שבוע 15. סגר שמגר, אצלנו הרוח שולטת! זה מה שהתרחש אמש בבית החינוך באונ' בר אילן:
במגמת הספרות:
בכיתה יב' של יעל איזנברג:
אנחנו בתקופה לא קלה - מתכונות, בגרויות, סגר מייאש ובעיקר המון שעות מול המחשב. התלמידים מגיעים לשיעור מותשים אחרי יום שלם של לימודים בזום, וגם אני. הריכוז של כולנו לא מאה אחוז.
אבל חומרי קריאה יפים ומרתקים מצליחים לפעמים להצית משהו. המשכנו לקרוא את ״בין לילה ובין שחר״ של קנז. התבוננו בעיקר באופן שבו העניין במיניותו המסקרנת של פסח נבנה בהדרגה, כמעט מבלי שנרגיש.
בהתחלה אין אליה כמעט התייחסות מפורשת, וכל אחד מהתלמידים חושב ״כנראה שזה רק אני והראש הכחול שלי...״. לאט לאט ההתייחסויות נעשות יותר מפורשות, ומתברר לכולנו שזה לא היה רק בראש שלנו, אלא שכל הכיתה חושבת על זה - גם הכיתה בסיפור וגם כיתת הקוראים שלנו! הגילוי הזה היה מצחיק ומשחרר, ודיברנו עליו - מה חשבנו שזה אומר עלינו כשהיינו בטוחים שהכל בראש שלנו, איזו מין הקלה הביא עמו הגילוי שהעניין משותף לכל תלמיד ותלמידה בכיתה הספרותית והממשית... ובכלל דיברנו קצת על החוויה של להיות ״עם כולם״, על כוחה הדורסני לפעמים של הקבוצה, גם כאשר היא מתאחדת לטובת מטרות צודקות כפי שקורה בסיפור. הדימויים שהמספר קושר שוב ושוב בדמותו של פסח, שנעים על כל הסקאלה של משפחת החתוליים (מחתול רטוב ועד נמר טורף), העלו בזיכרון את השיר ״טיגריס״ של בלייק שקראני בשנה שעברה.
זה היה קישור מצויין והוא צף שנית מתוך תיאורי היופי השונה כל כך של אלי שפירא יפה הבלורית ושל פסח המסתורי והמסוכן. התיאורים האלה הזכירו לכיתה שיחה מהשנה שעברה על ערכי יופי קלאסיים ורומנטיים.
אחשוב איך לחזור על חלק מהדברים בצורה מעניינת בשיעור הבא, כדי שלא ילכו לאיבוד בשל הקושי לשמור על ריכוז רציף לאורך כל השיעור.
בכיתה יא' של ד"ר מורן בנית:
הקדשנו את חלקו הראשון של השיעור להקדמה על ניקולאי גוגול ויצירתו. קראנו קטעים של פושקין ונבוקוב, המתייחסים לסיפורו "האף", וקראנו חלקים מתוך ההקדמה של המתרגמת לעברית נילי מירסקי.
בעקבות הקריאה העסיקה את התלמידים שאלת הביוגרפיה של גוגול, והרלוונטיות שלה לדיון ביצירתו. התלמידים הזדהו עם אמירתו של נבוקוב כי לא משנה האם האף של גוגול, ויחסו אליו, הוא שעומד מאחורי הסיפור, אלא החשוב הוא התעלול הספרותי.
בחלק השני של השיעור ניגשנו לקריאה קרובה של היצירה. דיברנו על "סיפור פנטסטי", וזיהנו את המקומות שבהם הטקסט מבנה את עצמו כמציאות שבה התרחש מקרה מוזר ויוצא דופן. השאלה שהעסיקה את התלמידים היא האם התגובות של הדמויות הן במסגרת המציאות, או שמא לא. דמות שהייתה חשודה בעיניהם בקבלת המקרה המוזר, הלא היא פרסקוביה אוסיפובנה, הפכה להיות חשודה גם בהופעתו של האף בלחם. התלמידים גם הבחינו יפה באירוניה של המספר, ובאופן שאירוניה זו מקדמת גם את הקומיות שבסיפור. בשיעור הבא נמשיך בקריאת הסיפור.
בכיתה י' של ד"ר אודליה חיטרון:
"ואז נפל ממיטתו על גבו ושוב לא זז מעולם״; ״הוא לא נבהל או פחד, אבל הוא לא הכיר את התחושה של שני מחושים היוצאים ממצחו״; ״מיד הלך לשטוף פנים באמבטיה, כי זכר שהיה אמש במסיבה וחשב שכל זה חלום.״; ״וחשב על כל הדברים שיוכל לעשות, כשרץ ענקי.״ ״מתוך בהלה עשה את האפשרות היחידה, חזר לישון״; הפתיחה המופתית של הגלגול המשיכה לרחף גם אמש בחלל הכתה הוירטואלית שלנו.
אחרי ששבנו וקראנו אותה, סימנו מלות מפתח וגילינו להפתעתנו שמשפט הפתיחה מודגש כולו -— פנינו לתרגיל הקצר שהובא למעלה, שבו ביקשתי מכל תלמיד להוסיף לה, מדמיונו, משפט אחד משלו. כמעט בטבעיות הפציעו כמה וכמה מהכיוונים הללו בהמשך, בטקסט של קפקא. הקדמנו, עוד לפני הקריאה, במבוא קצר על גלגולים ושינויי צורה, דרך המטמורפוזות של אובידיוס וכמה מהייצוגים האמנותיים שלו: פסל דפנה ואפולו של ברניני, תמונת איו ההופכת לפרה ומזוהה על ידי אביה של ויקטור ינסן, ואחרים. חשבנו על המתח שנוצר בין הגלגול, ״גלגול הנשמות״ והמטמורפוזה ובין הפרספקטיבה המיוחדת שמייצר הנושא השנתי שלנו על ״הגלגול״ — נובלה שמתרחשת רובה ככולה בתוך חדר השינה הסגור של גריגור. קיבלנו על עצמנו את תפקיד הבמאים והתפאורנים של מחזה היפותטי - עוקבים תוך כדי קריאה אחר החלל הגלגולי, חדר-הרחם הגרגוריאני, ואחרי התנועה המחושית שהחלה לרחוש בתוכו. תוך כדי כך דיברנו גם על מה זה ״קפקאי״, וכיצד מושג, סנטימנט או חוויה מנוסחים על בסיס סגנון ספרותי מסוים.
בשעה השנייה חזרנו למר ורטיגו של פול אוסטר. התלמידים, שחלקם פגשו את הטקסט הזה באוקטובר שעבר, הפגינו בקיאות מרשימה בפרטי העלילה. השלמנו כמה חוסרים מהפרק הראשון וצעדנו בבטחה לעבר השני. כשהעייפות הכריעה, פרשנו לקריאה עצמאית.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של ד"ר רמי גודוביץ:
דיברנו על תמונה משותפת העומדת ביסודם של האמפריציזם והרציונליזם בעת החדשה, של ההכרה האנושית כמוקפת חומה אטומה שלעולם אינה מגיעה ממש על העולם אלא תמיד מתווכת בייצוגים של (במידה ואנו בני מזל אפיסטמי) הדברים הממשיים.
הכרנו את הטיעון תחת תמונה זו- הטיעון מן האשליה. כשתובנה זו באמתחתנו, פנינו לקרוא בטקסט של יום, והתחלנו מ״קיצורו של ספר״, טקסט משעשע (לא שזו כוונתו) בו יום כותב באנונימיות ביקורת נלהבת על חיבורו ״מסכת טבע האדם״ שלא זכה עם פירסומו להצלחה המיוחלת. כבר בעובדה זאת מצאנו עניין פילוסופי: בניגוד סוקרטס, למשל, ראוי לציין כי יום הוא בלופר וזה לא נראה מטריד אותו או גורם לו צורך להתנצל. שקענו בטקסט וזה היה מאתגר. ניסינו להבין מדוע יום טוען שמדע האדם הוא הראשון במדעים.
בהמשך פנינו לפענח את מרכיבי ההכרה על פי יום: הרשמים והאידאות והקשר החמקמק ביניהן.
בכיתה י' של אדם לויד אלפיה:
פתחנו את השיעור בשיחה על שוויון הזדמנויות כחלק מהצצה לעיקרי הדיון על מאפיינים מולדים ביחס למאפיינים נרכשים. התלמידים לא היו בחזית אחת מול השאלה וכתוצאה מכך התעוררו מחלוקות רבות.
הדיון התנהל בדרך נאותה, אך ניכר שהנושא בוער בהם. בין השאר נסוב הדיון סביב שאלת העוני. האם אדם יכול בהכרח לחלץ את עצמו ממעגל העוני בעזרת כמה צעדים פשוטים. לחלק מן התלמידים לא היה ספק בכך, מתוך אמונה מוחלטת ביכולת האנושית, וחלק תפסו את מושג העוני כרשת סבוכה יותר של מאפיינים שלעיתים אינם נתונים רק לרצונו של האדם.
מתוך כך, התחלנו את הקריאה בספר ב, פרק א באתיקה הניקומאכית. הבחנו בין השלמות המוסרית לבין השלמות השכלית, בין תכונות נרכשות לבין תכונות שיש לאדם באופן טבעי. התעכבנו רבות על המושגים ׳כוח׳ ו׳פועל׳ וכיוונו את המבט פנימה; ניסינו לבחון כמה כוח יש בנו וכמה אנו מוציאים אותו לפועל. התלמידים לא קיבלו בלב שלם את הקביעה שהפעולה קודמת לתכונה וניסינו לפרק אותה ולהבינה לעומק. ראינו שבחלק מהמקרים זה נכון ובחלק מהמקרים קשה עד בלתי אפשרי לקבל קביעה זו. לבסוף סיכמנו בעזרת סרטון נחמד שמסביר בקצרה את ההבדל בין המושגים ׳כוח׳ ו׳פועל׳. התלמידים היו עייפים במיוחד ולכן שוחררו מעט לפני הסוף.
Comments