המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור
המפגש התקיים בזום למרבה הצער, אבל שינסנו מתניים והמשכנו קדימה.חילקנו את הכיתה ל-2 קבוצות, ולימדנו כל קבוצה שעה וחצי, כשבעצם שנינו לימדנו את אותו דבר. בשתי הפעמים הנוכחות היתה טובה, ההשתתפות ערה ואפילו פתיחת המצלמות היתה סבירה. אחרי הקדמה קצרה והסבר לגבי הזום ואופן העברת השיעור, הקדשנו את מרבית הזמן לשיחה ערה ומרתקת על מיתוסים - למה נכתבו, מה המאפיינים שלהם, אילו היבטים של הקיום האנושי הם באים להסביר - דברים טריוויאליים כאלה. הקראנו את המיתוס של פרומתאוס, של הטיטאנים ושל אורפאוס, ובגדול צללנו לתוך העולם המרתק הזה. התלמידים השתתפו בצורה יפה מאד בהתחשב בפורמט, ואפילו ניסו לכתוב כמה מיתוסים משלהם.
בחלק השני של השיעור לקחנו את הצעדים הראשונים בפילוסופיה הקדם-סוקרטית, עם תאלס ו"הכל מים", וניסינו להבין, בגדול, מה הוא אומר. מי היה מאמין שאפשר לדלות כל כך הרבה משתי מלים.לסיכום, היה מרתק, התלמידים מצחיקים גם בזום, וכולנו רוצים לחזור במהרה בימינו אמן לשיעורים פרונטליים.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
פתחתי (עדי) את השיעור בחזרה קצרה על כמה פסקאות ממאמרה של רות לורנד שבו קובי ואני עסקנו, פסקאות שבהן היא מדגישה שפרשנויות שונות ורבות יכולות להיווצר זו לצד זו, להשלים ואף לסתור זו את זו. מנקודת מבטנו, "כל המרבה הרי זה משובח", כל עוד הפרשנויות שומרות על קשר עם האובייקט שאליו הן מתייחסות. קובי ואני דיברנו על הממד האקטיבי והיצירתי שיש בפרשנות, ומאידך, על כך שגם יצירה היא בפני עצמה פרשנות. בהמשך לשיעור שעבר חזרתי לנושא העיבוד, כהמחשה לכך שפרשנות יכולה להיות מנוע יצירתי. קראנו את הפסוקים מספר בראשית ב, שבהם בורא אלוהים את אדם וחוה בגן עדן, ואז התבוננו באוסף של ציורים מתקופות שונות שמתייחסים כולם לעלילה הזאת. ציורים מאת מונק וקלימט, יאן ואן אייק ומקס בקמן, בוטרו, רובנס ופיקבייה. בכל ציור נקודת מבט אחרת נחשפה, ויחד בדיון הכיתתי ניסינו להציף פרשנויות אפשריות להיבטים בציורים, שבפני עצמם הם פרשנות. הפתיחות שבה הכיתה התייחסה ליצירות היתה מאוד משמחת, ומול כל יצירה הוצעו כיוונים חדשים להתבוננות ובעקבותיה פרשנות: צבעוניות וקומפוזיציה, הבעות פנים, יחס בין דמויות, אלמנטים מוזרים וחורגים. לסיום, קראנו כמה פסקאות מתוך סיפורו של מארק טווין "יומנה של חוה", כדוגמה נוספת לעיבוד פרשני, הפעם במדיום אחר.
בהמשך לכך קובי המשיך את הדיון בציטוט גל הפילוסוף פול ריקר שהגדיר התנאי הכרחי לפרשנות שתי תכונות: נכונות לחשד ונכונות להקשיב, דיברנו על האופן שבו שתי התכונות משלמות ביננו. לאחר מכן דיברנו על שני מצבים בטקסטים שמעוררים בנו צורך לפרשנות: מידע עודף, מידע חסר. הבאנו לכך שלוש דוגמאות תנכיות: סיפור העקידה, ירידת אברהם לארץ מצרים, רצח הבל ע"י קין. בהמשך לכל זה התפתח דיון על פרשנות ופרשנות יתר, האם פרשנות היא פעולה אומנותית או שייכת לידיעה, איך אם כך ניתן לבחון פרשנות טובה? שוחחנו גם חל האופן שבו נקודת המוצא התרבותית מכוונת אותנו פרשנית (מה משמעות המשפט 'אחי ' במשפט 'אחי, איפה אתה') בשנות ה50 בישראל לעומת 2024) , כמו גם השאלה כיצד המרחב ממצב עת הפרשנות (המשתנה של דושאןן) ועד כמה הקורא מנכס אליו את הטקסט בפעולת הפרשנות
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
אנחנו מתחילים עם מראה שחורה. בזום. זה לא פשוט. ולא עוזרות דקות הכנה ארוכות ואנחנו לא מצליחים להעלות את הקטע עם סאונד וחוזרים, לצערנו, לעידן הסרט האילם. עשר דקות של סרטון לא קל על התעללות בתוכנה. השיחה ערה וארוכה. האם יש כאן התעללות בתוכנה או תכנות. הדעות חלוקות, ובכלל, אנחנו יורדים לעומק לשאלה פילוסופית גדולה יותר: "למי או למה יש זכות לתשומת לב וזכות מוסרית".
מי זכאי ליחס מוסרי?
כיסא? לא!
יתוש? לא
לא?
אולי כן
וכלב?
אז למה לא עגל?
קלישאתי?
אנחנו לא מצליחים לתת הגדרה מתאימה.
מנסים לאפות את השכנה ממול שאליה אנחנו לא קשורים נפשית, ומדברים על דילול עוברים. מסובך וסוחט רגש ומחשבה.
אחרי ההפסקה מסה נפלאה של שמעון זנדבנק על הקשר של שירה וספרות, ספרות ופילוסופיה אנליטית וקונטיננטאלית ועוד. אנחנו קוראים ומנסים להבין. הטקסט קל לקריאה (לכאורה) אבל לא פשוט להבנה. בודריאר, ואייריס מרדוק ובודלייר...אנחנו מסיימים בשיר "הפגר" או "הנבלה" (בתרגום שונה) וחוטפים מכה אסתטית. השיר קשה וחזק. מסיימים גדושים מאוד ומותשים מהאופן הזומי של השיעור
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
התחלתי את השיעור בשאלה על המחויבות להשתתף בשיעורים במשך השנה, והצגתי את הציפיות שלי מהקבוצה, וביקשתי מהם לענות על שאלתי: "למה אתם נמצאים בו?"
אחרי דיון ושיחת נפש, עברתי לשאלה נוספת: "למה אנחנו לומדים ספרות? ומה ההבדל בין למידת ספרות ללמידת שפה?". מהתשובות קישרתי בין הערכים האוניברסליים לספרות, בין אפיסטמולוגיה לספרות, ובין אסתטיקה לספרות.
דיברנו על הפער בין תוכניות הלימודים לבגרות לבין מחקר ספרות וקריאה וכתיבה, ועל השוני בין השיעורים שאלמד אותם לבד, לבין השיעורים המשותפים עם יעל.
אחרי מעבר וסריקה לחומר שלמדו עם איאד, התחלתי בשיר ניוקלאסיקי מתוכנית הלימודים, של בשארה אלח'ורי- אלאח'טל אלסג'יר, קראתי קריאת פתיחה, וביקשתי מרימא לקרוא עוד פעם.
אחרי הקריאה עברתי לשיר של פיירוז "יבקי וידחק- בוכה וצוחק", שהוא כמובן השיר שלנו אבל מולחן מאחים רחבאני, בביצועה של פיירוז.
התקיים דיון על ההבדל בין קריאת השיר לשמיעתו בקולה של פיירוז, אני מדברים על שיר אהבה מתקופת הזרם הרומנטי בשירה הערבית התחיתית בסוף המאה ה-19.
אחרי ההפסקה, התחלתי בהסבר של שני הבתים הראשונים, אחרי שהתקשו התלמידים להבין את פירוש מילה כמו "الهوى- אהבה", ואז התערבתי להרחיב על מעמד האהבה בתוך השפה הערבית, הם ניסו גם לדבר על החוויות שלהן, בעיקר בחורות, כי רק בחור אחד "האדי" היה נוכח בשיעור.
Comments