שבוע שני בבית החינוך למדעי הרוח באונ' בר אילן. ממשיכים להידבק (בנגיף הרוח כמובן 😊).
הנה, עטו מסכות והצטרפו אלינו לרגע:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
המשכנו לקרוא את הנובלה "סיפורו של מר זומר", והכרנו, בנוסף למספר שכבר הספיק להתחבב עלינו, עוד שתי דמויות: את אביו של המספר ואת מר זומר המסתורי.
ההתמקמות המעניינת של המספר בין ילדות ובגרות החזירה אותנו לשיחה שהתחלנו בשבוע שעבר על ההבדל בין ספרות ילדים וספרות "מבוגרים".
ושוב הנובלה "מותו של איוואן איליץ'" הופיעה כדוגמה מובהקת לספרות המיועדת למבוגרים בלבד, והתלמידים ניסו להסביר למה הם תופסים אותה ככזאת. האם המוות (לא הפרידה מאדם אחר, אלא עובדת מותנו שלנו) הוא נושא למבוגרים בלבד? אולי זה חשבון הנפש שלפני המוות, תחושת ההחמצה במבט לאחור וההבנה של איוואן איליץ' שחייו לא היו "זה", שאין דרך (וגם ממש לא כדאי) לתווכם לילדים? ואולי זה בכלל הוא עצמו, שהקדיש את כל חייו לקריירה המשפטית, שכל כך הקפיד על מהוגנות ושכל מה שהיה עסוק בו כל ימיו הוא הניסיון להתנהג בדיוק כפי שמקובל בחברה הגבוהה – שלא יעורר הזדהות בקרב ילדים? כנראה שכל התשובות נכונות.
ובכל זאת, מתוך השיחה הלכה ונרקמה בספונטניות משימת כתיבה חסרת שחר: לכתוב מחדש את "מותו של איוואן איליץ'" כסיפור ילדים.
כשחזרנו מההפסקה פתחנו גוגל דוק משותף, שכולנו יכולנו לכתוב בו ולערוך זה את זה בו-זמנית, והתמסרנו יחד לעבודה על הפרויקט המופרך "איוואן איליץ' לקטנטנים". הנה מה שיש לנו בינתיים:
זהו סיפור על אדם בשם איוואן איליץ.
איוואן איליץ חיי חיים מושלמים.
אתם מכירים את הביטוי "קוֹם איל פוֹ"?
המילים האלה אומרות בצרפתית: כמו שצריך.
איוואן איליץ' עשה הכל כמו שצריך.
הוא קם בבוקר כמו שצריך, הוא צחצח שיניים כמו שצריך, התלבש כמו שצריך, אכל ארוחת בוקר כמו שצריך, ואחר כך הלך לעבודה ממש כמו שצריך.
איוואן איליץ' עבד בבניין הגדול של בית המשפט. הוא היה חבר מועצת השופטים.
הוא הקפיד על יחס חביב לשותפים.
ואחרי העבודה אהב לשחק איתם קלפים.
איוואן איליץ' לא נולד כמובן כחבר מועצת השופטים. הוא עבד קשה מאוד בשביל להגיע לשם. בהתחלה הוא היה פקיד למשימות מיוחדות, אחר כך היה חוקר פלילי, ורק אז נהיה חבר מועצת השופטים.
אולי תשאלו: מה ההבדל בין פקיד למשימות מיוחדות, חוקר פלילי וחבר מועצת השופטים?
אין לי מושג. אבל מבחינת איוואן איליץ' זה היה הבדל גדול.
גם בתור ילד היה איוואן איליץ' ממש –
כמו שצריך.
הוא הלך לבית הספר כמו שצריך.
אחר כך הוא למד במכללה למשפטים כמו שצריך.
והתחתן עם האישה הנכונה ממש כמו שצריך.
ותנו לי לספר לכם משהו על אשתו של איוואן איליץ'.
היא הייתה ממש –
מכשפה!
ותנו לי לגלות לכם סוד: גם איוואן איליץ' היה קצת מכשפה בעצמו.
הם התחתנו מתוך פשרה
כי לא הייתה להם ברירה,
הביאו שני ילדים לעולם
כי זה מה שעושים כולם.
אבל לא הייתה שם אהבה גדולה.
ואז יום אחד…
את החלק שבו איוואן איליץ' מגלה את מחלתו, נעזר ברופא מפורסם האדיש לחלוטין לגורלו, מביט לאחור על חייו המבוזבזים ובסופו של דבר מת בייסורים – נמשיך לכתוב בשבוע הבא. כבר יש לנו סקיצות.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
המשכנו בקריאה של האודיסאה. התעכבנו על הסצנה בספר 19 שבה אוריקליאה האומנת רוחצת את רגליו של אודיסאוס, הלא הוא הרגע שבו היא מזהה אותו.
התבוננו ביצירות אומנות שעסקו ברגע הזה, וראינו כי הדגש הוא על הבהלה של אודיסאוס שזהותו נחשפה.
אחרי כן הגענו לספר 23, שבו מתרחש מבחן זיהוי נוסף, ואולי היפה מבין השניים, מבחן המיטה. כאן מתגלה סודה של מיטת הזוג, שאחת מרגליה היא עץ זית הנטוע עמוק באדמה.
דיברנו על הסמליות של המיטה, וההקבלה בינה לבין הזוגיות של השניים, ששרדה את הריחוק לאורך השנים.
ואחרי כל זה הישרנו מבט לעובדה הפשוטה - אודיסאוס עתיד לצאת למסע נוסף, ולהפיץ את שמו של האל פוסידון. הוא חוזר הביתה, אך לא כדי להישאר. העובדה הזו שמה בערבון מוגבל את הרעיון של השיבה הביתה.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
אנחנו ממשיכים לסקור מרחבים וחללים, וכיצד הם מתוארים בספרות ונבנים בה. בחלק הראשון עמדנו על הקושי להגדיר ״אמת״ ו״שקר״, והצענו קטגוריה נוספת: הבדות, כדי לבדוק איך היא קשורה לכל אחד מהם. אח״כ חזרנו לאדן החלון על מנת להתנסות בכתיבה, בתרגיל שמטרתו לחדד את הרגישות לקבוע ולמשתנה, לקונקרטי ולמטפורי, למציאותי ולפיקטיבי.
את החלק השני של התרגיל קיבלו כמטלת בית.
בחלק השני צעדנו לתוך חלל נוסף: בית הספר. ניהלנו שיחה ערה וטעונה על הלימוד בעת הזו, אילו חלקים חסרים בו (בלטו: המסדרון, החצר, הקפיטריה, הספריה), איך זה משפיע על התכנים שנלמדים, ואיך עוד אפשר ללמוד, אם לא באופן וירטואלי?
ראינו קטע מ הארי פוטר ודיסקסנו את האפשרות שכאשר תלמידים מנועים מלהגיע לבית הספר, יגיע ביה״ס עד אליהם. קראנו משימבורסקה כדי לשאול - מה צריך ללמוד זה העסוק בכתיבה ובקריאה? וממה הוא משוחרר?
ואיך זה קשור בהשראה ובטיפוס על הר פרנסוס? וחתמנו במעשייה של עגנון, ״הקיסר והאדריכל״, שהובילה אותנו לחשוב לא רק על המחבר, אלא גם על הקורא כעל בנאי, כזה שבכוחו לשכון ממש בתוך בניינו, אפילו יהיה דו ממדי (או חתום בין כריכות). נפרדנו עייפים אך מרוצים, עד הפעם הבאה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של ד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול חילקנו את השיעור, בהתאם למסורת החדשה, לשני חלקים. בחלק הראשון אנחנו לומדים נושאים פילוסופיים כלליים ומגוונים, ובדרכים שונות, ובחלק השני אנחנו מתכוננים לבחינת הבגרות, באמצעות הכנת קבצי דוקס עם החומרים. וכך עשינו גם אתמול.
בחלק הראשון קראנו כתבה מעניינת שהתפרסמה השנה ב"הארץ". הכתבה עסקה במהפכה חדשה אפשרית במדע: מהפכת הפאן – פסיכיזם. הטענה היא שההנחות המטריאליסטיות שמנחות את הפיזיקה של מאות השנים האחרונות לא מסוגלות להסביר מהי ההכרה האנושית, התודעה והתודעה העצמית.
הפתרון של הפאן פסיכיזם הוא הגדרה של לבנת בסיס שונה לפיזיקה: במקום חומר "מת" חומר בסיסי "מודע".
עסקנו בניסיון להבין את המשפטים שתוארו כאן במשך שעה וחצי, והדיון היה ארוך ומעניין, למרות קשיי הזום. (שלא עוזבים אותנו גם הם).
בחלק השני התחלקנו לקבוצות, התלמידים עבדו על תיקוני החומרים ששלחו לי בשבוע הקודם ועבדו על חומרים חדשים: אתיקה, אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, תועלתנות, הדוניזם ועוד.
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
המשכנו בתרגיל העבודה העצמית של התלמידים, בו נתבקשו לנתח טיעון בו תוקף גלאוקון את סוקרטס. שוב, הדגשתי את מטרת התרגיל- שיפור יכולות הקריאה והכתיבה. המשכנו עם אפלטון.
דיברנו על משל המערה- על ההבדל בין הצלליות, אותן רואים האסורים לבין תכני התודעה העומדים ביסוד טיעונים ספקניים במסורת הפילוסופיה החדשה, האמפריציסטית והרציונליסטית גם יחד.
כדי להבהיר את ההבדלים פנינו בקצרה (בשבוע הבא נחזור בצורה יותר מעמיקה) לפרדוקס של מינון ותזת ההיזכרות. ביקרנו (שוב) ביקור קצר בעבודתו של הבלשן חומסקי ופנינו לקרוא את משל המערה עד סופו.
הדיון היה מצוין וראוי לציין את הוויכוח על השאלה האם באפשרותו של האסיר המשוחרר לחזור למערה ולשוב להיות ״מדען צלליות״. אחרי ששוב ושוב לאורך השיעור ביקשו התלמידים שאחשוף את עמדותיי שלי, וסירבתי, פשוט כי טענתי שאין בכך ערך, הפתעתי אותם כאן והבעתי את עמדתי הנחרצת כי מי שמאבד את תמימותו לא יכול לחזור אחור ו״לשחק את המשחק כאילו היה ילד״ אחרי שגדל ולמד כי במשחק היה טריק. הדגמנו את הטענה מתחומים שונים בחיים.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
במפגש זה צללנו מיד אל הטקסט. המשכנו לקרוא את קרל יאספרס ותרגלנו קריאה איטית וקשובה, עם שימת לב לניואנסים ומתוך כוונה להבין כל מילה וכל מהלך. האימון הזה נועד להתחיל להשמיש את הקרקע להתמודדות עם טקסטים מורכבים יותר.
אחד מן המהלכים של יאספרס הוליך אותנו אל השאלה ׳מי אני?׳, שאלה שהתלמידים דנו בה באריכות בינם לבין עצמם במהלך המפגש. שאלת הזהות, כמו השאלה הקיומית, כך מסתבר, מעסיקות אותם רבות והשיח המאפשר במפגש נתן דרור לשלל תובנות מרגשות. כך טסו להן שעה ומחציתה בלי ששמנו לב כלל. ביקשתי מהם לנוח בהפסקה ולרדת מהמסך, אולי אפילו קצת לעצום עין, אך חלק היו כה נסערים מן הדיון.
אשתף במשהו קצר שכתבה תלמידה בהשראת הדיון שנערך. היא הקריאה מול הכיתה כולה:
״מי אני ?
האני הכללי של כל בן אדם לדעתי:
אני שילוב בין גוף פיזי ומוחשי לבין פן מחשבתי, אני שילוב של רגשות, תכונות אופי שמתעקמות עם הזמן, אני כל החוויות שחוויתי וכל החוויות שעוד אחווה. אני מחשבה, רגש, גוף,ועוד מיליון נעלמים שמתחלפים עם הזמן, אני לעולם לא אותו הדבר ואף אחד אחר הוא לא אני.
יש מיליון נעלמים במשוואה הזאת שמתחלפים כל כמה דקות, בגלל זה ניתן לדעת מי הייתי, אפשר לנחש מי אהיה אבל לעולם לא אדע מי אני בהווה״.
בחלק השני של המפגש המשכנו לקרוא. לקראת השעה שמונה הבחנתי שהם מותשים ושחררתי כרבע שעה לפני הסוף.
Comments