אז אחרי ששככה לה מעט ההתרגשות בעקבות פתיחתם, בראשון, של בתי החינוך שלנו במכללת אורנים ובאונ' בר אילן, שב ועלה אמש המפלס שלה עם פתיחתה של שנת הלימודים ה11 (!) בבית החינוך שלנו באונ' חיפה.
והנה לפניכם כל הסיבות להתרגשות זו:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של נגה וייס/רותם וגנר:
השיעור הראשון היה עם הקבוצה הקטנה שלי, בנות יא (שהתרחבה מעט, הצטרפו אליה אתמול שני תלמידים חדשים). שמחנו מאד להיפגש והיתה תחושה של חזרה לשיחה שלנו, כאילו שלא עברו קרוב לארבעה חודשים מאז נפרדנו. לכבוד שני המצטרפים החדשים עשינו סבב הכרות קצר שכלל שם וספר שקראתי בחופש.
סיפרתי להן על השינוי שעתיד להתחיל כבר בשיעור השני, הן היו מופתעות והעלו חששות ומשאלות.
על אף זאת חזרנו אל הספרות וקראנו רשימה קצרה של אלנה פרנטה שנקראת 'פעם ראשונה' ובעקבות הקריאה ביקשתי שיכתבו רשימה קצרה שכותרתה 'פעם ראשונה'. הן כתבו רשימות יוצאות מן הכלל.
בשיעור השני, לאחר המליאה הצטרפנו לקבוצה של נגה – אמרתי כמה מילים על הקושי וגם על מה שנלמד יחד.
קראנו שיר של ויסלבה שימבורסקה שנקרא 'אפשרויות', ובנוי מרשימה ארוכה של משפטים שמתחילים ב: "אני מעדיפה"; רשימה מזהירה של דברים "קטנים" ושוליים, "גדולים" ועקרוניים, קונקרטיים ומופשטים, חיוויים ארס-פואטיים, פילוסופיים, אישיים, פוליטיים, ענייניי טעם ועוד. דיברנו על התחבולה שעליה בנוי השיר, ואיך רשימה, שהיא עניין שמשמש על פי רב בחיי המעשה, הופכת לצורה שירית, ומה עושה את השיר המסוים הזה לשיר.
היה דיון נהדר ומלא בהערות מבריקות על השיר – על האופן שהוא מסמיך עניינים כה שונים תחת מסגרת שאופייה סתמי, על השאלה אם יש או אין התפתחות ברשימה, על היחס בין הטור הראשון לאחרון, על משמעותם של חיוויים מסוימים בתוכו, על טיבו של האני שעולה מהשיר ועל זה שבין שאר דברים זהו דיוקן עצמי. נאלצתי לעצור את הדיון, על אף שעוד היה הרבה מה לומר, בכדי שנספיק לערוך הכרות. ביקשתי מהם שיכתבו, בעקבות השיר, שישה משפטים קצרים בתבנית של השיר: אני מעדיפה וגו'. בסבב ההכרות כל אחת ואחד אמרו את שמם והקריאו משפט אחד מתוך השישה. זו היתה דרך מפתיעה להכיר.
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וסיגל נאור פרלמן:
השיעור הראשון של השנה הוקדש לתיאום ציפיות עם התלמידים.ות. בהתחלת השיעור הוסבר שהשנה אנחנו הולכים להתכונן לבחינת הבגרות ביחידה הרביעית, ולכתוב את העבודה המחקרית ליחידה החמישית. התלמידים.ות כתבו את הציפיות שלהם מהתוכנית ומעצמם על נייר, ניהלנו דיון מאוד מעניין, על למידה, על מחקר וייצור ידע, על אחריות אישית ועבודה קולקטיבית בכיתה.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של קובי אסולין:
התחלנו את החזרה ללימודים בשיחה מאוררת מעט על הקיץ שעבר עלינו ולאחר מכן פנינו ישר לדיון הפילוסופי. השנה אנחנו משלבים בין מחשבה פוליטית לאקסיסטנציאליזם. התחלנו באפלטון ובדיון במושג האוטופיה שלו. ניסנו בתחילה לאפיין בדיון חופשי מה המאפיינים של מדינה אוטופית מבחינת סדר, שליטה, הרמוניה, תכנון, הינדוס, כניסה לפרטים קטנים, דרגת חופש וכד'. לאחר מכן התחלנו בקריאה צמודה במדינה של אפלטון ספר ב'. לאחר ההפסקה התמקדנו בתפיסת החינוך שהיא מרכזית למחשבה האוטופית. לא סיימנו בשל קוצר הזמן ובשל החלטה שלי להיפגש איתם בסוף היום למפגש קצר אישי על ההתפתחות שלהם בעבודות האישיות. חייב להודות שנפעמתי ונדהמתי לאן הן התפתחו, העבודה שהן השקיעו בקיץ . מצפה לקרוא את העבודות הגמורות בקוצר רוח
בכיתה יא' של עומר בן דוד:
חזרנו! כיף גדול מאוד להיפגש שוב. מבלי להתמהמה, פתחנו את השנה במסע היסטורי מזורז, החל מנפילתה של האימפריה הרומית ועד לתחילת הרנסאנס. שרטטנו לנו ציר זמן, ולאורכו מיקמנו את הפילוסופים בהם עסקנו עד כה, ומסביבם ציינו גם אירועים ואישים מרכזיים: כך דילגנו בין הקיסרים הרומים לוועידת ניקיאה; בין קרל הגדול ל'הקומדיה האלוהית'; בין מגלי הארצות הגדולים למהפכת הדפוס... המסע ההיסטורי היה עמוס, אבל חשוב ומועיל, לטעמי, כהכנה לעיסוק הצפוי שלנו בהוגי הנאורות. מרבית חברות הקבוצה הביעו עניין רב בשצף ההיסטורי, והיו כמובן גם את המתלוננים, שביקשו להתפלסף כבר (תלונה אהובה עליי מאוד).
לאחר ההפסקה נפגשנו במליאה לפתיחה החגיגית של השנה, ואז הספקנו עוד לשוב לכיתה ולדון בדמותו של דקרט, שבהגיונות שלו נקרא בשבועות הקרובים. קראנו מאיגרת הפתיחה שמפנה דקרט למחלקה התיאולוגית בפריז, וניסינו ביחד לעמוד על טיבה של פתיחה אפולוגטית זו, והתעכבנו גם על הכותרת המלאה והמסקרנת של הטקסט: "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית שבהם מוכחים מציאות האל וההבדל הממשי שבין נפש האדם וגופו". אח...כבר לא עושים כותרות כאלו, היום. כיף שיש את יצירות המופת האלו, וכיף במיוחד לחזור לדון בהם ביחד, ולראות את המבטים הסקרנים, המוטרדים, לאור קריאתו של דקרט לזרוק את כלל ידיעותינו ולהתחיל מחדש. אל הRestart ההכרתי הזה נשוב בשבוע הבא.
בכיתה י' המשולבת של ענבל המאירי ויואב רונאל:
פתחנו את השיעור בדיון בשאלות "מה היא ספרות" ו"מה היא פילוסופיה". ענבל התחילה בדיון בספרות בניסיון ניסינו להראות כיצד הספרות אינה משהו שאפשר להגדיר, אלא משהו שניתן להצביע עליו. לאחר מכן היא עברה לדיון בספרות כמעשה שמערב באופן פעיל את הקורא: דרך הסיפור הקצרצר "כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם" ובטקסטים אחרים, היא הראתה שבספרות הקורא – והדמיון הפרשני של הקורא – מעורבים במלאכת הכתיבה, והספרות נשענת על הפתיחות הזאת לקריאה ולהשתתפות. התלמידימ/ות השתתפו בהתלהבות ו"השלימו את הפערים".
לאחר מכן יואב התחיל דיון על "מה היא פילוסופיה". הוא הציע כי פילוסופיה מנסה לשאול שאלות תשתיתיות: מה הוא הטוב והרע, מה הם חיים ראויים, מה קיים ומה לא, מה ההבדל בין האדם לחיה ושאלות אחרות. התלמידים שמחו מאוד להשתתף, והדיון אף הגיע לשאלות מורבידיות כמעט כמו "מדוע כדאי לחיות" ולהצהרות פילוסופיות כמו "האדם הוא החיה ששורדת" או "אין משמעות לחיים".
לאחר מכן קראנו קטע קצר מהפתיחה של הפידרוס לאפלטון, וניסינו לנסח את הפילוסופיה כמעשה משותף של השתהות, התענגות ומחשבה.
בחצי השני של השיעור כל אחד מהתלמידימ/ות בחר/ה כרטיס שעליו כתוב טקסט שירי או הגותי שמצא חן בעיניו. התלמידימ/ות הקריאו את הטקסטים וסיפרו קצת על עצמם - בפתיחות רבה ומרגשת.
Comments