שבוע 27 בבית החינוך באונ' בר אילן. עוד שבועיים בלבד מסתיימת לה תשפ"א. שנה ארוכה ומאתגרת במיוחד :
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
הפרידה מתקרבת (נותרו עוד חצי מפגש ואירוע פרידה), ואנחנו מתחילים בסיכומים. בתחילת המפגש שלוש תלמידות שיתפו אותנו בדברים יפים שכתבו לאחרונה, ואז, כדי לנסות לסכם את העיסוק שלנו בשירה לאורך שלוש השנים האחרונות, שיחקנו משחק: תליתי מחוץ לכיתה 11 שירים שהכיתה לא מכירה, מאת 11 משוררים שהכיתה כן מכירה. התלמידים עברו בין השירים והיו צריכים לנחש מי כתב/ה מה. האם ״האדמה אותך ליום של קיץ״ זו שורה של שייקספיר? לאה גולדברג? טד יוז? דן פגיס? ומה לגבי השורות ״מן המקום שבו אנו צודקים, / לא יצמחו לעולם / פרחים באביב״ - יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ או שמא פטררקה?
התלמידים שוטטו הלוך ושוב בין השירים, התלבטו, בחרו, התחרטו, דייקו מאוד בבחירות מסוימות וטעו טעויות מצמררות באחרות. הכותב הכי מזוהה: לואיס קרול, שאיש לא טעה בזיהויו. השיר הכי מתעתע: ״מהמ״ של אנה הרמן, שיוחס על ידי חלק מהתלמידים, משום מה, לאדגר אלן פו?! (הם תלו את הטעות בדם ובצעקות העורב שמופיעים בשיר, ובחזרה המטמטמת על מהמ, מהמ, מהמ, שהזכירה להם את ״העורב״ - טעות אדירה כשם שהיא מפדחת!).
הגענו לתיקו בין שלושה תלמידים שזיהו מספר זהה של משוררים, ולכן עלינו לגמר שבו התלמידים ניסו לזהות מי מבין 11 המשוררים כתב/ה את השיר ״שאון המים״ (דליה רביקוביץ). דווקא התלמידים שעלו לגמר לא זיהו, והתלמידות שלא עלו לגמר כן זיהו, ולכן חלקנו כולנו את הדוריטוס שיועד למנצח/ת.
חתמנו את המפגש במשימת כתיבה: כל תלמיד/ה בחרה שניים מבין השירים שקראנו, ושילבה אותם לכדי שיר חדש.
לא יאמן שתכף נגמר!
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
למדנו את השיר "שיר הפגישה האחרונה" של אנה אחמטובה. את השיעור העביר סאשה, שהציג תחילה ביוגרפיה קצרה של אחמטובה, ומיקם את פועלה בתוך ההקשר של האימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-20.
למדנו מעט על הסימבוליזם, והבחנו בינו לבין האקמאיזם, זרם בשירה הרוסית שביקש להשתחרר מהכבלים הסימבוליסטיים של השירה, והציע פשטות, ישירות, והעמיד במרכזו את היחיד.
בתוך ההקשר הסגנוני הזה קראנו את המקור, בעזרתה של שני, ואת התרגום לעברית של הרשב. עבור התלמידים בתי השיר לא התחברו זה לזה, אך ההצעה של סאשה כי מדובר בשיר על אישה שזה עתה אהובה עזב אותה, וכך, בסערת הפרידה, היא יוצאת לרחוב, העניקה את האפשרות לקריאה כי חוסר החיבור, או הניתוק, משקף את סערת הרגשות והבלבול של הדוברת.
בסוף השיעור שוחחנו על המוזיקליות הניכרת של התרגום, למשל בתרגומו של זוסמן, ותרומתה לעיצוב של השיר. התלמידים היו חלוקים, אך העמדה המרכזית היתה כי המוסיקליות של השיר, והחריזה, מעניקים בשיר של אחמטובה קלילות לשיר, כזו המנוגדת לתוכנו. התלמידים חשו כי השיר הוא בוסרי, אך דווקא הקריאה בו יצרה סקרנות לקרוא שירה מאוחרת יותר של אחמטובה.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
את השעור הראשון אתמול הקדשנו, לבקשת התלמידים, לצפייה משותפת בערב ״טדרוח״ שהתקיים בשבוע שעבר. רובם מתלבטים לגבי כתיבת עבודת גמר, ולא הצליחו להתפנות לצפייה בערב עצמו.
ראינו הצגה של עבודה אחת בפילוסופיה ואחת בספרות, ולהתרגשותי כי רבה, פנקסים החלו מוצאים מן התיקים ורשימות להיכתב. התדיינו קצת על ההבדל בין חקירה פילוסופית לבין ביקורת או פרשנות ספרותית, וגם בין נושא מחקר לשאלת מחקר, אבל בעיקר שמחתי על עושר שמתחיל להיקוות בראשי חלק מהתלמידים, שכבר מגששים אחר נושאים משלהם לעבודות.
בשעה השנייה חזרנו לחטיבה הסדנאית שהתחלנו בשבוע שעבר. הפעם העסיקה אותנו השירה. פתחנו בקריאת ״פואטיקה קטנה״ של פגיס, ובו ההוראה למשורר: להישמע ״בקול הדף הריק״. ההוראה הזו לא היתה טריוויאלית למרבית התלמידים.
יהלי הציעה ששירה מגששת (בתוך הריק, או השתיקה) אחר מה שחומק ממילים, ולתדהמתי הביאה אותנו עד ל׳סורג השפה׳ הצלאני. לפי הצעה אחרת (שלי), היה עלינו להשמע דווקא ב׳קולה של השפה׳, ומכאן פנינו לכמה מחשבות של פול ואלרי על הפואטיקה: הבחנו בין הגדה והראייה (״לעולם אין לומר ש׳יורד גשם׳. יש: להוריד גשם״), והתמודדנו עם הטענה ש׳מה שאפשר שייכתב אחרת, אין טעם לנסחו בטורי שיר.׳ כל אלה היו מבואות לתרגיל שבו חזרנו אל ה״שורות הקצוצות״ מהשבוע שעבר: הראיתי לתלמידים שני שירים, שמשניהם נשלקו חיתוכי השורות: מחול 21 של לסקלי והשיר הראשון מתוך ״סונטות אהב״ה״ של לאה גולדברג. כל אחד התבקש לחלק שיר לשורות ולבתים.
אחר כך התחלקנו לשתי קבוצות, וכל קבוצה ניסתה להגיע לקונצנזוס בחלוקה לגבי אחד השירים. בדיון המשותף ביקשתי מכל קבוצה לספר על הלבטים העיקריים שלה. המחולאים שיתפו במחלוקת לגבי המילה ״מתחת״ שחוזרת שוב ושוב בשיר של לסקלי (יהלי הרגישה שהיא מספיקה כשלעצמה, ואילו ליטל שמעה בה הוראה לירידת שורה, בכל פעם ופעם). אצל הסונטאים היה פער מרשים בין החלוקה של נמרוד (זהה בדיוק לזו של גולדברג) לבין זו של יעל, שיצרה שבירות ופסיחות שנתנו לסונטה טון פוסט מודרניסטי מובהק.
דיברנו קצת על ההבדלים בין השירים - בחינת חריזה, חזרות, משקל, ומצלול; על מערכת הפיסוק הכפולה (דקדוקי וגרפי) הקיימת בשירה, ועל האופן בו היא משפיעה על הקריאה שלנו, ב״לב״ ובקול רם.
התפזרנו עייפים, ועם זאת מצפים לטקסט נוסף, של זך, שהתלמידים ביקשו לקצוץ באופן דומה בעצמם בבית.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
חזרנו לדבר על מאמרו של המפל על טיבעו של המחקר המדעי. סיימנו לקרוא את החלק שעסק בדוגמה של מחקרו של זימלוויס בחיפושו אחר הסיבה למחלת קדחת היולדות.
בשלב זה התלמידים/ות התבקשו לקרוא מאמר מדע פופולרי-ביוגרפי על חייו הטראגיים של זימלוייס. משם, פנינו לדיון של המפל על המחקר המדעי והכרנו את המאפיינים המרכזיים של החקירה המדעית. דיברנו על ההבדל בין הקשר הגילוי והקשר הצידוק ושאלנו מדוע תאוריות המדע הן תמיד בגדר השערות. כדי להבין את המשך המאמר הקדשנו את חלקו השני של השיעור להמשך הדיון בפרק הבחירה השני שלנו- הלוגיקה. הפעם הכרנו את הסינטקס של תחשיב הפסוקים ואת השימוש בטבלאות אמת להצגת התכונות של קשרי האמת השונים.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו את המפגש בהיכרות עם ג׳ון סטיוארט מיל ומושג התועלתנות שלו. ראינו סרטון קצר בנושא ולאחר מכן התחלנו לקרוא טקסט. בשל הכתיבה הסבוכה, נעזרנו במקביל גם בגרסה אנגלית של הטקסט.
התוודענו לשימוש שעושה מיל במושג התכלית ולאופן שבו מתעצבת אמת המידה המוסרית באשר למעשה ישר או בלתי ישר, בהתאם לתכלית זו. לאחר מכן קראנו מתוך פרק ב על התועלתיות. התלמידים היו די מותשים אך גם מלבד זה, ניכר שלא התחברו כלל לפילוסופיה של מיל.
לכן ערכנו שיחה על האופן שבו יש באפשרותנו ללמוד דבר מה שאיננו אוהבים, הם עלינו לעשות זאת או שמא להניח לדברים שאינם מעניינינו ולהתמקד אך ורק במה שמצית בנו רוח של תשוקה.
כאן הדיון הפך פורה הרבה יותר ובזה גם סיימנו.
Comments