השבוע ה 32 בקמפוס הרוח שלנו בבר אילן נפתח אתמול בהתרגשות גדולה ביום פתוח לכ-30 תלמידות ותלמידי כיתה ט' מרחבי רמת-גן, לקראת פתיחת מחזור ד' בשנה הבאה.
הייתה זאת הזדמנות משמחת בשבילי ובשביל המורים, ד"ר מורן בנית וד"ר רוני קליין, להכיר מקרוב יותר את התלמידים, להשמיע להםן כמה מהמחשבות שלנו על מדעי הרוח, ולשמוע אותם מצפים לקראת לימודים איתנו ואצלנו -- לקראת לימודי רוח. גם אנחנו מצפים להםן ולשאר התלמידים שיפתחו את המחזור הבא, ולא הצליחו להגיע אמש.
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול בכיתה שלנו יום לימודים אחרון בבר אילן לשנה זו. את הפגישה הבאה נחגוג בפרק הירקון; מסיבה וטקס סיום ופרידה מהבוגרים.
ואתמול משימת סיום חגיגית:
התלמידים התבקשו לבחור סוגיה פילוסופית; אחת מאלה שלמדנו השנה, ולהשתמש בה לכתיבת ספר ילדים.
מדויק יותר: המטרה לבחור גיל של ילדים ולהנגיש להם באמצעות סיפור, שירים או דקלומים.
התלמידים הונחו לבחור משלב לשוני, גיבורים, משבר בסיפור, ויצאו לעבוד בקבוצות או בזוגות.
החומרים מעניינים ומיוחדים.
רוב התלמידים בחרו להנגיש דילמות מוסריות או את האופי של פילוסופית המוסר.
אחת העבודות עסקה באפיסטמולוגיה והציגה את הדילמה של אדם מול המציאות.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
התלמידים כתבו אתמול את בחינת הבגרות הפנימית. מקווים שעמדו בה בגבורה😊
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה
השבוע נפגשנו באווירה מעט שונה. כיוון שבכובעי השני אני מלמד בגימנסיה הרצליה, הזמנתי את התלמידים לערב מגמת מחשבת ישראל בנושא "זרמים ומחלוקות בחברה הישראלית". במהלך הערב צפינו בסרטו של רינו צרור "יהודים פעם שלישית" ולאחר מכן אירחנו את רינו לשיח של שאלות ותשובות. השיח היה פורה ומעניין, עלו סוגיות אקטואליות כמו גם תהיות באשר לאירועים היסטוריים. הכול התנהל על רקע המתיחות סביב מצעד הדגלים שהתקיים במקביל לערב שלנו. סיכמנו שהכי כייף לאכול פיצה יחד וזה בדיוק מה שהיה :)
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
את מפגש הסיום הקדשנו למשימה שאפתנית במיוחד: בהמשך לקריאה בחקירות הפילוסופיות של ויטגנשטיין, ביקשתי להציג את הקריאה המהפכנית של קריפקה לסיפרו של ויטגנשטיין, המבקשת לזהות ב״חקירות״ קו טיעון ברור וחד, בניגוד לאופן האקלקטי בו קראו את ויטגנשטיין לפני כן. הצגתי את הבעיה, ״פרדוקס הכללים״, כפי שמציג אותה קריפקה וזכיתי למחאה חריפה מצד התלמידים, שהחלה, בתחושה המוכרת למי שזוכר את המפגש הראשון עם הספר: ״זה שטויות, אין כאן כלל בעיה״, והמשיכה מניסינות מגוונים של התלמידים להשיב למהלך. אבל קריפקה, בשם ויטגנשטיין, מיטיב לנבא התנגדויות אלה ועונה להן בחדות ובבהירות. בקשתי להראות לתלמידים איך בכל קו תגובה מסתתרת מסורת פילוסופית שלמה, אחת מהמסורות בהן נתקלנו בשלוש שנות הלימוד, וכיצד כמעט כל מסורת פילוסופית שהכרנו נוכחת בדיון המפותל. התלמידים נאבקו בעקשנות ובחדות אבל יותר מכך, ככל שהתפתח הדיון, היטיבו לזהות את כוח התשובות לטיעוניהם. זה בהחלט היה השיעור המוצלח ביותר הזכור לי בכיתה וסיום נפלא לשנים הללו. סיימתי את השיעור בקריאת הסעיפים בהם מציג ויטגנשטיין את הפרדוקס ואחריהם, את ״בעיית השפה הפרטית״, ולסיום- בקריאה חוזרת של הסעיף הראשון בו מציג ויטגנשטיין את התמונה האוגוסטינית. ביקשתי מהתלמידים לזהות את המסורות הפילוסופיות השותפות ל״תמונה האוגוסטינית״ ולנסות לנסח את החולשות שהיה מוצא בהן ויטגנשטיין, לפחות לפי קריפקה. חתמתי את הדברים בכמה מילים על החולשות במהלך של קריפקה וחשיבות עבודותיהם של מבקריו.
Comentarios