אז אחרי שפתחנו בשבוע שעבר את שנת הלימודים העשירית בבית החינוך שלנו למדעי הרוח לתלמידי תיכון בחיפה ואחרי חצי שנה של מאמץ ממוקד ומפרך, פתחנו אמש גם את כיתת הספרות הערבית הראשונה שלנו ב'דרך רוח'.
37 תלמידות ותלמידים מבתי הספר אלמותנאבי שיזף ; אלכארמה ותיכון 'נזירות נצרת' הגיעו אתמול בחשש מה ובהתרגשות רבה לבניין המדרגה והתחילו גם הן במלאכה.
הנה זה מה שהתרחש אתמול אצלנו:
במגמת ספרות:
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וד"ר סיגל נאור פרלמן :
עמדנו בכניסה לכיתה וציפינו לבוא התלמידים. חשבנו שברגע האמת, נפתח את הלימודים עם עשרה או חמישה עשר תלמידים. התלמידות (כן, הרוב בנות, למעט שני בנים), נכנסו אל הכיתה בזרימה בלתי פוסקת ומילאו אותה.
אי אפשר היה להכניס סיכה! נאלצנו לחפש כיתה שחללה גדול יותר ומצאנו. תודה לאל.
הלימודים בכיתת הספרות, כך החלטנו, יתקיימו בשתי הלשונות - בערבית ובעברית גם יחד. איאד מדבר בערבית וסיגל בעברית. זו אינה דיגלוסיה אלא נוכחות משותפת של שתי השפות, זו לצד זו. השנה הקרובה תוקדש לקריאה של יצירות ספרות ערביות ופלסטיניות וכן יצירות מהספרות העברית. לאט לאט, לאורך השנה, בכוונתנו לפתח אצל התלמידות את המיומנויות לכתיבת עבודת חקר שתוגשנה בסופו של דבר למשרד החינוך כחלק מהמטלות שלהן.
את החלק הראשון השיעור פתח איאד בקריאה של הסיפור "חיפא גזלה ממני את צמתי" של שיח'ה חילוא. לפני הקריאה דיברנו על הכותרת של הטקסט כמפתן השער שלו, וניתחנו אותה.
לאחר קריאת הסיפור ביקשנו מהן לכתוב פיסקה קצרה דרכה יביעו את מה שהן חושבות על הסיפור; את כל מה שעולה להן לראש. חלק מהבנות שיתפו בקריאה של הפסקאות שכתבו, והתעורר דיון בכיתה על מחיר ההשתלבות החברתית של דמות הנערה בסיפור, על חשיבות השמירה על הייחודיות שלה, וכן על החרטה שהיא הרגישה בגלל שוויתרה על צמתה ועל הדיאלקט שלה. חלק מהבנות ראו בדמות של הנערה את ההשתקפות שלהן עצמן או של אחת מחברותיהן.
בחלק השני של השיעור קראנו את הפסקה הראשונה של הסיפור וביקשנו מהתלמידות לתרגם אותה לעברית. התלמידות תרגמו משפט .אחרי משפט ותוך כדי התרגום גם ערכנו את הטקסט. ניקינו מילים שחוזרות על עצמן, בדקנו את הזמנים ואת אופן השתלבותם אלה באלה וראינו שמשפטים ארוכים יוצרים אווירה אחרת מזו שנוצרת בבניית משפטים קצרים. משפטים קצרים במיוחד, למשל, יוצרים דרמה. התרגום והעריכה זימנו לנו אפשרות נוספת להעמיק בטקסט ובמערכת היחסים בין האם והבת.
כבר אחרי השיעור הראשון אנחנו יכולים לומר שההוראה המשותפת היא עונג
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
בהמשך לדיון של השבוע שעבר בשיר "ביוטופ" של שירה סתיו, במהלך השבוע המשכנו לעבוד על הפרשנות דרך מסמך משותף בגוגל דוקס. בשיעור אתמול קראנו את מה שהתקבל במסמך ויחד ערכנו את הטקסט. את הרשימה על השיר אפשר יהיה לקרוא בגיליון הקרוב של כתב-העת של דרך רוח, המאוורר.
אורלי כתבה על ארגון הזמן בשיר "ביוטופ" ועל הקשר בינו לבין טראומה. בעקבות הדימוי אותו היא ציטטה של הטראומה כהיעדר גשר בין העבר להווה, קראנו את שירו של אבות ישורון "מה שנוגע". התחביר החסר בשיר, חוסר היכולת של הדובר המרוחק לשים אצבע על הנושא והחזרתיות המעיקה היוו דוגמא קיצונית לביטוי שירי של אובדן רגש, אבדן זיכרון והפרעות של ניתוק.
בחלק השני עברנו לכתיבה. כפתיחה לעבודה על החיבור האישי, כל אחת בחרה מתוך חומרים שלמדנו בשנתיים האחרונות טקסט שקרוב אל לבה וכתבה איך הוא מתקשר להתבגרות ועל פרט מפתח משמעותי בו. דברים שכתבה זהר בעקבות תמונתו של דוריאן גריי על החרדה מפני ההזדקנות והדמיון בהיבט הזה בין דוריאן לבין אסף לזר, גיבור הרומן שקראנו בקיץ, היו פרומו מצוין ליצירה שבה נעסוק בשיעורים הקרובים: מיי פירסט סוני מאת בני ברבש.
קריאת הקיץ היתה מתישה, אבל אתמול היתה הרגשה שאפשר לגלות את הרומן מחדש. קראנו מחדש את הפתיחה ונחשפנו מחדש לחומרים הגולמיים והלא-מצונזרים שנמסרים מפיו של ילד איטי, מגושם, שהנשק הסודי שלו בעולם הוא מכשיר ההקלטה שקיבל מאבא, "מיי פירסט סוני". הוא מקליט את החומרים הקשים של עולם המבוגרים ומשדר לנו אותם בליווי הערות, לעתים בלי להבין. דיברנו על אופן המסירה, על השרשורים האסוציאטיביים והיעדר ההבחנה בין עיקר וטפל.
בכיתה יא' של נגה וייס:
במבוא למחזה "מהומה רבה על לא דבר" כותב אברהם עוז שמחזותיו של שייקספיר אקטואליים אך לא מודרניים ויש לחקרם בהקשר ההיסטורי והתרבותי של תקופתם. התחלנו את השיעור עם קביעה זו והצעתי שנאמץ אותה.
התמקדנו במערכה הראשונה של המחזה מהומה רבה על לא דבר.
השתדלנו ככל האפשר לדמיין כיצד נראה המחזה על במת תיאטרון הגלוב. לשם כך, צפינו בסרט קצר על הגלוב ודברנו על הרנסנס באנגליה ועל אליזבת' המלכה . המבוא ההיסטורי הקצר עזר לנוע אחורה בזמן ולדמיין את המופע התיאטרלי בו אנו עוסקים, על שלל צבעיו, ריחותיו, קולותיו, כיד הדמיון... בהמשך דברנו על סיבות אפשריות להרחקת העלילה מלונדון לאיטליה.
חזרנו לקריאה צמודה והשתדלנו לא לפספס אף חידוד ואף שנינה הטמונים בטקסט, כשמידי פעם אנו חוזרים אל המקור, כדי להבין את בחירותיו של ט. כרמי המתרגם.
בין לבין גלש הדיון לשאלות על הומוסקסואליות באותה תקופה בלונדון, לשאלות של אדיקות דתית באותה התקופה ועוד שאלות כאלו ואחרות שעלו בספונטניות תוך כדי קריאה.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
פתחתי במונח ארס פואטיקה, שכבר הצגתי אותו לפני שבוע. גם היום נעסוק ביצירות ארס פואטיות.
קראנו את השיר 'תאורה מילולית' מאת מאיר ויזלטיר: התעכבנו על הכותרת, על האופן שבו היא עשויה מצירוף של מילים משדות שונים, ושאלנו אילו משמעויות אפשריות היא יוצרת. דיברנו על המילה אור ומשמעויותיה בתרבות לעומת המילה תאורה.
לאחר מכן קראנו את השיר בקריאה צמודה שורה אחר שורה. שאלנו על כך שהוא מתחיל בוו החיבור, התעכבנו על הפועל החריג, שהוא הנושא של המשפט התחבירי שממנו בנוי השיר, פענחנו את המילה 'ידין', תהינו על 'צירופינו היומיומיים', ופתחנו ספר אומנות והסתכלנו על ציורים של רמברנדט בכדי להבין את הדימוי המפתיע שאיתו נחתם השיר הקצרצר הזה: 'כאור צהוב בציורי רמברנדט'.
חזרנו לשיר וניסינו להבין את היחס הלא צפוי שבין השפה המודרנית-פונקיצונלית של השיר לבין הדימוי לאור בציורי רמברנדט, וראינו שהשיר הוא גם חיווי אודות השירה כעשיה בשפה, וגם גילום או המחשה של החיווי הזה.
הוא נע בין שפות שונות ואף מנוגדות ומצרף חושים ו"חומרים" באופן בלתי צפוי ולא פשוט לתפיסה.
בעקבות הקריאה בשיר תיארתי להם את המונח הזרה, שטבע ויקטור שקלובסקי, ומייחד את הספרותיות על פי הפורמליסטים הרוסים. חזרנו לשיר ושאלנו איזו תפיסה של שירה עולה ממנו ועד כמה היא נענית למונח הזרה.
לסיום, ביקשתי שיכתבו שיר קצר בן ארבע שורות בעקבות השיר של ויזלטיר.
אחרי ההפסקה עברנו לקריאה של סיפור קצר, 'אושר סמוי' מאת קלאריס ליספקטור. הקראנו את הסיפור יחד בסבב, כל אחת ואחד הקריא.ה פסקה. אמרתי כמה מילים על קלאריס ליספקטור והתחלנו לדון בסיפור.
פתחנו בהתרשמות ראשונית ועברנו לדיון במבנה של הסיפור – תיארתי מהו מבנה של סיפור קלאסי: אקספוזיציה, סיבוך, שיא והתרה. אתרנו אותם בסיפור והתחלנו לעסוק באקספוזיציה. הדיון היה עירני ומפתיע.
הן טענו שתיאור גיבורת המשנה כמרשעת אינו משכנע כיון שהוא קיצוני וחד צדדי. מכאן הסתעף דיון על התחושה הזו של חוסר אמינות, מה גורם לה, ואיך ניתן להסביר אותה.
התייחסנו לכך שהסיפור נמסר בגוף ראשון על ידי מספרת גיבורה, שמתארת התרחשות שקרתה בילדותה.
התעכבתי על המושג מספר, במה הוא נבדל ממחבר, והתייחסתי להבדל שבין מספר יודע כל, שפגשנו בשלוש אחיות לעגנון בשבוע שעבר, לבין מספרת בגוף ראשון, שהידע שלה ונקודת המבט שלה מוגבלים לתפיסה אנושית-סובייקטיבית.
לקראת סוף השיעור שאלתי אותן.ם מה לדעתן.ם הוא נושא הסיפור במילה אחת. עלו נושאים שונים ולמעשה פרשנויות שונות ומכיוון שלא הגענו לחלקו האחרון של הסיפור נמשיך את הדיון בשבוע הבא.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
במקום דיון ניסינו הפעם להתמודד עם הטקסט של הפוליטיאה בקריאה זוגית, עם שאלות מנחות. לאחר הקריאה עברנו על התשובות יחד. בעצת חיה התשובות נקראו מהמחברת, בלי הסברים בע"פ, כדי שאפשר יהיה לעמוד על הניסוחים ולהתמקד בהם.
חוץ מזה כל תלמיד התבקש לבחור 3 ציטוטים שתפסו אותו וכל אחד קרא ציטוט אחד פעמיים. הבחירות היו מגוונות ומעניינות.
לפני הפיזור היו שאמרו שהצליחו ללמוד כך יותר ומנגד היו שהעידו כי התקשו להתרכז.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
השיעור אתמול עסק בתורת האידאות של אפלטון. התחלנו בהקשר הדיון בפוליטיקה, הקשר בין שאלת האידאה לצדק. קראנו ביחד עמ' 365-372 בטקסט שמסביר כיצד אפלטון מגיע להבנה ההכרחית מבחינתו שקיימות אידאות.
לצד ההבנה של התלמידים את המהלך הלוגי היה קשה להם לקבל את העמדה המטפיסית בדבר קיום אידאות מחוץ לחלל הפיסי . החלק השני של השיעור הוקדש בקצרה להראות לתלמידים כיצד מחפשים חומרים בספרות חיפה, בדגש על איתור חומרים נגישים דיגיטלית. החלק השלישי הוקדש לפגישות אישיות , בעיקר לחידוד נושאים שהתלמידים מעוניינים לחקור בעבודות הגמר שלהם.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
הכיתה הולכת וגדלה. אתמול היינו כמעט 40. הצמא הזה לרוח, שמתבטא בשצף התלמידים, משמח, אבל גם מעלה חששות. האם נצליח לייצר דיון פילוסופי משמעותי, בקבוצה גדולה כל כך?
פתחנו את המפגש בחזרה על הפילוסופים הקדם סוקראטיים, שהעסיקו אותנו במפגש הקודם, ושבנו לנקודה בה עצרנו: שאלת הזהות ופרדוקס "הספינה של תזאוס".
בעקבות הדיון בפרדוקס המשכנו לתרגיל הכתיבה הראשון שלנו. הצגתי בפני הקבוצה את השאלה מהו ה'אני'?. למשך רבע שעה התלמידים שקעו בכתיבה, ולאחר מכן בחרתי שלושה מביניהם, ששיתפו בטקסט שכתבו.
מהטקסטים של התלמידים חילצנו ביחד שלוש נקודות מרכזיות: בר ואופיר דיברו על הזיכרון והחוויות הנפשיות כגורמים המהותיים ביותר של האני; שוהן דיבר על ההשפעה של גורמים סביבתיים, של פידבק חיצוני, על האני, וגם על הממד החומרי של האני, שלטענתו כרוך בו בהכרח. התרשמתי מאוד מהאינטואיציה הפילוסופית של השלושה, שכאילו הכירו כבר את חוקי המשחק, וידעו לטעון ולבקר.
בשלב הבא בתרגיל, פתחנו את הדיון ליתר חברי הקבוצה, שהתבקשו להגיב אך ורק ביחס לשלושת הטקסטים שהוקראו לנו. התרגיל עבד טוב, אני חושב: הכתיבה הובילה לחשיבה בשלה יותר, קודם לדיון, שהיה קשוב וממוקד.
נמשיך עם התרגיל מדי שבוע, לעת עתה.
אחרי ההפסקה המשכנו לדיון, היסטורי בעיקרו, ביוון הקלאסית - רק לקראת המפגש שלנו עם אפלטון בשבוע הבא. למרות גודל הקבוצה, התחושה הייתה מאוד טובה לאורך השיעור. מקווה שכך ימשיך.
Comments