אל דאגה, לא הלכנו לשום מקום. הפוגה קלה אך הכרחית גרמה לעיכוב קל בהפצת הסיכום השבועי שלנו, אך הנה הוא לפניכם, במלוא הדרו:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
החזרתי את מבחני מתכונת של היחידה הרביעית ובעקבותיהם חידדנו את הנושא של נקודת תצפית בחלק של הפרוזה ואת השימוש בלשון הפיגורטיבית בחלק של השירה.
בהמשך ערכנו חזרה על היחידה החמישית. קראנו שאלות בנושא 'התבגרות בראי הספרות' וחילצנו מתוכן תמות בולטות כגילוי עצמי, יחס לעולם המבוגרים, חוויות מכוננות, חיכוכים וקונפליקטים עם סדר הקיים, התעוררות מינית. בדקנו אילו יצירות 'פוריות' במיוחד ומכסות כמה שיותר מהנושאים האלה, ולאור הממצאים עברנו עליהן בסגנון מרתוני.
התחלנו ב'אסם מבוער' וב'חופן של כוכבים' ועברנו לשירים של זלדה, רביקוביץ' ועמיחי. מתוך ההיכרות הקרובה עם היצירות התפתח דיון מעניין על העמדה של המבוגר המסתכל לאחור והחשדנות שהיא מעלה בנו, ועל חוויות מכוננות שהן דווקא שליליות וקשורות בבדידות והיעדר. בהקשר הזה השווינו בין השירים של רביקוביץ' ושל זלדה שבשניהם יש בריחה לעולם הדמיון העשיר. לסיום קראנו שוב את הפואמה האהובה 'בתור הילדות פרי חדש'. הניגודים בה הזכירו לאלין את ברכת ההבדלה שאומרים במוצ"ש, איתה חתמנו את השיעור.
בכיתה יא' של נגה וייס:
המפגש הוקדש לכתיבה. חלקתי שוב את השירים שנלמדו בשיעור הקודם ובקשתי שיכתבו חיבור שמתייחס לשיר, או במילים אחרות שיציעו ניתוח ופרשנות לשיר שבחרו. הסברתי שיינתן ציון על החיבור הזה, ציון שיהווה חלק מהציון הסופי של כיתה יא.
ברגע שסיימתי את דבריי ראיתי מולי עשרה פרצופים בצורת סימן שאלה תולים בי מבט נבוך. כל התעוזה, הדמיון והחכמה שהם מפגינים בדיונים נעלמו כלא היו ברגע שנדרשו לשבת מול הדף הריק ולהתחיל למלא אותו במחשבות. המבוכה והקושי לא היו ביטוי לחוסר יכולת או שלא היה להם מה לומר על השיר שלפניהם, זה היה ביטוי לחשש (ולא אגזים אם אומר חרדה) מפני כישלון. "מה אם לא אקלע למה שאת חושבת?" נשאלתי... "אבל אם זה לא יהיה טוב?" ... "אבל אני לא בטוחה שזה מה שאת רוצה שאני אכתוב...." אלה היו התגובות. צמד המילים "מטלה עם ציון" בבת אחת שיתק אותם וכמובן גם הרס את כל חדוות הלמידה שבדרך כלל מאפיינת את המפגשים שלנו. אבל לא וויתרתי. הסברתי איך אני בודקת ואיך יינתן הציון ובקשתי מהם להתמודד. כולם התיישבו לכתוב ובסוף המפגש היו בידי עשרה חיבורים קצרים, בני עמוד וחצי עד שניים, שאין לי ספק שיהיו מעולים ומעניינים. בכוונתי לתת משוב מעמיק לכל אחד ואחת, ואני מקווה שעם הזמן יירד מפלס החרדה ומטלות מסוג כזה יתקבלו יותר כאתגר מחשבה וכתיבה ולא כאירוע שיפוטי מאיים.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
כהקדמה לדיון הצגתי כמה שאלות ומושגים כלליים; יצירה סיפורית ארוכה מעוררת שאלות פרשניות שנוגעות להיקף, למשך ההתרחשות ולמשך הקריאה, לפרטים המרובים – איך כל אלה מתלכדים לרצף ואיך אנחנו כקוראות מתחקות אחר משמעות שעולה מהרצף הזה, איך אנחנו מייצרות פרשנות לנובלה?
הזכרתי כמה מושגים שפגשנו לאורך השנה – כגון עלילה ודמות, שסביבם נבנה סיפור, והצעתי שנקדיש את הדיון היום למעקב אחר מוטיב. הגדרתי מהו מוטיב ואיך הוא עובד בתוך יצירה ארוכה והצעתי לחשוב על מוטיבים שונים בנובלה ואיך כל אחד מהם יוצר ציר של משמעות, שמצטרף למבנה פרשני כולל.
הצעתי להתחקות אחר הלידה בנובלה כמוטיב – והזכרנו מופעים שונים של הלידה: חג המולד, הצגת חג המולד שבה משוחזרת לידת ישו באבוס, האב החוזר למקום לידתו, הכלבה שממליטה, מיטת היולדות בבית הסבתא בוונציה, רקלה שמבקשת ללדת לעצמה אח, ועוד.
מכאן המשכנו בנקודה שבה נפרדנו שבוע שעבר מ'הבת היחידה', בסצנה שממוקמת בלב הנובלה ומתארת את נסיעתו של האב עם בתו לכפר שבו נולד בכדי לפגוש את הרופא שיילד אותו בעיצומה של המלחמה. בשבוע שעבר התייחסנו להיבטים ההיסטוריים והלאומיים של הסצנה הזו והיום שאלנו מה גורם לאב לחזור אל מקום לידתו, ולמה דווקא בעת הזאת?
האב, טענו התלמידות, חוזר למקום לידתו דווקא עכשיו כיון שהוא חולה ומותו קרוב. התפתח דיון מעניין עד מאד על הקשר שבין לידה למוות, ועל קוי הדמיון והשוני ביניהם.
המשכנו לעקוב אחר מוטיב הלידה וראינו שהוא חושף את הקשר שנטווה בנובלה בין לידה ומוות והשארנו את שאלת סופה של הנובלה פתוחה – עוד נגיע אליה.
מכאן המשכנו למוטיבים נוספים – לא אמנה את כולם אבל אחד מהם הוא הספר 'הלב' של דה אמיצ'יס, שהוא לא רק מוטיב אלא גם אינטרטקסט מרכזי – הזכרתי מהי אינטרטקסטואליות – ושאלנו מה תפקידו של 'הלב' בנובלה. ראינו שהרוח האנושית, הטובה, אוהבת האדם, של 'הלב' שורה על הנובלה כולה, וגם שהאמון בכוחם של ספרים לאמץ את רוחה של רקלה, הילדה הגיבורה, שוכן בליבה של הנובלה.
לאחר ההפסקה הקדשנו זמן לכתיבת עבודות המחצית.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
קראתי בפני התלמידים את הסיפור "חיזו בטטה" מאת סמי ברדוגו. לא עצרתי במהלך הקריאה למעט פעם אחת, אחרי האקספוזיציה. שאלתי אותם מה דעתם על המשפחה והם זיהו את הדיכאון המשולב באהבה. דיברנו על האמא ועל הילדים, על הקושי הכלכלי והנפשי ועל ההסתגרות. בתום הקריאה היו תלמידים שאמרו שנהנו מהסיפור וכאלה שאמרו שכלל לא. נדמה לי שמשנה לשנה כבדים עליהם הסיפורים שרובם ככולם, כרגיל, נושאים מידה לא מבוטלת של כאב. אחר כך קראתי להם סיפור קצרצר של אתגר קרת בשם "חמישים עמודים".
הם טענו שהסיפור הזה יפה. את הסיפור שלפתי מאתר "מעבורת כדי לבדוק אם קרת ידבר אליהם יותר. שכחתי שסופו של הסיפור בוטה ושמהסיבה הזאת ויתרתי עליו בעבר; מצד שני, נזכרתי שלפני שני עשורים קראתי חופשי בפני התלמידים סיפורים מהסוג הזה ותהיתי מה קרה מבחינה תרבותית (כמובן שיש לי תשובות שקשורות ברובן בטהרנות).
בחלקו השני של השיעור הקרנתי להם ציור של אניולו ברונזינו שכותרתו "ג'יובאני די קוסימו דה מדיצ'י" ובמרכזו דיוקן של פעוט לבוש בגדי פאר בצבע אדמה והאוחז בידו ציפור. ביקשתי מהם להתבונן בציור ולכתוב בהשראתו על ילדות. התלמידים תארו באופן נפלא את דמות הילד שנראה כמבוגר. אחר כך הראיתי להם את הצילום המפורסם של אליס מאת לואיס קרול וכן ציורי נערות של בלתוס ושל דרן. אחת הילדות אמרה שזה מגעיל ושזוהי החפצה. ניסינו לברר איזו מן קטגוריה היא ילדות והאם תפיסת הילדות כטהורה היא הוויה או תפיסה תרבותית. ניסינו להבחין את הילד מהמעגלים שהוא חי בתוכם ולברר עד כמה הילד נתון להם או מובחן מהם
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
התחלנו בצפייה מלווה בדיון על הפרק השלישי של הסדרה "מגש הכסף" שהתמקדה בפרופ' דני גוטווין ובעמדה הסוציאל דמוקרטית. בשל הדיונים הערים לא הספקנו לראות את הפרק במלואו.
על השיעור השני ניצחה ליהיא, הנה סיכומה: "הרפרט שהעברתי עסק באסתטיקה, חיצוניות ונורמות חברתיות.הטענה המרכזית שלי היתה שאנחנו בתור חברה הכתבנו לעצמו את הנורמות שהיום אנחנו מגנים אותן ובכל זאת מקבלים אותן כל הזמן. ניסיתי לשכנע בכך באמצעות הרעיון שאנחנו בתור חברה קיבלנו עלינו את גזר הדין אבל בכל זאת אולי זה לא גזר דין אם אנחנו יצרנו את המציאות הזאת.
התלמידים היו מרוכזים בעיקר באופן החברתי של הנושא אבל כן השתתפו בשיעור והיו איתי, אבל גם בלעדי. הרגשתי שרובם הבינו את המטרה ואת המהלך באופן כללי אבל בכל זאת הרגשתי שבגלל שחתרנו כל כך לנושא החברתי הפילוסופיה קצת נאבדה בדרך, למרות שכל דיון חברתי התחיל מציטוט אחר שקראנו מהלוח. בסופו של דבר הרגשתי שהתלמידים נהנו והבינו את המטרה שלי אבל סטינו מהפילוסופיה כל ציטוט מחדש".
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
השיעור עסק בהשלמה לדיון של פוקו בחברת הפיקוח כפי שעולה מ'תולדות השיגעון בעידן התבונה' וכפי שעולה מהספר משמעת וענישה. התחלתי באזכור לגבי האופן שבו שיטת ההגליה שפוקו מציין בכליאה הגדולה מאפשרת מרחק בין סובייקטים בחברה המודרנית, מרחק שמצדו מייצר מעין אדישות מוסרית. הזרתי בהקשר זה את ספרו של באומן מודרניות ושואה והאופן בו הבירוקרטיה אפשרה לגרמנים אדישות מוסרית. ראינו גם כיצד זה מתבטא ביום יום שלנו ביחס לתופעות פחות דרמטיות כמו ניצול ילדים בקפיטליזם בארצות מרוחקות לנו. לאחר מכן קיימנו דיון קצר בנושא הפאן-אופטיקון ואיך זה מתבטא במודרניות ובחינוך (בחינות, מצלמות, גוגל). לסיכום דנו באופן בו פוקו נותן משמעות חדשה למושג 'ידע הוא כוח' , האופן בו מערכות ידע מקיפות אותנו ופועלות עלינו מכיוונים שונים, מפעילות עלינו כוח ועדיין משבשות את ההבנה שהאידאה של הליברליזם בדבר פרטיות, אינדיבידואליות אינה קיימת .
בחלק השני של השיעור קראנו בפרק המבט של סארטר. ראינו כיצד כיצד סארטר מבחין את האובייקט-סובייקט משאר האובייקטים שמקיפים אותנו, באופן בו זה פנומנולוגית מצליח לגדול מאתנו את הסביבה שהיא פנומנולוגית-תודעתית שלנו (הזר שמגיע לכר הדשא בו אנו נמצאים). בהמשך לכך עברנו כמובן לדוגמא המפורסמת של סרטר של מי שמציץ בחור המנעול, כל ישותו ותודעתו נמצאים שם בעולם, לפתע מגיע המבט של האחר, מחזיר אותו לתודעתו ולתחושת העצמי שלו, דרך בושה אשמה וכד'
בכיתה י' של עומר בן דוד:
לאחר שבשבוע שעבר דיברנו על הנסיבות ההיסטוריות שהובילו לעלייתה של הנצרות, הקדשנו את השיעור הנוכחי לקריאה צמודה ב'וידויים' של אוגוסטינוס.
קראנו ביחד מתוך הפרקים השני והשלישי בווידויים, בהם אוגוסטינוס מתאר את ילדותו ונערותו. בחנו את אופן כתיבתו הייחודי של אוגוסטינוס, השוזר בטקסט בין שירת הלל לאלוהים והאמונה הנוצרית, לכתיבה 'ממוארית' המתארת את חייו האישיים של הכותב כמסע מייסורים לגאולה, לצד רצף ספקני ומתוחכם של הגיגים פילוסופיים על עצמו ועל מקומו בעולם. והכל ברטוריקה מרהיבה, חשופה וכנה, שכוחה עובר ללא קושי גם מבעד לתרגום.
קראנו ביחד על הזיכרון השב ומטריד את אוגוסטינוס, ובו קבוצת נערים מתגנבים בשעת לילה לפרדס וגונבים אגסים. לא משום רעב הם עושים זאת, אלא מתוך משיכה לעשיית הרע. עתה, ככותב מבוגר, אוגוסטינוס שב ומהרהר באותה התרחשות: מה היה מקור אותה המשיכה אל האסור? מה הייתה החדווה המשותפת שמצאו הנערים, במשחק הזה ב'רע'? אוגוסטינוס, בחלק זה, מציף עוד ועוד שאלות, מבלי לספק תשובה.
מהחקירה בזיכרון האחד, הספציפי, על תחושת החטא, עברנו להרהוריו של אוגוסטינוס על טיבו של הזיכרון בכלל, בפרק העשירי של הווידויים. אוגוסטינוס הוגה בטבעו של הזיכרון - כיצד נדמה שאנו יכולים להשתמש בו כרצוננו בכדי להעלות דימויים במוחנו, וכיצד מנגד הוא סיפור מתעתע, שלעתים כופה את רשמיו עלינו בסדר או מבנה שאינם נתונים לשליטתנו.
לאחר ההפסקה התלמידים התחלקו לחברותות, להמשך הקריאה בפרק באופן עצמאי. ביקשתי מכל קבוצה לחזור ולהציג פסקה אחת בטקסט שעוררה עניין, להקריא ולהסביר אותה. בזמן הקריאה, ערכנו גם סבב של שיחות אישיות, בכדי לעזור לתלמידות לבחור בין מסלול הבגרות לעבודת הגמר.
コメント