אוניברסיטת בר אילן 24.01.2021

שבוע 14. זה מה שהתרחש אצלנו אמש בבית החינוך באונ' בר אילן:

במגמת הספרות:

בכיתה יב' של יעל איזנברג:

השיעור אתמול די השתבש. מסתבר לרוב התלמידים בכיתה יש מחר בחינת בגרות, ולכן הנוכחות הייתה חלקית והריכוז לא במיטבו. החלטתי שפשוט נקרא קצת, בלי יותר מדי שיחות ובלי משימות.

לשמחתי חומר הקריאה שלנו, הנובלה ״בין לילה ובין שחר״ של קנז, היה כה יפה ועדין, שהוא הצליח לעורר עניין בתלמידות למרות הדאגות והלחץ מהבחינה. הייתה לנו שעת סיפור נעימה יחד. נמשיך בכוחות מחודשים בשבוע הבא.

בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:

הקדשנו את השיעור לסיכום של "חלום ליל קיץ", היצירה שקראנו בשבועות האחרונים. התלמידים דיברו על כמה מהתמות שמופיעות ביצירה: שאלת הבחירה החופשית, המתח בין מציאות לחלום, המתח בין הסדר הארצי לסדר של הטבע, והאנלוגיה ביניהם לאורך היצירה.

במהלך הדיון חזרנו לסרט Dead poets society שצפינו בו בתחילת היחידה, ושאלנו מדוע בחר הבימאי לשלב את יצירתו של שייקספיר בסרט? ומה בין סיפורו של ניל, גיבור הסרט, לבין סיפורה של הרמיה? התלמידים ראו במחזה של שייקספיר סמל של תקווה עבור ניל. אולם, הסוף הטוב במחזה לא מוביל לסוף טוב בסיפורו של ניל. ניל בוחר להתאבד, ולא זוכה לממש את חלומו. מרתקת הייתה ההערה של אחת התלמידות כי מתחת לפני השטח היה דבר נוסף בחייו של ניל שלא התממש, והיא האהבה ההומו-אירוטית לחברו.

בחלק השני של השיעור צפינו בביצוע המחזה של תיאטרון הגלוב השייקספרי. התלמידים בעיקר אהבו את האופן שבו בחרה הבימאית להציג את כל יצורי הלילה. הפראיות הדגישה את הקרבה לאדמה, ולסדר של הטבע, והחזירה אותנו למרחב החלום כמרחב שבו מתאפשרת גם אהבה ותשוקה מסדר אחר.

בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:

שעורי אתמול הוקדשו לשני מבואות נפלאים לנובלה הגלגול לקפקא. בתכנית הלימודים שמור "הגלגול" לכתה י"א, אבל ככל שהולכת ומעמיקה ההיכרות שלי עם הכתה נעשה ברור שהם בשלים לקרוא אותו כבר כעת.

בעצם, גם שני המבואות שקראנו חוברו על ידי תלמדי הכתה: בשבועות האחרונים עסקנו בתרגול המעברים מסיפור "אישי" (ביוגרפי) לבדיוני, שהלכו והבשילו לכדי סיפורים קצרים נהדרים, מרביתם 'רשומוניים' באופיים. פתחנו אתמול בשניים מהם: "סיפור ללא שם" -- טקסט יוצא דופן של נמרוד, שכתוב מנקודת מבטו של ארנב ומחזיק הבנה מורכבת לגבי הסף בין האנושי והחייתי; וסיפור קצרצר (גם הוא "ללא כותרת"), מופלא בסגנונו, של אנה -- שמתאר את אחד מחדרי-השינה שלה וכיצד נחקק על לוח ליבה. ה"וואו" שקיבל את פני שני הסיפורים הללו תחילה החליף בהדרגה את מקומו למשובים רגישים, ענייניים, קשובים ואנליטים, וגם הכותבים שלנו חשו שזכו לקריאות נוגעות ומעוררות.

את השעה השנייה פתחנו בשיחה ערה על חדרי-שינה: מהסיפור של אנה, דרך קטעי ה"חדר" מתוך חלל וכו' של ז'ורז' פרק, ועד לתהיות משותפות לגבי מה הופך חדר מסוים ל"שלי", האם מוטב לחלוק אותו או דווקא להשתלט עליו, מדוע מכנים כך את 'חדרי-הלב', וגם כמה הכי-הרבה-זמן נשארנו רצוף בחדרנו, בלי לצאת. אלה, יחד עם הארנבון של נמרוד (ולא פחות מכך, הכלוב שלו) -- ציידו את הקריאה שלנו בפסקת הפתיחה של "הגלגול". והנה השרץ קם, מתח את רגליו הדקיקות, והתהפך באי-נחת בחלל הזום. כמעט אפשר היה לחוש במחושיו חוצים את המסך. 

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:

פתחנו את השיעור בצפייה וניתוח של שני סירטונים על מחלוקת בין הרציונליזם והאמפריציזם בפילוסופיה החדשה. התחלנו מלוק ומנקודות ההשקה, ובהדרגה, ההבדלים בין תפיסתו לתפיסת דקארט.

הכרנו את החלוקה של לוק בין איכויות ראשוניות ומשניות ואת הריאליזם שלוק שאף לשמר. פנינו לביקורתו של ברקלי על החלוקה כשאחד התלמידים ביקש לטעון כי אלוהים, ששורד במשנתו של ברקלי, חייב להיות מרכיב זר בתמונת העולם האמפריציסטית. מצאתי עצמי, בנקודה זו ובנקודות נוספות, מתאמץ להגן על האמפריציזם ובפרט, מנסה להסביר לתלמידים כמה חשוב להצליח לזהות את המוטיבציה לטובת עמדה פילוסופית לפני שמבקרים אותה. במהלך ההגנה, הצגתי את מושגי היסוד בתפיסתו של יום, מהן נמשיך בפעם הבאה. השיעור היה על טהרת הפילוסופיה. בדרך כלל אנחנו מקדישים זמן לא קצר לדבר גם על ענייני  היום אבל היתה תחושה כאילו התלמידים היו בעיקר צמאים להכיר את השחקנים החדשים.

בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:

פתחנו בדיון נוקב בנושא הסרט שראינו במפגש הקודם (The Social Dilemma). העלנו שאלות הקשורות במוסר, ניסינו להבין מה מניע את מפעילי הרשתות החברתיות והאם בין המניעים הללו, יש גם כאלה שיש בידינו להגדירם כטובים או כמוסריים. הדיון התגלגל למחוזות נוספים, בעיקר סביב תרבות הצריכה וההשפעות שלה על חיינו והעובדה שאפילו בבסיסה, קשה לראותה כ׳נקייה׳ מעוולות ומהתנהגות בלתי מוסרית. ניכר שנושאים אלה בוערים לתלמידים, הם חלק מחייהם ומעולמם ויש להם ביקורת רחבה מאוד.

לאחר מכן חזרנו לאריסטו, לאתיקה הניקומאכית. קראנו על ההבחנה שעושה אריסטו בין האדם הפועל משכלו לבין שאר היצורים. עסקנו בהגדרתו של אריסטו לאושר ובהצטיינות אותה הוא מבקש להנכיח בכל פעולה אנושית.

התלמידים התחברו למרבית החומר אך גם ידעו לאתגר אותו במקומות מסוימים.