סיימנו את הערב אמש במפגש מליאה בהובלה של עומר. ההרצאה עסקה בג'אז, נושא שאני שמח לכל הזדמנות לדון בו (גם אם שותפיי לדיון לא תמיד שמחים באותה המידה). פתחנו ברקע היסטורי להולדת הג'אז, החל בקולוניאליזם האפריקאי, דרך העבדות השחורה בארה"ב ועד לתנאים שאפשרו את הולדת הג'אז בעיר ניו אורלינס. שוחחנו על כמה הבדליים מרכזיים בין האסתטיקה של המוזיקה האפריקאית לזו המערבית, וכיצד הוליד המפגש ביניהן סגנונות מוזיקליים חדשים, כמו הבלוז, הבוגי והרגטיים.
לאחר הביקור בניו-אורלינס שוחחנו על המפנה האמנותי של הג'אז בשנות ה-40: גם הפעם, התחלנו ברקע היסטורי, דרך חוקי ג'ים קרואו והגירת הקהילה השחורה מהדרום, ועד להתבססות הסצנה המוזיקלית החדשה בהארלם, ניו-יורק. שוחחנו על לידתו של הביבופ - סגנון ג'אז שפרץ גבולות והפך בהם שוב ושוב, עד ליצירתה של שפה מוזיקלית חדשה.
והכי חשוב - האזנו להרבה מוזיקה! לואי ארמסטרונג ואלה פיטצג'רלד, צ'רלי פרקר ודיזי גילספי, ג'נגו ריינהארדט ואנטוניו קרלוס ג'ובים - אלו היו המוקד האמיתי של המפגש.
סיימנו בשיחה על הפיכת הג'אז ממוזיקת ריקודים ורחוב לשפה מוזיקלית גבוהה שנלמדת ברחבי האקדמיות למוזיקה, ניסינו להבין ביחד מהם המאפיינים המוזיקליים שהופכים את הג'אז למוזיקה מורכבת כל-כך (ולעתים גם שנואה), ונפרדנו בהזמנה חגיגית לג'אם החיפאי שלנו. אם כמה מהקטעים ששמענו ימצאו את דרכם לפלייליסט של מי מהתלמידים, הרי שעשיתי את שלי.
עוד לפני כן הספקנו ללמוד בכיתות:
במגמה המשולבת
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
בוקר טוב, אתמול היינו רק תומכי ג'אז, אבל עד לואי ארמסטרונג, אלה פיצג'רלד , צ'רלי פרקר אנחנו התחלנו בדיון על קאנט , אני ( קובי ) התחלתי בדיון עליו בזמן שעדי המשיכה בשיחות אישיות עם התלמידים.
כדי לייצר הקשבה קונסטרוקטיבית הכרזתי על נוהל חדש שבמסגרתו בחלק הראשון אני מדבר , התלמידים מקשיבים , לא מגיבים, רושמים שאלות, רושמים נקודות מרכזיות. להפתעתי, המהלך הצליח, לאחר ההרצאה הקצרה שהעמדתי התלמידים ניסחו שאלות מצוינות , חלקן שאלות הבנה, חלקן שאלות אתגר. לאחר החלק הזה עברנו לתרגיל הבא בשיטה, ביקשתי מאחד התלמידים להתיישב על המחשב ומהתלמידים להציע משפטים שיעזרו לסכם את הדיון , התחלנו בפסקה הראשונה שעסקה בהצגת קאנט והשאלה המוסרית בבסיס הדיון שלו. לקח לא מעט זמן לאסוף מהתלמידים נוסח מוסכם לגבי הפיסקה הראשונה מה שמלמד גם על חיוניות התהליך וגם על הקושי. לא נשברנו, נמשיך במהלך בשבוע הבא. משם כפי שציינתי הגענו לדבר האמתי, מהשיטתיות של קאנט לאלתור של צ'ארלי פארקר.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
לקראת תהליכי הכתיבה של עבודות החקר, דיברנו על הז'אנר של המסה כז'אנר הממוקם בין המאמר לסיפור, שסימן השאלה הוא המניע אותו ועל הקשר בין ביקורת תרבות לכתיבה ובמיוחד לכתיבה מסאית.
התחלנו בהגדרה של מהי תרבות (הגענו יחד להגדרה של קליפורד גירץ ולפיה תרבות היא מכלול הנורמות, הערכים והסמלים המשותפים לקבוצה של אנשים, וגם העלינו דוגמאות), והמשכנו להגדרה שמציעה ארנה קזין ולפיה תרבות היא כל מה שמובן מאליו בחברה, ובהמשך לכך ביקורת תרבות היא הצבעה על המובן מאליו והעלאת שאלות על האינטרסים שמניעים אותו, התוצרים שלו, על מי ומה שמוכלל בו, כלומר - הביקורת כפותחת אפשרות לאלטרנטיבה. העלינו דוגמאות משלנו וגם ממסות נבחרות (עלו בשיחה וירג'יניה וולף עם "חדר משלך" ו"מחשבות על שלום בזמן הפצצה אווירית" מתוך "מות העש, בטי פרידן והשאלה שהעלתה על הדיכאון ההמוני של נשות הפרברים בארה"ב בשנות ה-50, רולאן בארת מתוך "וריאציות על הכתב"), ודיברנו גם על המניעים של ג'ורג' אורוול לכתיבה (האגואיסטי, האסתטי, ההיסטורי והפוליטי) כפי שמופיעים במסתו "מדוע אני כותב". עם המחשבות על הפוליטי כמה שמניע את החברה לחשוב אחרת על הרצוי והמצוי, התחלנו לקרוא את המאמר של ארנה קזין "איך לכתוב רשימת ביקורת על יצירה ספרותית" - על הדגשים והכלים שהוא מציע לנו עם צאתנו לכתיבה עיונית-ספרותית.
בחלק השני של השיעור נכנסנו לעולם הג'אז בזכות הרצאה מרתקת של עומר שלקח אותנו למסע היסטורי, מוזיקלי, תרבותי ומהפכני.
בכיתה יב' של עומר בן דוד
המפגש הוקדש לשני רפרטים נוספים של התלמידים:
ראשונה הציגה אביטל, שבחרה לעסוק בשאלה 'האם בינה מלאכותית יכולה ליצור אומנות?' - השאלה, המדוברת ואולי אף נדושה, הרגישה מלאת חיים ומחשבה תודות להצגה הנהדרת של אביטל, שסקרה כמה דוגמאות ליצירות של AI, בודדה את המאפיינים של יצירות אלו והובילה דיון חכם ועמוס בשאלות לא פתורות, למשל: למי מגיע הקרדיט בעבור היצירה - לאדם המזין את הערכים מול הקוד? למתכנת? לתוכנה עצמה? והאם ההחלטות שמקבלת המכונה שונות באופן מהותי מהחלטות אנושיות?
המשכנו לרפרט של כרמל, שבחר לעסוק בייצוגים אסתטיים של הגיהנום, תוך התמקדות בקומדיה האלוהית של דנטה ובאיוריו של גוסטב דורה. כרמל הוליך אותנו בכמה מהמדורים הנוראיים בתופת של דנטה, הסביר את סיפור הרקע בעבור כל מדור, ואז בחן כיצד תורגמו אלו לכדי דימוי ויזואלי באמצעות האיורים של דורה. ההרצאה הייתה מעניינת, וגם אפלה למדי.
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:
בחלק הראשון של השיעור קראנו את הסיפור "התכשיט" של הסופר הצרפתי גי דה מופסאן. זה סיפור על בחורה יפה ומגונדרת ממשפחת פקידים שלא הייתה מרוצה מטעות הגורל המעמדית. יום אחד בעלה הפקיד הצנוע מצליח להשיג הזמנה לאירוע יוקרתי. היא משאילה תכשיט מחברה עשירה ומאבדת אותו אחרי האירוע שבו הייתה מרכז העניינים, היא ובעלה נאלצים לקנות תכשיט במקומו ומסתבכים בחובות. זהו סיפור על מעמד, סיפוק, אמת ושקר. הצלחנו בשיעור לקרוא את כל הסיפור הארוך יחסית, כל אחד.ת מהתלמידים.ות קרא.ה קטע מננו, בריכוז ועניין.
Comments