שבוע חמישי בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בר אילן
המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס
ברגע האחרון עברנו לזום, והתלבטנו מה לעשות. תכננו ללמד קאנט וזה בלתי אפשרי בזום, אז ניסינו לחשוב על דרך לנצל את התנאים המיוחדים במקום לעבוד מסביבם. אושי צלל למשימה עם שיעור שהוא מדריך לשימוש בצ'טג'יפיטי. הוא שלח את התלמידים לבקש מהצ'ט לתכנן יום טיול בתל אביב, בתהליך שהלך והסתבך כשהטיולים יועדו למגוון אנשים, משפחות וכלבים. דרך התשובות השונות צ'טג'יפיטי מבקר ומדייק את עצמו, וגם אנחנו. בניגוד לאושי שמכיר היטב את הכלי הזה ונלהב ממנו, היחס שלי לצ'טג'יפיטי נע עד כה בין פחד לאדישות, ויצא לי להיתקל בו רק בעקיפין כשתלמידים בבית הספר הגישו לי עבודות מועתקות. המשימות עשו לי חשק להמשיך לשחק עם הכלי המעניין הזה וללמוד אותו, והחלטנו בהפסקה לשמור את ההמשך למפגש פיזי כדי להגיע גם לתלמידים שמתקשים להיות פעילים בזום.
בחלק השני אושי הכיר לכיתה את מושג האוטופיה והוביל דיון סביב שאלות כמו האם יכולה להיות עבדות מאושרת ועד כמה חשובה האמת לאושר.
בסך הכל היום עבר בשלום, יחד עם הבאסה מהזום, בעיקר בזכות הנחישות של אושי להחזיק את השיעור. מה שכן, המפגש הבהיר היטב את הפער בין התלמידים שלנו שמסוגלים להחזיק מעמד בזום ואלה שלא, שמתחבר גם לפערים אחרים בכיתה.
בכיתה יא' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום
דבר אחד טוב קרה בזכות המפגש המקוון בזום היום, דבר שלא יכול להתרחש במפגש הפיסי בבר אילן: זכינו לביקור של נעמי.
בשיעור של היום הגענו סוף סוף לדבר על הנמשל של משל המערה.
פתחנו בשאלה קצרה: מה הקשר בין משל המערה לבין הזום. התשובות היו חכמות ועצובות: השתקפות, בדידות, מוגבלות ההבנה והידע. ניכר היה שהזום אינו נוח לכולם, אך השתדלנו להוציא את המיטב מהסיטואציה.
משם עברנו לחזרה על סיפור המשל – התחלקנו לקבוצות, כאשר כל שלושה תלמידים קיבלו חלק מהמשל והיו צריכה להסביר אותו במלים שלה. חזרנו אל המליאה, ושיחזרנו יחד את סיפור המשל לפי הסדר.
עברנו שוב לחדרים, למשימה קצרה ומשמעותית: נסחו במילותיכן את הנמשל! חזרנו שוב לשיתוף חכם ומחכים, ואספנו את כל הנמשלים יחדיו.
כעת, קראנו יחד את האופן שבו אפלטון מנסח את הנמשל שלו – וזיהינו כי ניתן להבינו רק בזכות שני המשלים הקודמים: משל השמש ומשל הקו המחולק. ראינו כי בעוד המשל עוסק בשני המימדים הראשונים, הנמשל מכיל ארבעה. שוחחנו על האופן בו כל מימד הוא שיקוף של המימד שמעליו בהיררכיה, על האפשרות לתנועה בין המימדים ועל הקושי להתקרב אל האמת.
לסיום, חזרנו אל המשפט הפותח את המשל, ונזכרנו כי אפלטון הציע כי מדובר במשל על החינוך (ועל התבונה הטבעית): שוחחנו על מקומם של המחנך והנחנך במשל. שוחחנו על מידת האקטיביות הפחותה של הפילוסוף (על אף סכנת החיים הכרוכה בחזרה אל המערה), לעומת המאמץ הגדול והאקטיביות הגדולה הנדרשים מן התלמיד היוצא מן המערה.
ואחרי כל זאת, התקדמנו עוד שתי פסקאות קדימה, כדי לגלות את תפיסתו של אפלטון את החינוך – מצאנו את ביקורתו על אלו הרואים בחינוך "העברת ידע" או הנחלת ידע", וגילינו כי תפקיד המחנך הוא סיוע בהפניית המבט (הראש, הגוף, הנשמה), אל הכיוון הנכון.
סיימנו בדבר נוסף שאפשר לעשות רק בזום: סבב כלבים וחתולים מרגש.
בשבוע הבא: קרנבל סיום המשל!
בכיתה יב' של מורן בנית ושי אטר
השבוע התראינו בזום. איך נאמר בעדינות - לא נאמר.
התחלנו את השיעור בדיון מעניין על עקרונות טבע. תחילה ניסינו לחשוב על כללים כאלה ולאחר מכן חילקנו את הכיתה לקבוצות ודנו דווקא במקרים של הפרות של הכללים הללו.
עלתה השאלה "מה זה עקרון" וניסינו לראות האם זה חוק, כלל יסוד, מה המעמד שלו?
יש מי שכפרה מלכתחילה ברעיון שיש עקרונות, בטענה שלטבע לא כל כך אכפת מהעקרונות שאנחנו מייחסים לו, ויש מי שטענה שעקרונות אינם אלא הסכמות.
ניסינו לראות אם הבדל בין מוסכמות ובין עקרונות שאיך שהוא אנחנו מייחסים לעולם בלי תלות בהסכמה שלנו.
הועלתה אנלוגיה לתהליך גיבוש עקרון מוסרי: אנחנו מתחילים בערך כלשהו, רעיון שהוא יותר כללי, וממנו מוציאים כלל פעולה שמסדיר את האופן שאנחנו פועלים בעולם.
באופן אנלוגי: עקרונות הטבע הם בעצם כללים שמייצרים עוגנים בכאוס על ידי שהם מסדירים את הפעולה של הטבע.
המשכנו להפרות של כללי טבע וניסינו לחשוב על דוגמאות והוצעו בין היתר זוגות להט"ביים, עופות שלא עפים, ו"האריה הוא מלך החיות".
דגמנו מהם וניסינו להבין מדוע נדבר בהם על הפרה:
1. במקרה האריה, נטען שזו לא הפרה אלא שניסוח העקרון היה שגוי משתי בחינות:
- הוא שגוי כי הרעיון של מלך הוא רעיון אנושי, שמתאים לתיאור חברות אנושיות, ואולי לא מתאים לממלכת החי. דיברנו על הכשל האנתרופוצנטרי.
- הוא שגוי כי גם אם נקבל את ההשלכה מחברה אנושית לטבע, האריה אינו "השליט" של כל ממלכת החי. ההכללה אינה במקומה.
2. במקרה של זוגות להט"ביים, ניסינו להבין איזה כלל מופר:
- הועלה ניסוח של "עקרון הרבייה". ניסינו להבין באיזו מסגרת זה בכלל עקרון, ולשם כך דיברנו על דרוויניזם, על שרידות כפונקציה של יצורים חיים וכו'. רק במסגרת תיאוריה כזו זה יכול להיחשב עקרון.
- יש מי שניסתה ליישב את זה ולומר שיש הסבר מן התיאוריה הביולוגית עצמה כיצד אי-רבייה של חלק היא חיונית לשרידות של אחרים.
- יש מי שהציעה שאנחנו כבני אדם כבר לא כפופים לעקרונות הללו ששולטים בממלכת החי, כלומר, שבהנחה שהדרוויניזם תופס, אנחנו כבני אדם כבר לא מחויבים לשרידות, ובטח לא לשרידות המתאימים ביותר (ושאר העקרונות שמסדירים אבולוציה באמצעות ברירה טבעית).
משם חזרנו ליום אחרי הפסקה, אותות הזום והחזרה כבר הורגשו, חזרנו על חלק מהחומר משבוע שעבר, וניסינו להגיע לבעיית האינדוקציה. זה נושא מסובך (להבין את המעגליות והמבנה הרקורסיבי), ועשינו עליו כמה טייקים. כנראה נעשה עוד בשבוע הבא, בתקווה פנים אל פנים, ומשם לביון, חלקיקי אלפא וחלקיקי בטא, והלאה לקינקייד.
Comentarios