במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
את השיחה שלנו על ניטשה, ואת מהלך פירוק הערכים שלו, פגשנו דרך קריאה בשיר של המשוררת יונית נעמן "אני עומדת במעגל ומביטה סביבי". בשיר מתארת נעמן חוויה של התפכחות שבה ערכים שתפסה אותם באופן מסוים בחייה, מתגלים כנושאים משמעות אחרת לגמרי - משמעות שרחוקה מהתפיסה האידאית של אותם ערכים.
שוחחנו בכיתה על הפער בין הערכים, לבין האופן שאותם הערכים באים לידי ביטוי בחיינו, ובאופן יותר פרטיקולרי, בחברה הישראלית. דיברנו על העמדה הביקורתית של נעמן בשיר, ועל האמירה כי כל הערכים, בסופו של דבר, הם תוצר של אני סובייקטיבי, ולא של איזו אמת נעלה, אני סובייקטיבי, שבמקרה של נעמן, נוגע גם למנהיגים שלנו.
לאחר מכן, עברנו לניטשה – או בעצם חזרנו אליו לאחר השיעור הקודם – והראינו כיצד השיר של יונית נעמן מתכתב איתו. השאלות הן שאלות דומות: המשוררת גם היא מפרקת את המשמעות השגרתית של מילות השפה, היא מעמידה בספק את מה שהיא יודעת, את "חכמת האמת" ואת ה"ערכים" שהיא קיבלה בירושה.
קראנו טקסט נוסף מאת ניטשה: "על ההתגברות העצמית", מתוך: כה אמר זרטוסטרה.
מדובר בסגנון ייחודי: הפילוסופיה נאמרת כאן בשיר, בסגנון כמעט נבואי המזכיר את הברית החדשה, את הבשורות. ניטשה חשב לכתוב סוג של פרודיה על הברית החדשה בגרסה מודרנית.
רואים כאן שוב את הפירוק שניטשה מעביר את המסורת: את הדת, המוסר _הטוב והרע), ואת המטפיזיקה של אפלטון (עולם האידיאות שאינו בר-חלוף).
במקום כל אלה, ניטשה רואה "חיים", שאינם אלא "רצון לעצמה". בכל תופעה ניטשה רואה רצון לעצמה, אפילו בציות, ולא רק בציווי.
מה נותר לאחר הפירוק של ניטשה? מהי האתיקה שלו? מה הוא "מציע"? אתיקה של אומן, של יוצר: הוא קורא לנו להמציא את עצמנו מחדש, ליצור ערכים חדשים, לברוא את הטוב ואת הרע ולא לקבל אותם מהעבר.
וניתן לשאול: האתיקה של ניטשה היא מרעננת, מלהיבה, אבל האם היא אינה מסוכנת? האם אין מוסר אוניברסלי, בניגוד למה שהוא סובר? האם הכל סובייקטיבי, תלוי באדם המדבר?
במסגרת הדיון המרתק עם התלמידים, עלו כבר שאלות שילוו אותנו בהמשך: מהו מוסר? האם קיימים ערכים אוניברסליים? כבר הזכרתי את קאנט ואת המוסר שלו, שהוא ההיפוך הגמור מהאתיקה של ניטשה.
ההמשך יבוא...
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
שיעור מעניין. מעניין מבחינת המבנה שלו. בחלק הראשון אני מתחיל להכין את הקרקע להוראת קאנט.
מתחילים במושגים: ריאליזם, אנטי ריאליזם, אפריורי, אפוסטריורי, סינתטי ואנליטי.
לא פשוט להסביר וצריך לחזור על ההסברים פעמיים שלוש.
יש פער בכיתה. חלק מהתלמידים לא מבינים לגמרי וצריך עוד דחיפה וחלקם שואלים שאלות ביקורת כבר, כלומר, הבינו ורצו הלאה.
וככה, בלי להרגיש, עברה לה שעה וחצי ראשונה.
יעל ואני מתלבטים. להמשיך בקאנט? נראה לנו יותר מדי ליום אחד.
בגלל העיסוק במושגים (סינתטי ואנליטי) ודוגמאות לשוניות שעלו, אני פותח בהוראה של בסיס השפה הבינלאומית: "אספרנטו".
אנחנו לומדים חלק מהסיומות והתחיליות, זמנים ושורשים ואני נותן דוגמאות.
המשימה של יעל היא: צאו החוצה לעשרים דקות והמציאו שפה.
איזה חוקים? מה להמציא? יעל לא עונה. הדמיון שלכם יוביל אתכם.
והתוצרים מעניינים: שפות רגשיות, שפות ללא רפרנס קבוע ועוד.
ומה שהכי יפה, מתפתח דיון אמיתי וממשי בפילוסופיה של הלשון (מבלי להכריז שזה מה שאנחנו עושים). אנחנו מאזינים לדקות ראשונות של החמישית של בטהובן ושואלים אם יש כאן שפה, ממה היא מורכבת.
מדברים על אונומטופאיות ועוד ועוד
במגמת פילוסופיה:
בכיתה יב' של אדם לויד:
התחלנו בסבב מה נשמע הרגיל שלנו. כמה מן התלמידים היו חסרים בשל בגרויות ומחלות, אך קיבלנו חיזוק וסיגל הייתה אורחת של כבוד בשיעור. עיקר הדיון בחלק הראשון של השיעור נע סביב ענייני היום במדינת ישראל.
דיברנו על כוחה של הפגנה, על נחיצותה, על אופי של הפגנות שונות, על פריבילגיה ועל צורך הישרדותי. בחל- השני קראנו את משל האותיות של אפלטון כפתיחה ללימוד של סוגי המדינות השונים, יתרונותיהם וחסרונותיהם. ראינו כיצד כל דגם מדינה עשוי להוביל לדגם אחר וכן הלאה. ביררנו האם אריסטוקרטיה אפשרית בימינו. בשיעור הבא נמשיך ונראה מה כתבו התלמידים בתרגיל שניתן (מה היא המדינה האידיאלית לדעתך?). עד כאן.
Comments