שבוע 24 בקמפוס בר אילן. מוזמנות ומוזמנים להציץ בכיתות הלימוד:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה):
בכיתה י' של מורן בנית ורוני קליין:
פתחנו את השיעור בשיר של אדריאן ריץ' משנת 1972. באמצעות השיר של ריץ' פתחנו למעשה יחידת לימוד שתעסוק בפמיניזם מנקודות מבט שונות. השיר של ריץ' הציב בפנינו כמה הנחות יסוד: האחת היא שלנשים באשר הן יש מן המשותף. השניה היא כי המשותף לנשים היא תבנית חייהן, שעיקרה מוסד הנישואים ההטרוסקסואלי על האימהות שבו והעבודה הכרוכה בניהול הבית, כמו גם המרדף אחר אהבה מהגבר השונה ממנה, תבנית שממנה נובע על פי ריץ' צער, וחוסר סיפוק בחייהן של נשים. השלישי היא כי דרך חיים זו איננה הבלעדית, וכי על נשים להתאחד על בסיס שותפות זו למאבק פוליטי.
השיחה שנוצרה סביב השיר היתה עמוקה. התלמידות התבוננו במהלך של ריץ' מכל מיני כיוונים ועסקו בשאלת האהבה - מי מנחיל לנו את משאלת האהבה התרבותית? ומדוע גברים ונשים בשיר של ריץ' לא נפגשים באהבה? כיצד האישה האחרת איננה אויבת אלא דווקא הגבר הבוגד? ומהן האפשרויות שעומדות בפנינו כנשים בעניין זה?
אחרי כן עברנו למשפט המפורסם של דה בובואר: "את לא נולדת אישה, את נעשית אישה", והמשכנו את שיחתנו על האופן שבו התרבות מעצבת את היותנו נשים, ומול ההבנייה הזו, שאלנו מה מידת החירות של נשים לקבוע את מגדרן, את נשיותן, ואת חייהן בכלל.
בשיעור השני, עסקנו באופן טבעי במשנתה הפמיניסטית של סימון דה-בובואר, כפי שהיא מפתחת אותה בספרה המין השני (1949).
רוני הסביר את ההקשר הפילוסופי של משנה זו: הקרבה להוגה ז'אן-פוך סארטר ולהגותו האקזיסטנציאליסטית. האדם הוא קיום טהור, הוא נזרק לעולם, אין לו מהות או טבע, ועליו להתוות את חייו כראות עיניו. בקיצור, הוא חופשי לחלוטין. חופש זה מסביר גם את משפטה של דה-בובואר על האישה: גם היא חופשייה לעצב את חייה, היא אינה חייבת להיכנס לתבניות של "האישה" כפי שהגברים עיצבו אותם לאורך הדורות.
קראנו קטעים מתוך ההקדמה לספר. דה בובואר מתחילה באירוניה כלפי הדימויים הרווחים על נשים כ"נשי נצחי", ביטוי המבטא אוסף של קלישאות על האישה כמהות ידועה מראש (סבילה, רגישה, זקוקה לגבר, אימהית...). סימון דה-בובואר מתחילה את מחקרה בביקורת נוקבת על הדימוי הרווח של האישה כ"נשי נצחי", ומנסה להבין מהיכן הוא נובע. מדוע הנשים לא הפכו לשוות לגברים, ומדוע היחסים בין המינים הפכו לחסרי-הדדיות ונוטים לטובת הגברים? מדוע נשים לא התקוממו נגד דיכויים על-ידי הגברים, כפי שעשו זאת קבוצות מדוכאות אחרות כמו מעמד-הפועלים ברוסיה או השחורים בהאיטי?
התחלנו לעקוב אחר הניתוחים של סימון דה-בובואר, המציעה משנה פמיניסית סדורה, בין החשובות שבמאה ה-20. הבחננו גם בדימיון מסוים בין הקריאה למאבק של אדריאן ריץ' ובין הקריאה למאבק של דה-בובואר, יותר מ-20 שנה קודם לכן. המאה ה-20 היא ללא ספק גם המאה של המהפכה הפמיניסטית. נמשיך לדון על כך בשיעור הבא...
בכיתה יא' של יעל איזנברג ואושי קראוס:
התכנון המקורי היה לתת לתלמידים את כל שלוש השעות כדי לעבוד על הגשת משחקי הקופסה ללימוד פילוסופיה. אני מזכיר: הם מוגשים כחלק מהציון של ההערכה החלופית.
אלא ששיעור שאור, מנהלת בית החינוך הכינה בנושא היחסים בין מספר חיצוני למספר פנימי ומספר עד, מצא חן בעיני יעל ואני, ועל רקע הכייף והעניין שהיו בשיעור האחרון של אור (המחזה על חנה ארנדט שקראנו בכיתה – כמשחק תפקידים), קפצנו לעניין ושמענו שיעור מעניין שהתחיל בפרויד והסתיים בהשפעת אירוע בודד על יחסי אובייקט וארוטיקה בספרות.
לקראת שש התחילו חלק מהתלמידים לאותת לנו שהגיע זמן להפסקה, ובחלק השני צללנו (הם צללו) לגזירות בריסטולים, צביעה בגואש ושבמש, טושים, וכמובן המון אינטרנט והיעזרות במקורות פילוסופיים, כדי לייצר משחק בר הגשה.
בכיתה יב' של אדם לויד:
ממשיכים להיערך לבגרות בפילוסופיה שתתקיים בראשון הקרוב. בהצלחה!
Коментарі