המגמה המשולבת (פילוסופיה וספרות)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
(עדי) חזרנו למטבח של משפ׳ רייט. לקח קצת זמן להגיע לשם באמת, עם כל תשומת הלב, אבל לאט לאט הכיתה נאספה אל הקריאה, והתחלנו למפות את המרחב. מרחב החלל הבדיוני, והמרחב הפואטי של הסיפור. התעכבנו הרבה בקריאה, בהחלט על חשבון השטף והקצב הפנימי של הטקסט. אבל בתמורה, ניסינו לפתח יחד ככיתה ערנות ותשומת לב לפרטים שנמסרים ושלא נמסרים. למה למשל בוחר הטקסט לתאר כיסא אדום אחד? שאל קובי. היו שתי תשובות מעניינות: אורי הצביעה על הכיסא כסמל לעזובה הכללית של הבית. אור התייחס לעצם התיאור הנדיב יחסית, כדרך לכוון את תשומת הלב בקריאה. קובי הצביע על התיאור הניטרלי לכאורה כפרט שמיוחס לנקודת מבט.
ככל שהסיפור נפרש בפנינו המשכנו לאפיין את הדלות היחסית בפרטים, שמחייבת אותנו בקריאה פעילה, כמעט בלשית. הצבענו על ההתנהגות המוזרה שמיוחסת לדמותה של גב׳ רייט/מיני פוסטר, כפי שעולה מהעדות שנמסרת, והכיתה הצביעה על כמה דברים: על התרומה של זה לעיצוב דמות ומצב; לרמז הטמון בכך לאשמה פלילית והניסיון להסתירה; וכן על האבסורדיות של הסיטואציה בכלל. בשבוע הבא, אני מקווה, נעבור לקריאה אישית/קבוצתית ולעבודה על כמה שאלות מובילות לניתוח.
(קובי) התחלתי את השיחה בקישור להערה של עדי בשיעור הקודם בדבר הקמצנות שיש בסיפור מבחינת פרטים ובכלל, הצגתי בפני התלמידים את המושג מתורת הפרשנות שנקרא אי-מוגדרות, האופן בו בפרוזה ובאומנות המגמה המודרנית היא לייצר פערים בסיפור, לפגוע ברצף הזמנים של הסיפור, להעמיד דמויות שנחשפות בחלקים ספציפיים ולעיתים סותרים, להעמיד כתיבה שרק מרמזת. כל זה מוביל לכך שהקורא הופך להיות הדמות הפרשנית המובילה בפעולת הקריאה. בהמשך לכך הבאתי את האופן שבו במקביל מתרחש תהליך דומה באומנות, המעבר מפיגורטיבי לקונספטואלי, אימפרסיוניסטי ובכלל . הבאתי כהמחשה שתי יצירות , האחת קוביסטית של פיקאסו והשניה של ג'קסון פולוק, ובהמשך המשתנה של דושאן. התלמידים הסכימו לקבל את פיקאסו אבל ביחס לפולוק ודושאן התפתחה שיחה שתוקפת בעיקרה את ההגדרה של היצירות כאומנות. כך הערה קצרה שתוכננה ל-10 דק' התפתחה לדיון של חצי שעה. לאחר שאיך שהוא הצלחנו לסיים דיון זה בפנינו בחזרה לקאנט. עשינו פנינו לעבר למידה איך עושים סיכום לדיון. מעיין לקח על עצמו את מלאכת הכתיבה במחשב ואילו התלמידים האחרים ואנחנו סיעענו להם בסיכום. התחלנו בפיסקה ראשונה שעוסקת בביקורת של קאנט על תפיסת המידות הטובות על התועלתנות, הנסיון לסכם כמובן סייע גם להבין טוב יותר את הרעיון של קאנט בדבר השוני של המוסר ממידה טובה או מאושר כקריטריון עבודה מוסרי, אליאנה, נוי, תאיר, סוף ואדם סייעו רבות במלאכה ועל כך התודה. ראינו עד כמה זה מתיש, אבל חיוני, לשכלל את פעולת הכתיבה אצל תלמידים , עד כמה הם חסרים את המיומנות הבסיסית והחיונית הזו. נתראה.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
בשיעור חזרנו ל״מות האלוהים״ של ניטשה. ניסינו להבין את המאורע חסר התקדים שניטשה מתאר - בני האדם שרצחו את אלוהיהם. לאחר מכן קראנו פסקה קצרה מ״תחרות הומרית״ של ניטשה, ועשייו תרגיל כתיבה על תפיסת האנושיות הטבעית ומונעת הדחפים של ניטשה. את השיעור סיימנו בדיון קצר על מהות הרצון לעוצמה של הפילוסוף.
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:
בתחילת השיעור דיברנו על סיכום סיפורים ומרכיביו: הדמויות, האירועים והרעיונות. התלמידים התבקשו לקרוא מחדש את הסיפור "התכשיט", ולסמן את המרכיבים המרכזיים של הסיפור. אחרי זה הם עבדו בקבוצות וחיברו יחד סיכום של הסיפור. בחלק האחרון, התלמידים קראו את הסיכומים והעבירו ביקורת בונה על הסיכומים, והתנהלה שיחה על האופן בו אפשר לחלץ תיאורים לדמויות, ועל אופן בו נבחר את האירועים החשובים בעלילה המסוכמת.
במגמת הפילוסופיה
בכיתה יב' של עומר בן דוד
אנחנו בעיצומה של החזרה לבגרות. הפעם על הפרק: האתיקה של אריסטו. שוחחנו על מיני תכליות, על האושר העליון, על ההבדל בין תפיסת האושר הקלאסית לזו המודרנית, לא שכחנו שסכין טובה היא סכין חותכת ואדם טוב הוא אדם חושב, ולכן כמובן חיי מוסר הם חיים של עיון פילוסופי. עברנו לדרך האמצע האריסטוטלית, למחשבות על מידות בכלל ומידת הענווה בפרט ולקישור שמציע אריסטו בין חינוך, הנאה ומוסר.
הרבה דברים היו לו להגיד, לאדון אריסטו, ואנחנו שבנו עליהם באופן שיטתי ומסודר, לפחות במידה של שיטתיות וסדר שפילוסופים יכולים להרשות לעצמם, כלומר - מעט מאוד. בין הרבה שאלות שהן מחוץ לחומר הלימוד, ולכן חשובות במיוחד, הרבה סקרנות והרבה צחוק - נדמה שהקבוצה נכונה לעבוד קשה לקראת הבגרות הקרבה. השבוע לא הוצגו רפרטים, אבל בשבוע הבא יציגו אדם ואופק, שניים מכותבי עבודות הגמר שלנו, ואז נמשיך הלאה לחזרה על התורה התועלתנית ולאן שייקחו אותנו האופק ותכנית הלימודים לבגרות.
Comments