השבוע ה 25 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' בר אילן. כבר רואים באופק את סיומה של השנה הראשונה ולא באמת מעכלים.
זה מה שהתרחש אצלנו השבוע:
בכיתת הפילוסופיה של ד"ר אושי שהם קראוס:
יום קשה עבר אתמול על כיתת הפילוסופיה. חזרנו, אחרי שבוע הפסקה לטקסט של ניטשה. אני בחרתי בטקסט הזה כי אני לא מכיר אותו, ובחרתי ביודעין לא להכין אותו בעצמי, אלא ללמוד אותו עם התלמידים, מההתחלה. בעצם, ניסיתי להוביל את התלמידים איתי במסע שלי להבנת טקסט חדש.
והתרגיל הזה היה קשה (אולי מדי) ומתסכל (אולי מדי). האם הצלחתי כאן? אני לא יודע. התחושה שלי היתה שזה שיעור חשוב שלא הייתי מוותר עליו, אבל זה לא היה שיעור של חדוות לימוד ויצירה, אלא של התמודדות לא קלה.
התחלנו לקרוא פסקה ראשונה (פסקה 24) במעבר לטוב ולרוע של ניטשה.
היה קשה. הרגשנו שאנחנו לא מבינים מספיק. יצאנו לאינטרנט לחפש מקורות משניים. התחלנו בויקיפדיה ולא הצלחנו להיעזר מספיק. המשכנו הלאה, ניסינו, קראנו, והתפתלנו.
וכן, הבנו, והתקדמנו....אבל לא היה קל.
בשבוע הבא, לכבוד הפסח, אציג אני את הטקסט באופן מסודר ואעזור לתלמידים לעכל את המהלך שעשינו.
בכיתת הספרות של יעל איזנברג:
אנו ממשיכים בקריאת ״המשתה״. חלקו הראשון של השיעור הוקדש לנאום אגתון, וחלקו השני לתגובה של סוקרטס לנאום זה. החלק הראשון עבר בשלום, אם כי תיאורו השירי של ארוס כליל המעלות - הצעיר, היפה, העדין, אמיץ הלב והמבורך באלים - לא עורר המון עניין בקרב התלמידים. חששתי יותר לקראת החלק השני. ראשית, כי זה החלק הראשון שבו תכננתי לא להסתפק בקריאה צמודה אלא גם להציג בעצמי בפני התלמידים את דמותו של סוקרטס, את חייו ואת שיטתו - ולדבר על חכמת האי-ידיעה, על צורת הלימוד הדיאלוגית ועל מאפייניה של החקירה הסוקרטית המובילה לאפוריה. חששתי גם כי זה קטע קריטי במיוחד בספר, שבו מתחיל מהלך טיעוני שילך וישתכלל ויוביל לשיאו הנפלא של הדיון הפילוסופי, ובעיקר כי זהו המפגש הראשון של התלמידים עם סוקרטס וניגשתי אליו באיזושהי חרדת קודש וחששתי ״לפספס״ אותו.
אבל למרות החששות, אני גאה להכריז שהחלק הזה בשיעור היה פשוט מצוין! ההסברים המבואיים השתלבו היטב בקריאה והתלמידים זיהו מיד את האירוניה הסוקרטית, קלטו את שנינותו האכזרית והתענגו על ההגיון חסר הפשרות שבו מוטט את טיעוניו של אגתון.
הצחקוקים המרושעים שנשמעו בכיתה נוכח מבוכתו של אגתון (״אני לא יכול להמשיך להתווכח איתך, סוקרטס. שיהיה כמו שאתה אומר״) הוא בלי ספק החומר שממנו עשויים חלומות של מורות לספרות (ושל כל מי שחולם בלילות על השחתת הנוער).
Comentários