במגמה המשולבת
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
הפגישה אתמול עמדה בסימן של שלוש פעילויות . אני (ועדי) פגשנו את התלמידים לשיחות אישיות שבהם ניסינו קצת יותר להכירם, לשמוע מהם את תחושותיהם, את הציפיות שלהם מאתנו, להכיר להם את הצפיות שלנו מהם .
בחלק הפילוסופי התכוונתי לדון בקאנט ואתיקה של חובה, התחלתי ,תרגיל פרשני שהיה אמור להיות קצר וזה סיפור העקידה. אלא שבתרגיל הפרשני הקצר התרחב לכדי. שיעור שלם במסגרתו עמדנו דרך הטקסט על האופן המוזר והמרגיז בו מתוארת העקידה, על המכניות שבתיאור, העדר ההתנגדות מצד אברהם, ולבסוף המתח הקשה בין הציווי הדתי לציווי המוסרי. את הדיון בקאנט ספציפית, למרות שיש קשר ברור בין הדיונים דחינו לשבוע הבא.
בחלקו הראשון של השיעור, אני (עדי…) המשכתי לקרוא עם הכיתה את ״ההופכים את עורפם לאומלאס״. סימנו לנו מראש את נושא המבנה. איזה מין מבנה סמוי מצוי בבסיס הטקסט, מניע אותו קדימה? התחקינו אחר ההצעות שהמספרת מעלה בבניית העיר המופלאה אומלאס, הפרטים שהיא מציעה לנו לדמיין ואז מתנערת מהם, ההזמנה לבנות בעצמנו, כל אחד מאיתנו, עיר מאושרת כזאת, עיר שבה אין תחושת אשמה. היו שהתקוממו על העניין הזה, ניסו לרדת לחקרו. מה זה אומרת אין תחושת אשמה? ״זה כמו סוקרטס״, הציעה מיקה, מי שמתנהג נכון מיטיב עימו ועם הסביבה שלו.
המשכנו לקרוא. בקומת המרתף של העיר מלאת החדווה, יושבת הקורבן שעליה מונח כל האושר הזה. קראנו את התיאור הנורא שלה, וקרו כמה דברים מעניינים: ״זה כמו התועלתנות״, עלו קריאות מהכיתה; ״כלום לא שווה את זה, הייתי מוציאה את הילדה משם״, קריאות אחרות; וגם ״ או, עכשיו זה נהיה מעניין״. פה עצרנו את הקריאה ואת הסיום נקרא בשבוע הבא.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
מי הוא קפקא? או מהו קפקא, התופעה החד פעמית הזו ששינתה את מערכי החשיבה המערבית? אחרי שכל אחת מאיתנו איתרה כמה "Fun facts" על קפקא יצאנו למסע קצר בביוגרפיה שלו, שבמהלכו שללנו כמה מיתוסים (כמו היותו סמנכ"ל נלהב בחברה לביטוח תאונות עבודה, ולא פקיד אפור ושונא ביורוקרטיה), והמשכנו עם קריאה של כמה פרגמנטים, פתיחות של סיפורים, והמשל (חסר הנמשל) "בשער החוק" - כדי לחוות את העולם שקפקא מציע לנו, שהוא חסר הכיוונים והמשמעות היחידה בו היא שאין משמעות. ראינו, למשל, כיצד ב"ג'וזפינה הזמרת", הפתיחה של כל אחת משלוש הפסקאות הראשונות סותרת את התוקף של האחרות, או כיצד בפרגמנט "העוברים בריצה" מצטייר עולם שאין בו מוצקות אלא ריבוי של אפשרות (למה לא לתפוס את הרץ). עמדנו על "סיטואציות קפקאיות" (כדוגמת הפתיחה של "המשפט" - "מן הסתם מישהו העליל על ג'וזף ק'") ועל האופנים הלשוניים שבהם נחווית התפוררות המשמעות (למשל, דרך משפטי זיקה ארוכים שבסיומם מילת השלילה "לא"). המשכנו עם "היהודים באים" (קפקא מבקש מברוד לשרוף את כתביו) ועם הטריילר של "הציפורים" של היצ'קוק, (שיכולנו לזהות בו את המהלך הקפקאי - מתקפה פתאומית של ציפורים שניתנים לה הסברים שונים אך אף אחד מהם הוא לא חד משמעי). לסיום קראנו את "אהבתי נערה" ויצאנו לכתוב סיטואציה של עימות המיוצגת דרך שדה סמנטי מסוים (כמו המטפורה של מלחמה בפרגמנט של קפקא).
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:
בחלק הראשון של השיעור קראנו את אחת האגרות החשובות באומנות האגרות הערבית, שכתב האימאם עלי בן אבי טאלב, החליפה הרביעי, בן דודו וחתנו של הנביא מוחמד, שהיה גם משורר גדול וידוע בחוכמתו. דיברנו על תקופת ראשית האסלאם, ועל אומנות האגרות שמשלבת פרוזה ומחשבה פוליטית.
קראנו את הטקסט של האגרת אותה כתב האימאם עלי למושל החדש של מצרים ובו הוא מתאר את דמותו ודרכו של מושל ומנהיג צודק. בחלק השני של השיעור סיכמנו את תכונות המנהיגות העולות מן הטקסט, ואחרי התבקשו התלמידות לכתוב איגרות למנהיגים, בהם כל אחת הביעה את דעתה בסגנונה שלה. הטקסטים היו מצוינים ומגוונים, כל אחת מהן הדגישה ערכים של ממשל צודק.
Comments