אוניברסיטת חיפה 10.03.2025

שבוע 19 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

עופר יצא לטיול שנתי, כך שנאלצנו להתמודד עם שלוש שעות פילוסופיות. ועוד תועלתנות! לחשוב שפעם זו הייתה הנורמה אצלנו... מי זוכר איך להחזיק שיעור לבד, כל-כך הרבה זמן?

פתחנו ברקע קצר לפילוסופיה התועלתנית, שהחל באפיקורוס והגיע עד בנת'ם. שוחחנו על ההשפעות של אריסטו - זה ההוא מהשיעור הקודם, וגם על ההבדל בין תפיסת האושר של התועלתנות המודרנית לבין זו של היוונים. אחר כך התפצלנו לעבודה בקבוצות: כל קבוצה קיבלה קטע מהטקסט של מיל, המכיל ביקורת אחת כנגד השיטה התועלתנית ואת התגובה של מיל אליה, ויצאנו לעבוד.

בהפסקה הגיע לביקור אופיר מאור, בוגר המחזור הקודם, שבדיוק סיים טירונות. הוא הצטרף לשיעור, חלק קצת מחוויותיו בדרך רוח וענה לשאלות של תלמידים. כיף מאוד, ביקורים כאלו, שמאחדים בין הדורות. 

חזרנו למיל: כל קבוצה הציגה את הביקורת שלמדה, וכך שאלנו האם וכיצד ניתן להבדיל בין הנאות על סמך איכותן, והאם האושר הוא אידיאל מוסרי של ממש או רק פנטזיה מרחיקת לכת, וגם על האופן בו מתייחסת התועלתנות להקרבה עצמית עבור האחר. מפגש עמוס בטיעונים! נפצה בסיפורים בשבוע הבא.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

ניסיתי (עדי) ניסיון שהצליח: לעשות מיקור חוץ להיבט המשמעתי בכיתה. ביקשתי למנות לתפקיד תלמיד/ה ש-1. אוהב/ת שררה; 2. שופט/ת בהגינות וללא משוא פנים; 3. מאופק/ת. סוף זכה במכרז ולאורך השיעור כולו מילא במסירות ובכישרון את תפקיד הממשמע. נזף בחבריו שפטפטו, התרגז, נעלב, לקח אישית, היה מתוסכל. כל מה שלי לא התחשק לעשות. תענוג.

זה פינה את השטח לעשות עם הכיתה מעין סדנת כתיבה שמזמן רציתי לעשות. התחלנו במשחק לחימום, ״הגוויה המשובחת״ הסוריאליסטי. בזוגות, חלק כתבו בקשה להגדרה, והחצי השני סיפקו הגדרות. התוצאות, כמו תמיד במשחק, היו מצחיקות, משמחות ומעוררות מחשבה.

אחרי זה פתחתי בעניין עצמו, ושאלתי את הכיתה מה דעתם על אותיות. לחלקם היו דעות, חלקם לא הבינו מה אני רוצה. הצגתי להם את ספר יצירה, ואת המשקל שהכותב נתן לאותיות האלפבית כאבני היסוד שבראו את העולם. שקלנו את הרעיון הזה והדיון שהתפתח בכיתה היה מאוד יפה, ובו המשתתפות התמקמו בגישות שונות שנעו בין המחשבה שהאותיות והמילים שהן יוצרות אכן מאפשרות מחשבה, המשגה, רגשות - עולם, לבין המחשבה שכל צורה - מילה, אות - רק מגבילה, ואולי עדיף היה להתבטא דרך אגרוף או ״קיצי קיצי״ (ליטוף כזה של פנים האמה עם קצות הציפורניים). סיפרתי על אמנית הקול ויקטוריה חנה ועל עבודתה עם האלפבית ועם ספר יצירה. קראנו את מילות השיר שלה ואז האזנו לו (והנה תלונה ענקית: מקרנים שלא עובדים. אנשי תמיכה טכנית שלא מצליחים לתמוך טכנית. קשה ומרגיז להצטרך לאלתר ככה ולוותר על תכניות וחומרים שרוצה להציג ושפשוט אין איך…). אמנם ממחשב, אמנם לא הופעה חיה, אבל גם כך משהו בעבודה הגופנית מאוד של ויקטוריה חנה עבר גם דרך שמיעה מהמחשב. 

בעקבות זה, ואחרי ששקלנו יותר בכובד ראש את האותיות כחומר גלם מעניין, ביקשתי מכל אחת לבחור אות, לרשום אותה במחברת ולציין בקצרה למה בחרה אותה. המשכנו לקומה הבאה - מילה. אז את מחברת העברית של קפקא לא יכולתי להקרין (…), אבל כן קראנו כמה מההתייחסויות שלו, שהופיעו ביומניו, למילה הבודדת וליחסים הטעונים שבין מילים שניצבות יחד במשפט. ביקשתי מהכיתה להוסיף לאות שבחרו גם מילה שממשיכה אותה. 

בחלק הבא, קראנו יחד מתוך ״תרגילים בסגנון״ מאת רמון קנו. אני חושבת שהטקסט מאוד מצא חן בעיני הכיתה, והם התלהבו לקרוא את ההבדלים השונים שבין גרסה לגרסה. בנקודה הזאת ביקשתי מהם לכתוב במחברת ״תרשומת״ קצרה, כמו אצל קנו, ולדאוג שהמילה שבחרו תופיע שם. פסקה קצרה שמתארת ללא סגנון-יתר איזשהו אירוע. אחרי הכתיבה העלינו אוסף של סגנונות שבהם אפשר לבחור לכתוב. עלו הצעות מעולות, וכל תלמידה התבקשה לבחור אחת מהן ולכתוב שוב את התרשומת, הפעם בסגנון שבחרה. הטקסטים שיצאו היו יפים מאוד. אור כתב ״בשכרות״, בלבל מילים ועצמים, חזר על עצמו ושכח את הסיפור באמצע. אדם ניסה לכתוב סוריאליסטי. שחר הפכה את סדר האירועים (נתנה לנו הזדמנות להיזכר בפבולה וזוז׳ט׳ ולחוש את האפקט). ים כתבה תיאור עשיר ומחורז של אירוע רכישת ממתקים בקפטריה. אליען כתבה בסגנון ״אימה״ על מפגש עם מורה מסוימת בבית הספר. סוף בחר לספר סיפור מחדש מנקודת מבט של אדם שאיתרע מזלו להיתקל בו ובחברו במסעדה ובתיאטרון. ילי כתבה סיפור פנטזיה על למור וסנאית קשוחה. מי שלא הספיקה לקרוא היום, תקרא בשבוע הבא. 

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

מה הקשר בין אתיקה ואסתטיקה, לפי קאנט? עם השאלה הזו פתחנו את השיעור, ועד מהרה עלתה הקבלה ביחס לאופן שבו אנחנו מתייחסים למעשה מוסרי וצודק כאל מעשה יפה, ואל אדם הפועל באופן מוסרי כ"יפה" מבחינה רוחנית. המשכנו עם היופי שאנחנו מוצאים באובייקט ללא תלות בשימושיות או בתועלת שהוא מביא לנו, ועם היופי שגם הוא, בדומה למוסר, מבטא אוטונומיה של התבונה וחירות פנימית. עם המחשבות האלו יצאנו לקריאה צמודה ב"שריפת אסם" של פוקנר. הצגתי את פוקנר, את הדרום האמריקני הנוכח ביצירתו ואת תפיסתו את הסיפור הדרמטי ["האדם (יצור שביר, עדין, עשוי בשר ועצמות, בעיקר מים, ביקום אקראי שהודבק יחד בחשמל) ניצב מול בעיות שהן לרוב גדולות ממידותיו... הסיפור הוא האם הוא מתמודד?... כל אחד כותב על האדם השואף להיות אמיץ מכפי שהוא, ישר מכפי שהוא, ששואף לחמול"]. זיהינו את דמות המספר - את המבע המשולב של מספר כל יודע עם דמותו של סארטי, אפיינו את דמותו של סארטי (כדוגמת האופן שבו אנו מתוודעים לאנאלפבתיות שלו) ואת דמותו של אביו, מבעיר האסמים (עברי, שחיכה לרגע שבו תינתן נקודת אור כלשהי ביחס לאב, שמח מאוד על הגילוים כדוגמת הנאמנות של האב לעצמו וההתנגדות שלו לסמכות - תכונות שניתן לזהות גם בסארטי), ועקבנו אחר הקונפליקט הפנימי של סארטי - בין השאיפה לצדק ואמת ובין הנאמנות למשפחה, קונפליקט שהולך ומתעצם ומקבל תפנית בעקבות האפקט של מראה האחוזה עליו, שבעקבותיו הוא גם בוחר להזהיר את בעל האחוזה ולהתנתק ממשפחתו. יוליה סיכמה יפה את הסיפור בהקשר הקנטיאני כשאמרה שהבחירה המוסרית של סארטי הייתה מעשה אוטונומי שלא נבע מאינטרסים חיצוניים אלא מתוך הכרה בערך הפנימי של המעשה הנכון, ושהחוויה האסתטית היא שהובילה אותו להשתחרר מהשפעת אביו ולקבל החלטה מוסרית ועצמאית. סיימנו עם תרגיל כתיבה, (פרגמנט המשך לעבודות החקר ופרגמנט חופשי למי שכותבים עבודות גמר) - לתאר דימוי חזותי כלשהו ואת האפקט שלו על המתבונן בו - אפקט של מחשבה, פעולה, שאלה שמתעוררת בעקבות הדימוי... דיאנה, שכותבת על הקשר בין חלום למציאות לפי דקארט וקפקא, בחרה דימוי סוריאליסטי וטענה בזכות הדמיון שמתגלה כמציאות; לילך כתבה על זמן שקיעה שמעגן את הנשגב במציאות - "כשאני הולכת ברחוב בשעה הזאת ורואה את השלמות הטהורה הזאת אני מרגישה שאני לא יודעת...", אינסה תיארה שולי רחוב - "...שביל אחד בין השניים ושביל שמיים מעל... (ש)מוביל לכל האופציות בין השוליים, וגם בשביל הזה איבדנו את הדרך...".

מילות מפתח :

ספרות ערבית

בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

בחלק הראשון של השיעור התחלנו בקריאת סיפורה של הסופרת שיח'ה חליוה "חיפה חיסלה את צמת שיערי". סיפור קצר סביב נושא המגדר בחברה הבדואית המסורתית, אלמנטים של הזהות המסורתית מופיעים בסיפור דרך השפה והלהג ויחסי הכוח המגדריים. לקחתי את הסיפור הזה כקורפוס על יישום התיאוריה הפמיניסטית דרך הספרות, ובמיוחד ספרות ערבית מודרנית. ערכנו דיון על הסיפור מבחינת התמות והסגנון. וצפינו בראיון קצר עם שיח'ה על הספר "נשות החושך", שממנו נלקח הסיפור.

יצאנו להפסקת שבירת הצום ואכלנו ביחד, היה גם מהנה כרגע של גיבוש והרגשת משפחה. לאחר ההפסקה,  עברנו לתרגיל כתיבה, אבל קודם קראנו טקסט של זיאד ח'דאש, "למה אני כותב?" שדרך הטקסט הוא מנסה להבליט את הצד החוקר בתוך עצמו ובעולם. ובסוף הטקסט, הוא כותב: "אני כותב כדי לאהוב יותר את זיאד ח'דאש".. והקדשנו זמן לכתיבה וקראנו את כל הטקסטים. הרגשתי כי הצום אכן השפיע על התלמידות והתלמידים בסוף השיעור, כי הרגישו עייפות.