במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
נפגשנו אתמול פנים אל פנים בחיפה, אומנם מפגש רביעי לכאורה אחרי זומים, בפועל זה הרגיש מפגש ראשון. תחושת ההמולה והחיוניות למול 25 תלמידים היא פשוט אחרת , האדרנלין זרם . הקדשנו את הפגישה לתרגיל פילוסופי של כתיבת מידות טובות שמותאמות למקצוע מסוים (מורה, תלמיד, רופא, אחות, פוליטיקאי ,עיתונאי) . חילקנו את הכיתה לקבוצות וכל קבוצה ניסחה 3 מידות טובות חיוניות למקצוע ומידה אחת רעה. לאחר שהקבוצות התישבו וכתבו, התכנסנו לאחר הפסקת עוגיות שוקולד לדיון משותף במידות. נציג של הקבוצה התייצב והציג את המידות , קובי (המורה) ניסה קצת לאתגר סוקרטיות את המידות וההגדרות שהובאו. התלמידים בהחלט עמדו במשימה ועשו עבודה מאוד יפה. אולם, החשיבות הגדולה של התרגיל מבחינתנו כמורים היא תחושת הביטחון בלמידה שהענקנו להם, יותר מזה האופן בו הם והן למדו להכיר אחת את רעותה, הלמידה האקטיבית שחשפה אותן לאתוס של דרך רוח. היה כיף אם לסכם בשתי מילים.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
המשכנו לקרוא קריאה צמודה בקטעים מתוך "שירת הכוח" של סימון וייל - על האשליה שבכוח, על כוח הפיתוי שלו ורישומיו על הנפש, על האופן שבו בעצם הפעלתו האוטונומיה שלנו אובדת ועל ההכרה בו היכולה את השחתת הנפש. דיברנו גם על תחבולת הסוס הטרויאני, הקישור המיידי שעולה במחשבה ביחס למלחמת טרויה, אל מול המהלך של הומרוס באיליאדה עצמה, שאינה נסובה על ניצחון והיא מתמקדת בארבעה ימי קרב מתוך מלחמה של עשר שנים.
דיברנו על הפתיחה הקופצת ישר ל"אמצע" הסיפור - זעמו של אכילס והריב שלו עם אגממנון . עמדנו גם על היתרונות של הפנייה למוזה מבחינת נקודת המבט (האובייקטיבית לכאורה, המייצגת נצח), ועל הדמיון בין המשורר והפילוסוף המבקשים שניהם לבחון עקרונות - חברתיים, אישיים, פוליטיים - בניגוד להיסטוריון המחויב לאמת. אחר כך ניסינו לבחון את גרניקה של פיקסו ואת "ארמונות החול" של חיים גורי לאור מושג הכוח שמציעה וייל, בהתחלה ביחד דרך התבוננות וקריאה ואח"כ בעבודה בקבוצות. התלמידים הציגו טיעונים יפים ובשבוע הבא נמשיך לפתח אותם.
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון
נפגשנו אתמול שוב במרחב השלישי בבית הגפן. בתחילת השיעור דיברנו על מאפייני הסיפור הקצר כאומנות, דיברנו על כל מאפיין וחיברנו ביניהם תוך שימוש בדוגמאות שונות. אחרי זה קראנו את הסיפור "עוד שנה" של סמירה עזאם (הסיפור פורסם בשנת 1955), הקריאה התעכבה על היכולת שלנו כקוראים להבין את הטקסט דרך פרשנות ואיסוף מידע על הדמויות ועל שאר מאפייני ומרכיבי הסיפור. גם השנה, התלמידים התרגשו מהסיפור היפה הזה, שמצליח לתאר להם באופן מרתק תקופה היסטורית מאוד חשובה, הקשורה למקום בן הם חיים.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
מפגש פנים אל פנים, בנוכחות כמעט מלאה והשמחה גדולה מאוד.
המשכנו את הדיון שלנו באסתטיקה, והפעם התמקדנו בשאלת הגדרתה של האמנות. קראנו ביחד מתוך מאמרו של אוסוולד הנפלינג, 'לבעיית ההגדרה', שאפשר לנו לבצע מהלך כפול: מחד להכיר את ההצעות התיאורטיות המרכזיות להגדרת האמנות ואת הביקורות עליהן, ובנוסף - לעסוק בנושאים בפילוסופיה של הלשון, ולשאול על עצם טיבו של הניסיון הפילוסופי לספק הגדרות. כך ניסינו להבין ביחד במה שונה הגדרה פילוסופית מהגדרה מילונאית, כמו גם לשאול על ערכה של עבודה פילוסופית זו.
גילינו במהרה שהשאלה 'אמנות מהי?', זולגת בקלות לשאלות נוספות, כמו למשל 'איזו היא האמנות הטובה?'. כך למשל בהצעת ההגדרה של טולסטוי, על-פיה יצירת אמנות נדרשת בהכרח למלא גם אחר קריטריון אתי.
הדיון בכיתה היה מלא חיים והגיגים, וכמה טוב שכך, אחרי השבועות הקשים בזום. כל פסקה שקראנו לוותה בהשגות, ביקורות, מחשבות - ונוכחנו לגלות עד כמה מורכבת משימת ההגדרה. בין השאלות שעלו בכיתה: האם יצירת אמנות נועדה בהכרח לבטא או לעורר רגש (ומה בדבר נסיונותיו של ברכט)? האם אובייקט בעל ערך פונקציונלי, כמו למשל נעל או אגרטל, יכול להוות יצירת אמנות? ומי בכלל מחליט - האמן? הקהל? האם אמנות מחויבת במידה של מאמץ מכוון? ומה בדבר ה-ready made, או אמנות הצילום?
הספקנו עוד לקרוא פסקה או שתיים במאמר, מתוך הפרק הנוגע להתפתחות ההיסטורית של מושג האמנות, ואז אזל זמננו. היה מפגש נהדר ומשמח. נדמה לי שכולנו התגעגענו לתחושה הזו. נשוב אל המאמר, ואל הניסיון העיקש לקבוע 'אמנות מהי?', בשבוע הבא.
Comments