במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
השיעור אתמול התחיל ב"פתרון" תרגיל הבית שניתן לתלמידים ואשר תשובות לגבין הועברו במהלך השבוע. לאחר מכן עשינו השלמות לגבי העמדה התועלתנית. התחלתי (קובי) בהצגת הקושי של העדר נתינת משקל לנושא זכויות האדם בעמדה התועלתנית.
כדי להמחיש זאת הבאתי את סיפור המסתננים מסודאן בשנות ה- 2000 והניסיון מנימוקים תועלתניים של ישראל לכלוא אותם ללא משפט בל-3 שנים, והאופן בו בית המשפט דחה את הנימוק התועלתני לטובת זה של זכויות האדם. לאחר מכן המשכתי לניסוי המחשבה המפורסם של רוברט נוזיק במסגרתו אנו מתבקשים לדמיין אדם שמחובר לאלקטרודות שמוליכות אליו תחושות אל אושר והנאה אין סופיים ולשאלה מדוע רובינו לא היינו מעוניינים להיות מחוברים למכונה זו. השאלה הוצגה לכיתה ופתחה דיון מעניין שבמסגרתו התלמידים ניסו להסביר מדוע הם מתנגדים למכונה כזו, והיו גם כאלו שניסו להציג עמדה שדווקא תומכת במכונה כזו.
בחצי השני של השיעור התחלנו לקרוא יחד את הסיפור "ההופכים את עורפם לאומלאס" מאת אורסולה לה גווין. הרבה מהשאלות שעלו בשיעורים האחרונים בנושא תועלתנות מצאו הדים בסיפור. מהו אושר? מי הם אנשים מאושרים? האם אושר יכול להיחוות רק ביחס לסבל? ״מכונת האושר״ של נוזיק, שקובי הציג בחצי הראשון של השיעור, הפכה לדימוי בולט בשאלה האם יש משמעות לאושר שמתקבל באופן פסיבי, ללא כל פעולה מצד החווה.
עקבנו אחרי מעשה הסיפור של לה גווין, איך היא מציגה תמונה סטטית של עיר, ודאות ציורית, ולאט לאט מתחילה להעלות שאלות, מושכת את הקוראות פנימה, מגלגלת אליהן משימות ואיתן אחריות: איך נראית העיר המאושרת שלך? איך את בוראת אותה? בהמשך הקריאה נראה לאן האחריות הזאת מובילה אותנו.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
איך אנחנו תופסים משהו בעולם הזה? מה מניחה ההפרדה בין רוח וחומר? אם "אני חושב משמע אני קיים" - אז מה לגבי מה שהוא לא "אני"? ואיך דקארט מוכיח את קיומו של האל? אלו היו השאלות שהסעירו את החלק הראשון של השיעור. בחלק השני המשכנו עם "הסיפור החמישי" של קלריס ליספקטור. התמקדנו בהבדלים בין הסיפורים ובאופן שבו אותו אירוע מקבל משמעויות חדשות (שגם חומקות ממנו). הגרסה החמישית הייתה קצת מבלבלת - מה קשורים לייבניץ, טרנסצנדנציה, אהבה ופולינזיה? ירדן אמרה שזה לא כ"כ משנה כי העניין הוא עצם האפשרות לספר עוד סיפור מאותו אירוע, ושבזה בעצם עוסק "הסיפור החמישי" - הוא סיפור על סיפורים ועל האופן שבו אנחנו מספרים סיפורים. המשכנו לתרגיל כתיבה: לכתוב את הגרסה השישית של הסיפור, עפ"י דקראט.
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:
למדנו טקסט קצר של אל-ג'אחט', אחד הסופרים החשובים מתור הזהב העבאסי. לאחר קריאה של הטקסט עברנו על האלמנטים הספרותיים. לאחר ההפסקה עברנו על החוזה הכולל כללי ההשתתפות בתוכנית והם חתמו עליו, דיברנו גם על רכיבי הציון. לאחר מכן עשינו משימת כתיבה בעברית בה התלמידים התנסו בכתיבה בעברית תוך ניתוח הטקסט שנלמד.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
גם המפגש הנוכחי נפתח בשתי הרצאות של התלמידים: ראשונה הייתה סיון, שדיברה על היחס בין אומנות לכסף. סיון פתחה בהקרנת סצנה מתוך 'המפיקים' של מל ברוקס, סרט העוסק בשני מפיקים המגלים שהדרך הבטוחה להרוויח את הכסף הרב ביותר, היא באמצעות יצירת האמנות הגרועה ביותר. בעקבות הסצנה בה צפינו, סיון העלתה לדיון את ההנחה בדבר קיומו של מתח בין מסחריות לאמנות איכותית. סיון המשיכה והציגה לנו מיצירותיו של מארק ואגנר, אמן אמריקאי שמשתמש בדולרים כחומר הגלם ליצירתו. הייתה הרצאה מעולה - מעניינת ובנויה היטב, וסיון ניהלה את הדיון בטבעיות מרשימה.
אחרי סיון עלה אביב, שעסק בסיפורו של בורחס, 'פונס הזכרן'. אביב סיפר לנו את עיקרי הסיפור ועסק בשאלה מרכזית העולה ממנו - עד כמה מהווה השכחה מרכיב מהותי באופייה של ההכרה האנושית? כיצד תתקיים חשיבה מבלי האפשרות לשכוח? נוכחנו לדעת עד כמה קשה אפילו לנסות ולדמיין הכרה שכזו, הכרוכה בזיכרון מוחלט ותמידי. לא כל החלקים בהרצאה היו קוהרנטיים באותה המידה, אבל אביב בפירוש פיצה על כך בכמויות של כריזמה והומור, שעשו את ההרצאה למהנה מאוד בכל אופן.
לאחר ההרצאות חזרנו למאמרו של קולקה על קיטש וסיימנו לקרוא בו. בזאת סיימנו גם את היחידה העוסקת באסתטיקה, והחל משבוע הבא נתחיל בתקופת החזרה לבגרות.
Comments