אוניברסיטת חיפה 21.11.2022

הנה כבר השבוע החמישי מסתיים לו בבית החינוך באונ' חיפה:

במגמת ספרות:

בכיתה יב' של נגה וייס/יא' של רותם וגנר:

היום הגיעו המקראות שלנו – תודה לנויה! – ופתחנו אותן בסיפור הקצר הראשון שנקרא יחד: חבר מושבעות כמותה מאת סוזן גלספל.

נתתי רקע קצר לסיפור ולנסיבות כתיבתו והתחלנו להקריאו בקול, בסבב. ההקראה ארכה זמן רב, ומדי פעם עצרנו כדי להבהיר מי הן הנפשות הפועלות, מושגים לא מוכרים, מה הסיטואציה וכו'.

לאחר ההפסקה סיימנו את ההקראה והתחלנו לדון בסיפור – מכיוון שזה סיפור בלשי שמתחיל ברצח פתחנו בשאלה פשוטה – מה מתפענח במהלך הסיפור. לאחר שעניין זה התברר התחקנו אחר האופן שבו מתרחש הפענוח.  איך זה שהנשים הנלוות לחוקרי הרצח המקצועיים הן אלה שמפענחות את מה שארע, מהם הכלים שבאמצעותם הן חושפות את האמת, למה הן רואות במקום שבו הגברים אינם מזהים דבר?

ראינו איך הידע של הנשים נבנה מהתבוננות על המטבח וכליו, צנצנות הריבה, עבודת התפירה, ושאר דברים "קטנים" שהן מכירות היטב מנסיונן, מחייהן בצד גברים ומעבודת הבית. ידע זה מאפשר להן לשחזר את חייה של מיני רייט, הנחשדת ברצח בעלה, ולהבין מה הוביל אותה עד משבר. הגברים לעומת זאת, שהם נציגי הממסד והחוק, מתרוצצים בין זירת הרצח לאסם ולא מעלים דבר, ובה בעת הם מלגלגים על נשותיהם, ובטוחים שאין ביכולתן לאתר רמזים שיובילו לפענוח הרצח.

עוד ראינו שחייהן של הנשים מתאפיינות בבדידות – כל אחת מהן שקועה בחובות הטיפול בביתה ובילדיה,  ובדידותן כולאת אותן. בסיטואציה שנבנית בסיפור שתי נשים זרות זו לזו מוצאות את עצמן יחד בביתה של חשודה ברצח, ועל אף הן שונות זו מזו, לאט לאט וכמעט ללא מילים הן מפענחות את המניע לרצח ונוצרת ביניהן אחווה זהירה שמאפשרת להן להכריע איך לפעול.

נוצר פער אירוני בין חבורת הגברים הבוטחת בעצמה ונכשלת במשימתה לבין שתי הנשים שיודעות ומבינות אך מכריעות שלא לחשוף את הראיות שמצאו, ולמעשה נוקטות בעמדה מוסרית שנוגדת את החוק.

התייחסנו לכך שהסיפור מעמת בין החוק הנוהג בחברה כפי שהוא מוגדר ומעוצב על ידי גברים לבין שיקול מוסרי שנוקטות בן הנשים, שמבוסס על אמפטיה, זיקה לזולת והקשר מסוים.

בנקודה זו התבררה משמעות הכותרת – במציאות ההיסטורית בה מתרחש הסיפור חבר מושבעים יכול היה לכלול גברים בלבד. חבר מושבעות כמותה היא אם כן כותרת מתריסה שמתייחסת לסיטואציה שבה נשים לוקחות לעצמן את הכח להכרעה ולפעולה מוסרית על אף שכל המבנה החברתי שבו הן פועלות מונע מהן כל גישה אל עמדות כח ככלל ואל שאלות של חוק ומוסר בפרט.

בשלב זה ביקשתי שכל אחת תכתוב לעצמה שאלה מגדרית על הסיפור. אספנו את השאלות על הלוח. עלו שלל שאלות טובות, חלקן נוגעות למגדר וחלקן לא. הבחנתי ביניהן וביקשתי שכל אחת תבחר שאלה מהרשימה שעל הלוח ותענה עליה בכתב, לקראת שבוע הבא. 

בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:

לא התקיים שיעור. הכיתה היתה בטיול

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של קובי אסולין:

אתמול התקיים שיעור בנוכחות מצומצמת מעט בשל משלחות לחו"ל ובחינת מתמטיקה שהתקיימה לתלמידים. ניצלתי את הזמן להליכה אחורה. שוחחנו וחזרנו על הדיון בתורת  האידאות, למרות שזהו דיון שלישי בשלוש שנים אחרונות התלמידים עדיין מעכלים את צורת החשיבה האפלטונית השונה. לאחר מכן עשיתי חזרה נוספת אל הדיאלוג עם הסוקרטיים  המוקדמים.

ביקשתי מהתלמידים לקחת פיסקה לא מוכרת להם מהדיאלוג לאכס ולפענח את המהלך הסוקרטי בה. רובם העולם עמדו במשימה יפה, הפליא על כולם עומר שניסח זאת כטיעון בעל מבנה גיאומטרי שמראה את הסתירה הלוגית שמתקיימת  בהגדרה הראשונית . לאחר מכן ניגשנו לדיאלוג קריטי ופירקנו אותו לתת טיעונים בטיעון הכללי. התחלנו במעבר שיטתי על כל פסקת טיעון. כל תל מיד קורא, ומציג במילותיו את הטיעון דם והפרכתו. התחושה שלי שזה ממש מקדם את התלמידים בפיתוח חשיבה ביקורתית אוטונומית. נמשיך עם זה גם בשיעור הבא ומשם נעבור לדיון במיל והובס. נתראה.

בכיתה יא' של עומר בן דוד:

המשכנו בקריאה צמודה בהגיונות של דקרט. התחלתי ממענה לשאלות חכמות שהעלו חברות הקבוצות בסיום השיעור הקודם, ונותרו פתוחות: גלי ואופק טענו, בתגובה לטיעון הקוגיטו, כי הפסוק 'אני מרגיש, משמע אני קיים' ביכולתו להשיג תוצאה דומה. קראנו ביחד כיצד דקרט מתייחס לטענה זו, בסוף הפרק השני, ומפריד בין התחושה הפיזית לזו המנטלית, ואת 'התחושה המנטלית' כולל תחת המובן הכללי יותר של 'מחשבה'. במילים אחרות, ההכרה המודעת לעצמה היא שמוכיחה את הקיום, על כל התכולה הממלאת הכרה זו.

המשכנו להערה חכמה נוספת, של אביב, שטען כי המסקנה של דקרט מחויבת בלאו הכי לכללי הלוגיקה, היא הרי יוצאת מתוך הנחה שלא יתכן שאהיה קיים ולא קיים במקביל. גם הפעם פנינו לקרוא את תשובתו של דקרט בנושא, מתחילת ההיגיון השלישי, ודיברנו על המונח 'האור הטבעי'. התפתח דיון מעניין ובו שאלנו האם כללי הלוגיקה מהווים ידיעה, או שמע הם מעין 'ארגז כלים מחשבתי', המהווה נקודת מוצא לכל חקירה. הזכרנו גם את הרעיון של דקרט בדבר אידיאות טבועות מלידה, ואנו עוד נשוב לדיון זה בהמשך, לצד הביקורת האצפיריציסטית.

לאחר ההפסקה, הדיון בכיתה היה חי וסוער, בזמן שהוכחנו לצדו של דקרט את קיומו של אלוהים. לא מעט זעם היה שם, כנגד הטענות, וגם הרבה מבטים סקרנים וגלגלים מסתובבים.

בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:

בחלק הראשון של השיעור סיימנו לראות את הסרט המטריקס. לאחר מכן, אחרי ההפסקה, עלמה נכנסה לכיתה וסיפרה על עבודת הגמר שלך. התלמידים התרגשו מאוד ממנה ומהאופן שבו היא הציגה את התהליך של כתיבת עבודת גמר, והתפתח דיון מעניין. 

לאחר מכן קראנו חלקים ממשל המערה של אפלטון. אחרי שביררנו מה בעצם קורה שם בתוך המערה, נוצר דיון על המערות השונות שאנו כלואים בהן: על האופנים בהם מושגים כמו דימוי גוף, מרחבים כמו הרשתות החברתיות ומוסדות כמו בית הספר או המשפחה מגבילים ומעצבים אותנו. 

אחר כך דיברנו על תהליך העלייה של הפילוסוף, ועל כך שהוא מתרגל לאיטו לאור ומתקרב אל האמת. עשינו הבחנה בין ידיעה לבין סברה, ודיברנו על התהליך של היצירה מן המערה גם כתהליך של התבגרות, שבתוכו גם העולם הופך להיות מובן ונהיר יותר - כשאנו משתחררים מן הסברות, הדעות האישיות והאמונות הטפלות ומתקרבים אל הידיעה ואל האמת.