במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
המטאפורות הולכות ומתנחלות בלבבותינו. בהמשך לשבוע שעבר, בחלק הראשון של השיעור המשכנו לעסוק במטאפורות, הפעם מנקודת מבט ספרותית. איך אפשר להחיות מטאפורה מתה? איזה סוג של שיבוש אפשר להכניס בצירוף שחוק כדי לרענן אותו? ניסינו לחשוב. בחנו את תנועת הקסם שעושה המטאפורה, משדה משמעות אחד לאחר, וקראנו את השיר ״מבוא לשירה״ מאת בילי קולינס. הכיתה הצביעה על המוני המטאפורות שמופיעות בשיר, זו אחר זו, ובונות השוואה בין קריאת שירה לבין מעשי הרפתקה, ניסוי, גילוי וחקירה. שמחתי שאף אחת לא רצתה להכות את השיר בצינור גומי ולחלץ ממנו כוונה. אחרי הדוגמה הזאת לשלל מטאפורות פרועות, קראנו את ״אהבתי נערה״ של קפקא ובדקנו את המטאפורה האחת שאוחזת בטקסט ומתפתחת איתו. התלמידות הצביעו על משמעויות ה״מלחמה״ שקפקא מכניס לתוך מערכת היחסים והאכזבה ממנה: אלימות, סכנה, שני צדדים מנוגדים. ומצד שני, הן הצביעו גם על התלות במטאפורה, על האופן שבו היא עוזרת לאחוז במשהו מופשט, לעשות לו רציונליזציה. ברוח זו, הכיתה קיבלה את החצי הראשון של העבודה לבית: לכתוב סיטואציית משבר ביחסים, דרך מטאפורה.
בחלק השני של השיעור קובי העלה כמה נקודות משלימות לדיון הספרותי מנקודת מבטו. לאחר מכן פנינו לדיון בעמדה התועלתנית, הצגנו מחדש את העמדה וניסינו לראות כיצד היא מקבלת ביטוי בשאלות ציבוריות כמו מדיניות תחבורה בכבישים, כמו גם האופן בו למעשה העובדה שמעבר לסף מסוים כמות האושר ביחס לעושר אינה עולה (ע"פ מחקרים סטטיסטיים בנושא) היא אחת מהטעמים המרכזיים למדיניות המיסים בארצות סוציאל דמוקרטיות.
בסיומו של השיעור הוצגה לתלמידים עבודת הבית שמורכבת גם מה"שאלה" הספרותית ומשתי שאלות פילוסופיות, האחת ניתוח טקסט מהקריטון והשניה ניתוח בעיה ציבורית, האם יש לאפשר תחב"צ בשבת ע"פ הגישה התועלתנית (בחירה בין שאלות)
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
בחלק הראשון של השיעור דיברנו על מושג ההזרה דרך קריאה במאמרה של יעל רנן ״לשמוע את רחש הגלים״. ביקשנו מהתלמידימ/ות להדגים בכתיבה את מושג ההזרה, ואף גלשנו לדיון קצר על משמעות הביטוי ״ביחד ננצח״ וכיצד, אם בכלל, עושים לו הזרה. בחלק השני של השיעור המשכנו עם דקארט, ועברנו למשל השעווה שלו ולהבדלה שהוא עושה בין הכוח המדמה של הנפש לבין ההיגיון שלה והיכולת שלה להמשיג. נמשיך בשבוע הבא!
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
פתחנו את המפגש ברפרט של טל, שהיה נהדר כפי שטל עצמו. ההרצאה עסקה בסרט 'ממזרים חסרי כבוד' של קוונטין טרנטינו, והתמקדה בשאלת היחסים בין ההיסטוריה לקולנוע. טל הציג את האופן בו הסרט מכתיב מחדש את אירועי ההיסטוריה בכלל, וההיסטוריה הקולנועית בפרט, והתייחס לאסתטיקה הפוסט-מודרנית של סרטי טרנטינו - המערבבת בין סגנונות, שוברת את כלליהם ומרבה לצטט מיצירות אחרות.
התעכבנו על אחת מסצנות השיא בסרט, בה הגיבורים לוכדים את אויביהם הנאצים באולם קולנוע ומציתים אותו, הזכרנו את המוטיב השייקספירי של 'הצגה בתוך הצגה' וכיצד זה מקבל ביטוי קולנועי אצל טרנטינו, וחשבנו על העמדה הפילוסופית הכרוכה באמירה זו, שבכוחו של הקולנוע להחיות תרבות עבר, וגם לשרוף אותה.
אחרי דיון מעמיק ומשמח, שבנו לקרוא במאמרו של תומס קולקה, 'קיטש מהו?'. התעכבנו על האופן בו בונה קולקה את המהלך הפילוסופי שלו וחילצנו מכל פסקה טענה מרכזית. הספקנו לשוחח על שני התנאים הראשונים שמציע קולקה להגדרת הקיטש, על פיהם: (1) יצירה קיטשית מתארת תמיד מושא שהינו טעון רגשית מטבעו; לציור של כיסא נתקשה להתייחס כאל קיטש, טוען קולקה, ואילו לציורו של גור חתולים יהיה קשה שלא להתייחס כך; (2) מושא היצירה הקיטשית הינו תמיד קל לזיהוי, כי דרך אחת לחלץ את הגור המסכן מהקיטשיות שנגזרה עליו, למשל, היא לצייר אותו באופן קוביסטי. הזמן אזל לנו עוד לפני שסיימנו את הקריאה, נשוב אל קולקה והקיטש בשבוע הבא.
Comments