אוניברסיטת חיפה 21.04.2025

שבוע 23 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת חיפה.

בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור:

חזרנו מהחופשה הישר אל תוך האתיקה הקאנטיאנית. חזרנו בקצרה על הרעיונות שבחנו במפגש הקודם, לפני פסח, אודות מושג 'הרצון הטוב', היחס שמציע קאנט בין הרצון לבין החובה וההבדל בין פעולה הנעשית מתוך חובה לפעולה הנעשית בהתאם. הסכמנו שכל זה טוב ויפה, אבל עדיין נותרנו עם השאלה: איך לדעת מה עלינו לעשות?! מהו החוק המוסרי? וקאנט נחלץ לעזרתנו, עם הצו הקטגורי.

הסברנו את פשר המושג ואת הניסיון של קאנט למצוא ציווי מוסרי אפריורי, כזה שיכול לשמש כל בעל תבונה בכל מקום וזמן, ועברנו לשניים מבין הנוסחים: עיקרון ההכללה והאדם כתכלית. בחנו על עיקרון ואת ההשלכות המוסריות שלו, וגם ביקורות אפשריות.

אחרי קאנט עברנו לצפות בהקלטה לעיבוד של תיאטרון האינקובטור למקבת', שתרגמו מחדש את המחזה כולו ועיבדו אותו לגרסה המשלבת פואטרי-סלאם וראפ. הצפייה היוותה גם סיכום של הקריאה שלנו במקבת' וגם הכנה לביקור של עמית אולמן, היוצר והשחקן הראשי, שיגיע אל בית החינוך בעוד מספר שבועות.

התגובות להצגה היו מעורבות: היו שנשברו ונאבדו באמצע, היו שסבלו והרבו להתלונן על כך, ובכל זאת - נדמה שהרב כן התלהבו ונהנו מהצפייה. בשבוע הבא נערוך דיון מסכם ומשווה בין מקבת' והאתיקה הקאנטיאנית.

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

התחלנו במעבר על פול ההצעות שלנו לעבודות גמר התקווה להניע יותר את התהליך. הבהרנו שמבחינתנו זו גולת הכותרת ולא הבגרות שהיא חשובה למשרד החינוך. כל הצעה במאגר כללה אובייקט ספרותי, אובייקט פילוסופי, למסגרת נושא גלית לקשור אותם. האובייקטים הספרותיים נעו בין יצירות ספרות , לסרטים,, טלוויזיה ופרסומות. עברנו ביחד עם התלמידים רשימת הנושאים, התלמידים די התלהבו, מעבר להסבר הקצר כל כל נושא אובייקט ביקשנו שעד שבוע הבא יחקרו קצת בגוגל את הדברים, יתחילו לקרוא קצת בנושאים וצ.יי,ו לנושא.

לאחר מכן התחלנו הליך הסבר לגבי אופן כתיבת העבודה. מהו האובייקט המוביל לרוב (ספרות) והמלווה (פילוסופיה), שוחחנו על תפקידה של הכותרת הזמנית לעבודה ועל תפקיד ומבנה המבוא ואז גם הצגנו דוגמה מאמר שמנתח סרט , בין הקירות, באופן פילוסופי.

בחלק השני של השיעור המשכנו לקרוא את הסיפור "האורח" של קאמי. אני (עדי) הייתי מאוד מרוצה מהתנהלות הקריאה. היינו מעטים במפגש הזה, והמשכנו לקרוא יחד, כל תלמיד/ה עמוד, ולכל אחת היתה משימה במהלך הקריאה, לשים לב במיוחד להיבט כלשהו בטקסט. נקודת מבט, דיאלוג, דמויות, קונפליקט, תיאור, מקום, רקע היסטורי, דימויים. כל כמה זמן עצרנו (השתדלתי לא לעצור המון), וביקשתי לברר אם מישהי איתרה משהו מעניין בתחום האחריות שלה, ואם אולי יש הצטלבויות בין תחומים. נהניתי מההערות של הכיתה במהלך הקריאה, וחשבתי שהם קראו יפה ובתשומת לב. אפילו פרצה מריבה סוערת בין סוף ואדם לגבי טיבה של פרשנות בקריאה, ומה זה אומר כש"צריך לפרש". סוף גם זירז אותנו להמשיך בקריאה, כשהוא הסתקרן לראות מה קורה בהמשך, ואפילו אפילו שם לב, בעקבות הערה של קובי על "האחר" בסיפור, להופעתה של המילה הזאת עמודים אחר כך. בשיעור הבא ארצה לראות אם נוכל לדון בסיפור ובפרשנויות שלו דרך ערוצי תשומת הלב שבאחריות כל קוראת. נהניתי!

בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:

בחלק הראשון: שיעור גדוש שמתחיל במחאה ומסתיים במבוכה.

הבטחתי לתלמידים שנסדר השבוע את החומר על דקרט. "שוב דקרט", מתלוננים חלקם. הרי למדנו בשנה ב' ובשבוע שעבר וכו וכו.

אבל צריך לסדר וצריך לארגן ויש בגרות.

טוב.

נדחה את דקרט לשבוע הבא.

ואנחנו יוצאים לדרך עם חומר חדש: המהלך המרתק של דיויד יום שכולל את בעיית הסיבתיות ובעיית האינדוקציה.

מתחיל ברושם חושי, מגיעים למושג שכלי, מושגים אטומיים, מושגים מורכבים, מושגים "מתחזים" (הגדרה שלי".

והנה.

אי אפשר  לראות בעיניים סיבתיות.

אי אפשר לראות את "הבגלל"

וגם רצח לא ניתן לראות, כי לא רואים בעיניים את ה"רע" שבמעשה.

איך נראה רע? בלונדי? ג'ינג'י? משולש? מנומר?

מתחילים להסתבך

ורבים איתי

(לא באמת, אישית).

רואים!

אבל רואים!

המורה (אני) מנסה שוב ושוב להסביר ולאט חלקם מצליחים להבין.

מזל שבשבוע הבא חוזרים על החומר 😊

בחלק השני עובדים על עבודות החקר.

ענבל מנצלת את נוכחות מסיימי עבודות הגמר, ומשדכת במהלך מעולה כל תלמיד שצריך לייצר עבודה קצרה, אל בוגר גמר.

נוצרות שיחות של חצי שעה.

ויש

יש התקדמות יפה.

נמשיך בשבוע הבא.

ספרות ערבית

בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט

שמחנו להיפגש אחרי החופש, הנוכחות לא היתה מלאה לגמרי, אבל היה מפגש טוב. לקראת המליאה המתוכננת לעוד חודש, החלטנו לעשות שיעור על מקבת.

נתנו לתלמידות רקע על שייקספיר, ועל מחזות. מכיוון שאין לנו שיעורים רבים להכנה, וזו פעם ראשונה שרובם קוראים מחזה, נתנו רקע כללי על מקבת, ומעין סיכום של מהלך כל המחזה, והתקדמות בראשי פרקים מסכמים עד לתמונה חמישית במערכה הראשונה. את המערכה הזו הקראנו לאט, כאשר יעל מקריאה משפט, מישהו מהתלמידים מסביר מה הוא הבין בעברית, ואז עלי מקריא במקביל את התרגום לערבית. כך כל כמה משפטים עצרנו להבין באופן מהותי מה עולה כאן והעלינו שאלות. הרצון של ליידי מקבת לקצר את הדרך למלוכה במחיר של כפיות טובה ורצח. החששות שלה מהאופי של בעלה, וההנחה שבשביל להשיג משהו צריך לעבור דרך פעולות רעות שוחחנו על רוע טהור, על פוליטיקה, על מצפון, על אטימות לרוע.

הבקשה של ליידי מקבת לחושך כבד שיעזור לה להיאטם ולא להסתכל ולהתערער, כדי שתוכל ללכת עם התכנית הזדונית. הדגמנו אטימות לרוע במקרים פוליטיים או צבאיים מתקופות שונות ובכל מיני צדדים פה במזרח התיכון, הדגמנו על המורדים בסוריה שהתבקשו לומר את שמם ואז ירו בהם, טרוריסטים מחמס רצחו באטימות אנשים תמימים, ומקרים שיהודים רצחו פלסטינאים. יעל הדגימה על המצב במדינת ישראל בה ראש הממשלה בוחר שלא להפסיק מלחמה ולא להשיב את האזרחים שנחטפו מבלי שיש לו סיבה עניינית לכך, אלא מכיוון ששותפיו לקואליציה שרוצים להמשיך את המלחמה מתוך אידיאולוגיה שלהם וללא הצדקה ביטחונית, הם מאיימים לפרק את הממשלה אם המלחמה תיפסק. אמנם להבדיל, ובכל זאת גם כאן בדמוקרטיה מנהיג משלם מחיר דמים למען שלטון. על אף המלצת שר הביטחון ובכירים ביטחוניים מהצבא לסיים את המלחמה לפני חודשים רבים, ועל אף שהצבא הישראלי כבר שחוק ולא בנוי למלחמות ארוכות, המחיר של זה הוא שהוא שם את החטופים בסכנת מוות אשר נהרגו ונהרגים בכל יום, החיילים שיוצאים לקרב נהרגים ונפצעים, ואלפי אזרחים בעזה נהרגים, במהלך מלחמה מיותרת. שאלנו למה ליידי מקבת שניכר שאין לה בעיה להיות רעה, מבקשת להפוך לרוע טהור ומוחלט, ומתפללת שדבר לא יערער את תכניתה?

עקבנו אחרי המילים של תפילתה האפילה, בקשתה שהחלב בשדיה יהפוך למיצי מרה, שהסכין לא תוכל לראות את הפצע וכולי, כך עד סוף הקטע. שוחחנו על ייסורי מצפון, על המילה בעברית ובערבית, ושאלנו האם אפשר באמת לחיות עד סוף הימים ללא ייסורי מצפון. הזכרנו גם טכניקות של מנהיגים אכזריים לסמם את החיילים שלהם, כאשר הם רוצים שיבצעו פעולות אכזריות, בגלל המודעות לכך שלרצוח ולפגוע באחר זו לא ברירת המחדל של בני האדם. זה לא דבר פשוט לעשות. ואם מבצעים השאלה האם אפשר לחמוק מייסורי מצפון… לא בטוח שכן.

בסוף עלי סיפר על הסרט "הכלה הגלילית" על פאטמה הווארי שהיתה צעירה יפהפייה ומאורסת אשר עקב הפצצות מטוס ישראלי בתרשיחא , נפצעה והפכה נכה ואיבדה את אירוסיה וחייה נהרסו. ולימים הטייס ששמע את הסיפור הגיע לבקש ממנה סליחה לעת זקנה. היא בסוף סלחה לו. חשבנו על המצפון שלו, וגם על הסליחה שלה, האצילית שמכאיבה לליבו של האדם שפגע בה, לא פחות, אם לא יותר, מנקמה.