ולפתע פתאום, ממש כך, חלפה עברה לה שליש השנה העשירית בבית החינוך הראשון שלנו באונ' חיפה. וזה מה שהתרחש 10/10:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
את המפגש כולו הקדשנו לכתיבה. חזרנו לפסקה כיחידה בסיסית שמבטאת רעיון אחד, ודרך עבודה שרומיה הסכימה לשתף אותנו בה יצרנו שלד המחלק את הקטע שכתבה למספר פסקאות ומציע חיבורים ביניהן.
דיברנו על פיתוח הרעיון התייחסנו לסוג הטענה, האם היא שיפוטית או עובדתית, ובהתאם- האם לשלב הנמקה או הסבר. מה שבעיקר חידש זאת האפשרות לחזור בתוך התהליך לנקודת ההתחלה ולהדגיש את הרעיון המרכזי שלא תמיד ברור לנו בתחילת הדרך.
בהמשך כל אחת הציגה את נושא החיבור שלה. התהליך הארוך והמפותל שבו התחלנו לפני מספר מפגשים במסגרתו כל אחת בוחרת נושא מתוך טקסטים שלמדנו כבר הצליח להתיש את כולן (!), אבל נראה שמתוך העבודה עם הכרטיסיות והתגובות האישיות לטקסטים אהובים הגענו לשאלות יותר קונקרטיות שקשורות בהתבגרות; במקום הסיסמאות הגדולות ("גיבוש זהות עצמית", "מרד בהורים" "מימוש עצמי") הרהורים ושאלות קטנות: ריסון עצמי מול כניעה לתשוקות, אפשרות הבריחה (הפיזית ולעולם הדמיון), השאלה עד כמה אנחנו תוצר של הנסיבות אליהן נולדנו (בעקבות "אבא ארך רגליים"), מיניות מודחקת בשני סיפורים קצרים (של סלינג'ר ושל סמי ברדוגו) מיניות ב"שוק הגובלינים" שלכריסטינה רוזטי, אהבה בין ילדים. רוב החלק השני של המפגש עבדנו על החיבורים, והתחושה היא שכולן בדרך להיות כותבות עצמאיות.
בכיתה יא' של נגה וייס:
התחלנו בצפייה של הקטע האחרון בסרטו של קנת בראנה ",מהומה רבה על לא דבר" ואז, מבלי לקרוא את המחזה (את זה הם עשו בבית) צללנו לדיון על המשמעויות, על דברים שתפסו את תשומת לבם, הם היו חדים ומיוחדים בתגובותיהם, כרגיל.
לאחר ההפסקה עשינו פעילות מיוחדת בהובלת שני ליבנה, בוגרת שלנו. היא הביאה מסכות נייר לבנות ועליהן ציירנו את מי שאנחנו באמת.... אחר כך כל אחד ואחת הסבירו את הציור.
הסבב הזה היה אינטימי ומיוחד. אנחנו לומדים להכיר את עצמנו כקבוצה שיש בה אנשים מיוחדים ורגישים, לאחרים ולעצמם. זה התקשר כמובן למוטיב המסיכה במחזה של שייקספיר, מהומה רבה.
רעיון מומלץ לכל מי שמלמד/ת את המחזה, למרות שכביכול ירד מהמיקוד לבחינת הבגרות השנה.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
פתחנו בקריאה ודיון בסיפור קצרצר – לשבור את החזיר מאת אתגר קרת.
הקראנו בקול והתחלנו לדון בסיפור אט אט, מהכותרת ודרך פסקת הפתיחה ועד לסופו של הסיפור.
השתהינו על נקודת המבט של הילד המספר – מה מייחד אותה ואת השפה שבה היא נמסרת ובאיזה אופן היא ממחישה התבוננות של ילד. במקומות מסוימים אפשר לזהות איך השפה היא כפולת משמעות – היא מתארת ליטרלית את המתרחש ובה בעת היא אירונית, בשל הפער בין תפיסתו של הילד לבין מושגיו וכוונותיו של האב.
בחנו את המשפחה הזו, אב אם וילד, ובעיקר עסקנו ביחסים שבין האב לבן שהם עיקרו של הסיפור. הצבענו על הפער בין האב הכוחני, האלים, השבוי ברעיון מסוים אודות חינוך בנו, לבין הילד המרגיש, המחפש קשר, אהבה והתחשבות, שאביו אינו מבין אותו ואינו רואה אותו כלל.
הרחבנו את הדיון בדמות הילד, בצורך שלו בחבר, באופן שבו הוא מאניש את החזיר הדומם ומעניק לו רגש, מנהל איתו שיחות ומתאר קשר שיש בו הדדיות, מכבד אותו ואפילו נכון לוותר עליו כדי שלא ימות.
התייחסנו למתח שבין כסף לרגש - בין חינוך הילד לעולם שיש בו כסף, שהוא הדבר שמעסיק את האב, לבין המקום של רגש ורגישות, שהוא בלתי קיים בעולמו של האב.
הסיפור עורר עניין והתרגשות.
בחלק השני של המפגש פתחנו בשיחה על העבודות שהגישו היום – עבודות ראשונות. שאלתי איך הרגישו במהלך כתיבת העבודה. התפתח דיון על האתגרים שהתמודדו איתם במהלך הכתיבה ועל הקשיים.
מתוך כך שאלו על עבודות הגמר – רצו לדעת מה זה אומר לכתוב עבודת גמר.
לסיום – הקראתי להן סיפור ילדים שכתבה נורית זרחי: אמורי אשיג אטוסה, שמתאר את מבחן הסיום של מכשפה צעירה שהיא תלמידה בבית ספר לכישוף. אמורי נכשלת בבחינה הרשמית אבל מתמודדת עם מבחן חניכה הרבה יותר מסובך וקשה, שבו היא נדרשת להתייצב מול עצמה.
בקצה הזמן שנותר נתתי להן תרגיל כתיבה בעקבות לשבור את החזיר – לכתוב דיאלוג בין ילד למבוגר שמתאר סיטואציה של אי הבנה, עלבון או פגיעה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
הדרך להתמודד עם הגורל היא להתגרות בו, הדרך להיחלץ מסכנות היא להסתכן. חתמנו את הדיון במקיאוולי בהצעה שלו לפתור את המתח שבין פורטונה לסגולה הטובה ותרגום של ההצעה הזאת לחיים. למשל, אם הפסדת כסף בקזינו, נאמר בכיתה, תמשיך להמר על כל מה שנותר לך.
רעיונות מפחידים אך מעניינים שהיו כאין וכאפס לעומת הרעיון של השימוש באלימות ובמלחמה כדי למנוע מהחברה להתפורר, משום שחיי רווחה ושגשוג יובילו את האזרחים, שמטבעם חשדניים, שאפתניים ודורסניים, לפגוע איש ברעהו עד להתמוטטות החברה.
השיעור השני הוקדש להתחלה של חזרה לקראת מבחן הבגרות ונזכרנו בתפיסת המוסר של אריסטו. רצנו על החומר וכמעט וסיימנו לאחר מאמצים קדחתניים של ריכוז מצד התלמידים. משמח היה שכמה מהם זכרו רעיונות מרכזיים מלפני שנתיים.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
את השיעור אתמול בחרתי להקדיש לכתיבת עבודה צוותית בכיתה. הכוונה בהמשך היא לסיטואציה בה התלמידים מתחלקים לזוגות, מעמידים שאלות האחד בפני השנייה ועונים עליהן. הפעם הזו בחרתי לניסוח את השאלות בעצמי כדי להמחיש ציפיות.
יצרתי מאגר של 20 שאלות על דקרט, חילקתי את הכיתה ל 4 קבוצות. כל קבוצה התבקשה לענות על מספר שאלות נבחרות מתוך המאגר. בחרתי לנסח שאלות שחלקן חייבו הבנה ופרשנות של הטקסט, חלקן חייבו נבירה טקסטואלית, חלקן הרחבה של הדיון המשמעויות תרבותיות פוליטיות. לאחר מכן התלמידים התחילו בעבודה , אני הסתובבתי ביניהם, הבהרתי להן את כוונת השאלה ואיך נכון לחקור אותה. התהליך הסתיים לקראת 7.30, היה נחמד לראות את הרצינות, האופן שבו הם מתחילים לדבר פילוסופית, הדיאלוג החברתי והפילוסופי שנוצר ביניהם, האופן בו תלמידים שקטים מצאו את מקומם בשיחה. חששתי בתחילה מהתהליך , לא ידעתי עד כמה זה יעקב את התלמידים, שאזכה לשיתוף פעולה, שלא ישתעממו ויחושו בבחינה. לשמחתי התהליך הוכיח עצמו מעל מעבר. סיכמנו שאת תוצאי התהליך נעלה לקובץ משותף שיהיה חלק מדרייב משותף שישמש אותם בהמשך הלמידה בוודאי לבגרות.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
בחלק הראשון של המפגש התפצלנו לקריאה בחברותות של "המשתה". לאחר שבמפגשים הקודמים סקרנו את ההצעות השונות של משתתפי המשתה להגדרת הארוס הגיע תורו של סוקרטס, ואותה ביקשתי מהתלמידים לקרוא ולסכם לטענות מרכזיות. זו הייתה ההתמודדות הראשונה של חברי הקבוצה עם טקסט פילוסופי, והיה תענוג לראות אותם עובדים. כשחזרנו למליאה, התלמידים הציגו את הטיעונים הסוקרטיים בזה אחר זה. דיברנו על הרעיון על-פיו השתוקקות היא תמיד תולדה של חוסר, הכרנו את דמותה המסתורית והמרתקת של דיוטימה (הקבוצה נהנתה למדי מכך שסוקרטס עצמו היה לפתע הפתי, בסצנה היפה הזו של סיפור בתוך סיפור). המשכנו ליחס שמציעה דיוטימה בין הארוס לניסיון האדם להתגבר על סופיותו. עוד שוחחנו מעט על תורת האידיאות האפלטונית לפני שתם זמננו, ונשוב אליה בשבוע הבא.
Comments