שבוע 23 בבית החינוך באונ' בר אילן. בעצם ב'אוהל שם', המשכן החלופי שלנו. געגועים עזים לקמפוס. בר אילן, ערה?
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
בחצי הראשון של השיעור השלמנו את החיבור הכיתתי המשותף שלנו בנושא ״גיבוש האני וההשתלבות בחברה ב’סיפורו של מר זומר׳ של זיסקינד ו׳בין לילה ובין שחר׳ של קנז״.
החיבור הזה הוא בעצם תשובה לשאלת בגרות, ומטרת הכתיבה הייתה גם לחזור ליצירות שקראנו וגם להבין פחות או יותר איך להתמודד עם שאלת בגרות. ההתחלה לא הייתה קלה, בשבוע שעבר הסתבכנו קצת עם השאלה (באמת שאלה בעייתית) והמושגים ״גיבוש האני״ ו״השתלבות בחברה״ היטשטשו לנו תוך כדי עבודה. אבל אחרי שחצבנו אתמול בקושי פסקה נוספת העניינים התחילו להתחבר, וההשוואה בין היצירות חידדה לנו מה רצינו להגיד על כל אחת מהן ואיך זה קשור לקונספט המעורפל של ״גיבוש האני״.
החיבור שלנו התמקד בגילוי עצמי דרך חוויית הבדידות, וכיצד התהליך הזה מקבל צורה שונה בכל אחת מהיצירות. ב״מר זומר״ הגיבור הוא ילד בודד בעל עולם פנימי עשיר, שתהליך הגילוי העצמי שלו מתפתח תוך מעקב אחר דמות מתבודדת אחרת - זו של מר זומר המסתורי; ב״בין לילה ובין שחר״ דמותו המבודדת של פסח נטועה בלב חבורה שמתקיימת בה דינמיקה חברתית שוקקת, ודומה שנגזר עליו לגלות את עצמו ולהתגלות בפני האחרים (פשוטו כמשמעו: הסיפור נגמר בצפייה של החבורה במערומיו) על דרך חריגותו ביחס אליהם. יצאתי גאה מאוד בכיוון המורכב והמקורי שתפס החיבור שלנו.
בחציו השני של השיעור התחלנו לצפות בסרט ״בלוז לחופש הגדול״, ובינתיים הכיתה מוקסמת ממנו. נמשיך בשבוע הבא.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
קשרנו את הקצוות מהשיעורים האחרונים, וסיכמנו את הנובלה של טולסטוי "מותו של איוואן איליץ'". כל תלמיד הציג את עקרי היצירה מנקודת מבטו, וכך התקבלו פריזמות רבות ויפות על הנובלה.
התלמידים הציגו תהליך של חיפוש משמעות החיים על ערש דווי, של התפכחות, גילויים עצמיים, ואף הארה.
בהמשך התבוננו בשלוש שאלות בגרות שעוסקות בנובלה של טולסטוי. התלמידים הבחינו במהרה כי השאלות חוזרות על עצמן, ושהם יכולים לענות עליהן בקלות. בהקשר הזה הבחנו בין עיקר ותפל, ובין התמה של הסיפור, לבין הצורה שלו.
ההבחנות הללו סייעו לתלמידים להבין כי את הצורה ניתן לגייס לטיעון ולהסבר של התמה.
את השיעור סיימנו במשובים של הערכת עצמית שמילאו התלמידים, ובפגישות אישיות. משמח היה לגלות עד כמה החזרה לבית החינוך היטיבה עם התלמידים, ועם הכיתה כקבוצה, ועד כמה השנה הזו, שברובה התנהלה מרחוק, תרמה בדרך כזו או אחרת לתהליך הקבוצתי והאישי של התלמידים.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
אנחנו ממשיכים במרץ את משימת הכתיבה על הגלגול. הקדשנו את השעה הראשונה לעבודה עצמאית ובהמשך לקריאת עמיתים - כל תלמיד קיבל לקריאה עבודה של תלמיד אחר, קרא והעריך אותה.
דיברנו על קהילת עמיתים, על מתן ביקורת בונה וחשיבות הביקורת בכלל. זיהינו נקודות משמעותיות שחזרו בין העבודות וגם כאלה שייחדו כותבים ספציפיים.
בשעה השנייה אירחנו את סיגל לאקספוזיציה ספונטנית ומהממת של עבודות הגמר. האפשרות לכתוב עבודה עוררה הדים רבים והצעות מגוונות לנושאים ולשאלות. תענוג לנהל שיחה מעניינת וקולחת כזו עם בני נוער פוחזים!
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
טוב, אנחנו כבר לא רק לקראת סוף השנה, אלא לקראת סיום של שלוש שנים של בית חינוך בפילוסופיה. וזה מרגש ומשמח, אבל גם מורגש באווירה של הכיתה.
בעצם, בכיתה עוד לא הצלחנו ממש להתרגש. כולם עסוקים כל כך. בגרות כזו ומתכונת כזו. ועוד בגרות ועוד מתכונת. וזה משפיע על הלימודים בכיתה. אז מה היה אתמול עבדנו על ספר המחזור של השכבה (רעיון של רני ונעה סקאל).
כל אחד כתב על חבר וכמה מתנדבים כתבו על אנשי הסגל: יעל, המורה לספרות, טליה, אור ועלי. אח"כ חגגנו יומולדת ליהלי בן ה 18.
ואז התחלנו לעבוד במרץ על עבודת הסיום שלנו: החוב האחרונה לשלוש השנים האלה.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
חזרנו לשבר אליו נקלעה הפילוסופיה כשהרציונליסטים מספקים עולם שהקשר בינו לבין נקודת המבט של הסובייקט אינו ניתן לביאור בעוד האמפריציסטים נכשלים להחלץ מנקודת מבט זו ולבסס תמונת עולם אובייקטיבי כלל. ראינו שהשבר עורר את קאנט והוביל אותו לשינוי סדר הקדימויות האפיסטמי במאמץ לגזור את תנאי האפשרות של הניסיון. גייסנו את ויטגנשטיין להמחיש שהקושי בעמדת יום אינה בעצם הספקנות אלא בכך שתפיסתו נעדרת את המשאבים המושגיים הדרושים לצורך ניסוח הבעיה הספקנית עצמה. התפיסה של תכני הניסיון כמבוערים ממושגי העולם האובייקטיבי אינה מאפשרת ליום לספק תמונה יציבה של התחום הסובייקטיבי עצמו.
המשבר מוביל את קאנט להכיר בצורך בסינתטי אפריורי כשאותו הוא מדגים תחילה כביאור למקור אמיתותן של טענות האריתמטיקה. מה האלטרנטיבה לתפיסה זו של האריתמטיקה? האמפריציסט, ראינו, נדרש לבחור בין הטענה שאמיתות האריתמטיקה אנליטיות אפריורי, כלומר אמיתותן ניתנת להן מתוקף משמעות המושגים והכרתן אינה אלא ניתוח של מושגים אלה, או שהן סינטתיות אפוסטריורי, בדומה לטענות המדע. בעוד מיל נטה לכיוון האחרון, הפוזיטיביסטים, ממשיכיהם של האמפריציסטים ביקשו להוכיח כי אמיתות האריתמטיקה הן אנליטיות בעזרת העמדתן על אמיתות הלוגיקה. הקדשנו זמן להצגה קצרה של הפרוייקט והצגת הסיבות לכישלון שהוא נחל בעקבות גילוי ראסל את הפרדוקס בתורת הקבוצות. סיימנו את השיעור בצעדים הראשונים לקראת הכרת תפיסת הניסיון והעולם של קאנט, האידאליזם הטרנסנדנטלי.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
פתחנו את השיעור בדיון על קונבנציות תרבותיות והאופן שבו מטמיעים אותן בחיי היום יום שלנו. עיקר השאלה הייתה האם יש להן הצדקה מוסרית/בריאותית. הדיון היה ער מאוד ולעיתים גלש לוויכוח של ממש.
במהרה דנו בנושאי מגדר בצל הכותרות ששטפו את אתרי החדשות על אודות שופטת הכדורגל בליגת העל ספיר ברמן שיצאה מהארון כטרנסג׳נדרית. התלמידים והתלמידות חידדו את ההבדלים בין מין לבין מגדר ובעיקר נסוב הדיון סביב השאלה האם ראוי לציין את עברה לפני היציאה מהארון (כולל ציון ׳השם המת׳) או שזה נחשב פגיעה עמוקה בזהות המגדרית. היה מעניין מאוד לשמוע את השיח סביב הנושא מחבורה של בני ובנות 15-16.
לאחר מכן חזרנו לקרוא את ניטשה, מתוך ׳מעבר לטוב ולרוע׳. סיגל הצטרפה אלינו לקריאה ויחד ראינו שניטשה ממפה קבוצות של תכונות שלכאורה נדמות בעינינו כ׳חיוביות׳ וקבוצה של תכונות הנדמות בעינינו כ׳שליליות׳, כאשר את הקבוצה הראשונה הוא מבקר בצורה חריפה וטוען שבתצורתן הנוכחית, בחברה שבה הוא חי, מקורן בפחד ובחולשה. לעומת זאת, את קבוצת התכונות השליליות הוא מחייב ומאדיר וטוען שהן הטבעיות לאדם ואינן מקור לבושה.
בחלק השני של השיעור התקבצנו כולנו עם הקבוצה של אודליה. סיגל הציגה לנו את נושא עבודות הגמר שעורר עניין רב בקרב התלמידים. לאחר הצגת הנושא ערכנו שיח סביב כתיבה אקדמית, יתרונותיה וחסרונותיה (לנפש:-) ) ולפני ששמנו לב תם זמננו.
היה נהדר לראות כמה התלמידים מתעניינים בכתיבה ואילו רעיונות נהדרים הם מחזיקים בבטן.
Comments