוא שואל: האם בכלל ההתפתחות הטכנולוגית הייתה מיועדת לתכלית האושר? לא בטוח כלל וכלל. היא הביאה "תועלת" לאדם, היא גרמה לחיים יותר נוחים ונעימים, אך אושר הוא דבר שונה בתכלית. האושר הוא בכלל סובייקטיבי ואינו קשור לגורמים אובייקטיבים.
ההיבט השני של התרבות, ההיבט החברתי/מדיני, הוא עוד יותר בעייתי לגבי שאלת האושר. שהרי כאן ברור שהאדם מקריב הרבה מהאושר הפרטי שלו כשהוא נכנס לחברה, למדינה. הוא כבר אינו חופשי, הוא אינו יכול לספק את יצריו, שהרי הוא מוגבל על-ידי חוקים, על-ידי הרבים. עבור פרויד, הכניסה לחיים החברתיים והפוליטיים היא הגורם המרכזי לתסכולו של האדם, למירמור שהוא חש כלפי התרבות בכלל. פרויד מזכיר במרומז את רוסו ואת האנרכיסטים בכלל, השואפים לסגת מהפרויקט התרבותי ולחזור לחיים יותר טבעיים, תחות מתורבתים, בטענה שחזרה זו תחזיר לאדם את האושר האבוד שלו.
אך פרויד סקפטי אודות יכולתו של האדם להיות מאושר. אם האדם הוא יצור חברתי, יכול להיות שהוא אינו מיועד להיות מאושר, לפחות לא מאושר באופן מושלם. תמיד יהיה פער בין סיפוק יצריו והיותו יצור חברתי ו"תרבותי" במובן של פרויד.
הקריאה בטקסט של פרויד היא מרתקת, אך עלי לציין שהתלמידים התקשו לעקוב אחד העברית המסורבלת של התרגום העברי. גם כאן יש צורך דחוף בתרגום חדש, יותר עדכני וזורם... שכן הטקסט גם במקור אינו קל, והתרגום העברי רק מקשה עוד יותר...
בשעה השנייה התארח בכיתה עומר, דוקטורנט בספרות מהאוניברסיטה העברית, שדיבר איתנו על הניקוד בשפה העברית, על תפקידו בשירה ובכתבים המקודשים. למרות השעה המאוחרת, התלמידים הקשיבו וחלקם השתתפו בדיון. כל הכבוד!
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שני חלקים לשיעור של יעל ושלי בכיתה ברמת גן.
בחלק הראשון אנחנו ממשיכים עם הפרק של טיילור על אלוהים. אני קורא בקצב ומסביר ולאט לאט מתעורר דיון. עולות שאלות והסתייגויות, והנה אנחנו כבר גולשים להוכחה מהסדר ולהוכחה האונטולוגית עוד לפני שאנחנו מגיעים אל חלק מהן בטקסט. השיעור עובר – בחוויה שלי – תוך דקה, והנה. התלמידים מסמנים לי "די". צריך הפסקה.
בחלק השני אנחנו עובדים על ההערכה החלופית מתוך ציון הבגרות של שנה הבאה. מדובר ב15% מהציון, והתלמידים עובדים – מי בקבוצות ומי בבודדים – על משחקי לוח ומשחקי קלפים להוראת ספרות ופילוסופיה.
בין לבין, יעל ואני ממציאים – גם אנחנו – שני משחקים: וריאציה של רמיקוב ושבצ-נא פילוסופי של יעל, ורמיקוב טכני פילוסופי (אני), והנה, גם הצדדים הנרקיסיסטיים שלנו נענו.
התוצרים יפים.
לדוגמה: גלגל בסגנון גלגל מזל של יריד ועליו 16 סיפורי ילדים. כל משתתף מסובב את הרולטה, מקבל סיפור (מוכר), מטיל קוביות, מקבל משימה על הסיפור.
דוגמה למשימות: הצג את הסיפר מנקודת מבט של פילוסוף מתוך רשימה, הצג בעיה אתית שעולה בסיפור. וכן שאלות אסתטיות ומבניות של הסיפר. כל הכבוד לגילי שלנו.
בשלב הזה לתלמידים יש כבר את כל התכנים, בדמות משימות, ציטוטים, הנחיות, ובשבוע הבא ניצור את הכל על בריסטולים, נצבע, נקשט (קצת רגרסיה נחמדה) ובשבוע לאחר מכן נעשה מרתון משחקים: נשחק כולנו בכל המשחקים.
Comments