שבוע חמישי בקמפוס באונ' בר אילן. הנה מה שהתרחש אצלנו אמש:
במגמת הספרות:
בכיתה י' המשותפת של יעל איזנברג וד"ר אושי שהם קראוס:
אתמול בכיתה של יעל ואושי פיצוץ למחשבה ופיצוץ ליכולת ההפשטה. יעל הובילה מהלך מעניין, וכדי להציג אותו אני חוזר לשיעור של שבוע שבער. דיברנו על קאנט ועל הציווי שלו להתבגר ולחשוב עצמית. (סליחה על השטחיות פה בדיווח 😊 ).
בחלק השני נתנו תרגיל חשיבה בעתידנות, ותום ודפנה, שני תלמידים, המציאו ספר שנכתב ללא סופר. יעל הרימה את הכפפה וכהמשך מעניין לקאנט הציגה לכיתה את המאמר של רולאן בארת על מות המחבר.
בעיני היה מרתק, ורוב גדול של התלמידים עקבו ממש בעניין. לא היה פשוט להבין מה רוצה בארת, ועוד יותר היה מורכב להבין מה זה אומר על קאנט.
מורכב, כי הכל – גם פה – נתון להמון פרשנויות.
בחלק השני של השיעור הראשון (הרגשנו שהתלמידים כבר בקצה גבול יכולת ריכוז) יעל נתנה תרגילי כתיבה "ללא מחבר" של הסוריאליסטיים. התלמידים יצאו בזוגות וכתבו שאלות ותשובות בלי להתקשר ביניהם. בכיתה הקריאו בפנינו את הצירופים.
היה מצחיק ומעניין והאדמומית שבה ללחיי אלה מהתלמידים שקאנט ובארת הבריחו אותה זמנית.
בחלק השני, צעד נוסף. צפינו בסרטו של יאיר קידר (במסגרת סדרת העברים) על אבות ישורון. והנה ראינו דוגמה להתייחסות לסופר שמעוררת את התנגדותו של בארת.
בשבוע הבא, פגישת כל בית החינוך עם יאיר קידר.
בכיתה יב' של ד"ר מורן בנית:
צפינו יחד בסרטו של יאיר קידר "החלון הרביעי: עמוס עוז". הצפייה בסרט השלימה את הלימוד של הסיפור "דרך הרוח", ואת שיחתנו על ספרות דור המדינה, תוך הכנה לקראת המפגש עם יאיר קידר בשבוע הבא.
הנקודות שהעלו התלמידים נגעו בעיקר לנרטיבים שהציע הסרט. הם הצביעו על האופן שבו כרך קידר את הסיפור הפרטי של עוז עם הסיפור של המדינה כדי להבנות את מעמדו כסופר לאומי. בהקשר הזה שוחחנו על תפקידו של הסופר הלאומי,
על המחירים של תפקיד זה, ועל ההתגייסות מול ביקורת לאומית בעתות משבר.
לצד נרטיב זה שוחחנו על האופן שבו בחר קידר לעסוק בפצע הביוגרפי של הילדות, התאבדות האם, ולהעמיד מולו, כמעין המשך שלו, את הפצע של ההורות, והנתק מהבת. בהקשר הזה, נשאלה השאלה האם הסרט "תופס צד", או שמא לא, ומה תפקידה של האמפטיה שהוא מייצר. בהמשך התלמידים שאלו האם הספרות באמת הצילה את עמוס עוז, כפי שגרוסמן הציע בתחילת הסרט, או שמא לא.
עניין נוסף שעסקנו בו היא מידת ההשפעה שיש למותו של האמן, ולחילופין היותו בחיים, על בניית הסרט, ועל חופש הפעולה של הבמאי, במקרה הזה קידר. בהמשך לשאלה הזו התלמידים התבקשו לצפות בסרט "הפרק האחרון של א.ב יהושע", ולנסח את המחשבות שלהם בנושא לקראת המפגש עם קידר.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יא' של אדם לויד אלפיה:
התחלנו את המפגש בשיחה קלה על הפעילות שתהיה בשבוע הבא בהנהגתן של כיתות הספרות. דיברנו על קולנוע דוקומנטרי, מה צריך להיות בו ומה מבדיל בין דוקו טוב ודוקו לא טוב. לאחר מכן צפינו בסרט של יאיר קדר על עמוס עוז, ״החלון הרביעי״.
התלמידים התבקשו לכתוב שאלות תוך כדי הסרט כדי שישמשו אותנו לאחר מכן לתרגיל בניית שאלות. בחלק השני של השיעור, לאחר הסרט, התלמידים הציגו את שאלותיהם ובעבודה משותפת דייקנו אותן.
בעיקר חשבנו אילו תשובות אנו מעוניינים לקבל מבחינת אופיין. ניסינו להבין את הקשר בין יוצר של סרט שעושה סרט על יוצר של יצירות אחרות, במקרה זה ספרים. לבסוף התלמידים ניסחו כ-15 שאלות מעולות, אותן נציג (אולי רק את חלקן) מול יאיר קדר כאשר יתארח בשבוע הבא. הפעם נתנו לדקארט לנוח מעט :)
בכיתה יב' של ד"ר רמי גודוביץ:
שוב, חזרנו בשיעור הפילוסופיה לקאנט. מה משמעות הטענה שאינטואיציות ללא מושגים הן עיוורות? הטענה, ראינו, לחותרת תחת לב התפיסה האמפריציסטית שנקודת הפתיחה שלה היא שכל מה שיש לנו הם רשמים ושתוכנם שקוף לתודעה.
ומה משמעות הטענה המשלימה, שמושגים ללא תוכן הם ריקים? כאן, חזרנו לליבניץ ושאלנו אם יש מובן לפדות את המטפורה של ההרמוניה בין המונדות במונחים שאינם חלליים, זמניים וסיבתיים.
שקענו עוד בתפיסת לייבניץ וניסינו להבין את תפקידו של עקרון זהות הבלתי נבדלים ועקרון הטעם המספיק בביסוס התפיסה של המונאדות, ההפרדה ביניהן והריוויון של העולם במונאדות. התלמידים והתלמידות גילו סקרנות רבה ולא מעט
אי נוחות מול עקרון בריאה מופשט כזה והחלטתי להציג להם, בעזרת תיאור קצר וסירטון את תפיסתו הריאליסטית של הפילוסוף דויד לואיס לעולמות אפשריים, כהגשמה מפתיעה של העקרון של מורהו של לואיס, קווין, הטוען כי אנו מחויבים להכיר בקיומן של היישים שמניחות התאוריות הטובות ביותר שלנו. כצפוי, הביטוי ״התאוריות הטובות ביותר״ עורר התקוממות בכיתה אולם קווין, הפרגמטיסט הגדול, היטיב להשיב להתנגדויות, בעזרת נציגו, מורה הכיתה, או לפחות להרגיע את הכיתה.
בכל מקרה יש לנו בגרות בסוף השנה ולייבניץ, הגוזל לא מעט שעות בסמסטר הנוכחי, כלל אינו שייך לחומר הלימוד. אז חזרנו לאידאליזם הטרנסנדנטלי, על הפנומנה והנומנה, לשאלה מהי הביקורת של התבונה הטהורה ולנסות להבין איך זה שאפשרותו של הסינתטי אפריורי היא המפתח לביאור הקושיה: כיצד אפשרית מחשבה בעלת תוכן.
בסוף השיעור שיתפה אותנו תלמידה בסוגיה המעסיקה אותה: האם ניתן לזהות את הרע כשנתקל בו? הזכרתי לתלמידות ולתלמידים, שמן הראוי שידעו לקשר את החידה הזו לתפיסתו של אפלטון המכחישה שאפשרי לעשות את הרע בידיעה.
Comments