כן, גם כאן בבית החינוך בחיפה לא פיללנו לפתוח ככה את שנת הבת מצווה שלנו, אבל ראו איזה פלא, התלמידים והצוות הגיעו בחדווה ותראו במו עיניכם מה יצא לנו אמש:
במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
שיעור ראשון עם כיתה י', והפרצופים ברובם מסך שחור. בכמה משבצות אפשר לקלוט מצח, משקפיים, אוזניות ענקיות. בכל זאת, במילים מקוטעות או באמוג'י ת'אמבז אפ הכיתה החדשה שלנו אישרה שהיא איתנו. אז פסענו לתוך לב העניין: פרויד והטקסט הקצר "התוקפנות טבועה באדם ואין דבר זר לה יותר מהציווי 'ואהבת לרעך כמוך'". המשתתפות פנו לקריאה אישית של הטקסט ולזיהוי טענות מרכזיות. אחרי הקריאה קיימנו דיון (זה משמח!), ובו מושגים ומילים זכו לביאור, התלמידות והתלמידים שיתפו בפענוח שלהם את הטענות המרכזיות, ואפילו שאלו שאלות קשות על כמה מההנחות שמוצגות או מובלעות בטקסט.
חרף הכול, חשוב היה לנו (בשביל הכיתה, בשבילנו המורים) להתחיל ליצור את הדו־יות כאן ועכשיו, אז קראנו יחד את שירו של דן פגיס "פואטיקה קטנה", כמעין מוטו לגישה אפשרית לספרות: מרחב של חקירה, דמיון, כתיבה – מתוך חירות מלאה, כנות וסקרנות. הכיתה קיבלה תרגיל: לבחור מילה אחת מתוך הטקסט של פרויד שתפסה את תשומת ליבם, ומתוך המילה הזאת לכתוב יצירת בזק (תודה לקבוצת הספרות על הרעיון!) שעומדת בזכות עצמה, אניגמטית ככל שתהיה. כמה מהתלמידות והתלמידים הסכימו לחלוק את התרגילים עם הכיתה, בקריאה בקול או בצ'אט, והמגוון היה יפה, גם קרוב ל־ וגם רחוק מהטקסט של פרויד ומהמציאות
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
תחושה של מרחב שפוי ושמחת המפגש, למרות הכול... דיברנו קצת על מה שנלמד בשנה הקרובה ועברנו לדבר על הקשר ההדוק בין טראומה לשתיקה, כשבניסיון למצוא מילים שיתארו את החוויה הטראומתית, המילים מכסות יותר משהן מגלות כי החוויה הטראומתית של ערעור המציאות נמצאת מעבר לאפשרות לייצוג מילולי, ויצאנו לבדוק איך האמנות והשירה מתמודדות עם השתיקה - עם המפגש עם מה שנמצא מעבר לאפשרות של תיאור בשפה המוכרת לנו.
התחלנו עם "הצעקה" של מונק, והמשכנו עם שירים של ט.כרמי (פקודת יום), יחזקאל רחמים (כל המילים לא) ודן פגיס (פואטיקה קטנה).
קראנו את השירים בקול (בכמה וריאציות, כשכל אחד "מתפרץ" לזום וקורא שורה, כשאותו שיר נקרא מספר פעמים ע"י אנשים שונים), ודרך שאלות כמו: על מה הדוברים בשיר שותקים, על מה השתיקה שלהם מצביעה, מה נאמר דרך השתיקה ומה השיר משיג דרכה, וגם איך המבנה של השיר על אמצעיו האמנותיים מדויק לנאמר בו.
אח"כ יצאנו לתרגיל כתיבה (נהדר ממש שהציעה עדי חבין): לכתוב תיאור של שתיקה אבל בלי המילה שתיקה על נגזרותיה. מי שרצו הקריאו, מי שהעדיפו לא לשתף שלחו בווטסאפ הפרטי או הקבוצתי. יצאו דברים יפים, משמעותיים, שמדברים את הזמן הקשה הזה גם בדרך של הרחקה ממנו.
עימי כתבה: צליל מחריש אוזניים / מחריש / חורש פסים פסים / בשדותי / את החיטה היבשה.
עזרא כתב: אפשר לנסות להפוך את זה למשהו אחר, אבל. / הייתי רוצה לחפש אותך בשמיים, אלא אם. / קיוויתי שאגיד לך ש. / בבקשה תספר לי. // אוקיי, אני אחכה פה. / אם לא היית רק קרוב יותר, הייתי אומר לך. / תסתכל במראה ולא תמצא את עצמך, בגלל שהעיניים שלך סגורות. / אני מחכה ממש פה. / הלכת ל. / אני מביט לתוך המראה, והלוואי.
וכך ליעד פירק את השפה:
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון.
פתיחה מהוססת. נכחו כעשרים תלמידים, כולם כאחד לא הפעילו מצלמות וההשתתפות שלהם היתה נמוכה ביותר. זה מאד הקשה עלינו ביצירת שיח אבל המשכנו בתכנון, הקראנו טקסט של ג'לאל אלדין רומי שמתכתב קצת עם הרגשות וניסינו לפתוח דיון לאור המצב. זכינו לתגובות מעט בלבד ולא הצלחנו עדיין להבין מי איתנו. נתנו תרגיל כתיבה למי שרוצה לשבוע הבא
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
פתחנו את השנה גם בחיפה. כמעט כולם הגיעו, והיה משמח מאוד לראות אותם, גם אם מבעד למסכים.
התחלנו בכתיבת רצף חופשית, ושיתוף והקראה של מי שהיה מעוניין בכך. שמענו טקסטים שונים - חלקם נרגשים, אחרים מבועתים, והיו גם משעשעים, כמו למשל הטקסט של אביטל, שתיארה לפרטי פרטים את תכולת המקרר במטבח ואת התחושה התמידית של אחיה, שהמקרר, מלא ככל שיהיה, בכל זאת ריק.
הכיתה הזו, הגדולה והנפלאה שתמיד מלאת חיים ומשתתפת, הייתה עייפה ושקטה יותר מאחורי המסכים. אפשר להבין אותם. שוחחנו בקצרה על יחידת הלימוד באסתטיקה, שתעסיק אותנו לאורך הסמסטר הקרוב, והצגנו כמה משאלות היסוד שלה (תודה לאושי ויעלי על ההשראה!). הצגתי גם את הפרויקט השנתי שלנו: פרזנטציות שיעבירו התלמידים, בהן יתבקשו לנתח יצירת אמנות לבחירתם ולפתח באמצעותה דיון בשאלה פילוסופית.
המשכנו בשיעור-השיחה שלנו עד 18:30, ואז העייפות מהזום הכריעה ונפרדנו לשלום. לא הנסיבות בהן רצינו לפתוח את השנה המסכמת שלנו, ובכל זאת - ממלא ומרגש להיות ביחד.
לימים שקטים ובטוחים
Comentários