המגמה המשולבת
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
הפגישה אתמול היתה לא פשוטה. כולנו היינו צריכים למצוא דרך להתמודד עם הידיעה על דבר מותו במלחמה של תלמיד דרך רוח בחיפה, נדב כהן, עד לפני כשנתיים תלמידו של עומר. התחלנו את השיעור במספר מילים לתלמידים בדבר מותו הטראגי, לאחר מכן הקרנו את הסרטון הקצר והמקסים בו נדב מספר על מה זו דרך רוח בשבילו. לאחר מכן עדי בחרה להציג את עבודותיה של האמנית קתה קולוויץ, שציירה ופיסלה בגרמניה בשתי מלחמות העולם, בייחוד עבודות שמציגות נשים אבלות. דרך עבודות אלה דיברנו על האופן שבו אמנות לוקחת רגשות, דמויות, מצבים ומצליחה לתת להם ייצוג מוחשי, אוניברסלי, שיכול לדבר אל נמענים המרוחקים בזמן ובנסיבות. אחר כך קראנו את שירו של ברכט ״זמן רע לליריקה״, שמבטא מחשבה על קהשר בין אמנות לבין מציאות.
את החזרה אל סדר היום הרגיל עשינו עם חזרה קצרה על דברי ניטשה ומשם הצגה של דיונו במקום התרבתי-מוסרי של הנצרות. ובהמשך לכך היותה דת שמקדשת למעשה מוסר עבדים, מוסר שמקדש את החולשה, הצייתנות, האשמה, החטא. זאת לעומת מוסר האדונים שניטשה חותר אליו , מוסר שמקדש את המרידה, הקונפליקט, ההתגברות על הגורל, הסלידה מהטוטליטריות של התבונה, החיפוש אחר האופן בו התבונה צריכה לשרת את היסוד היצרי-דיוניסי בתוכנו ולא את עצמה. בחלק של התרגיל, העברנו לתלמידים כ-50 אפוריזמים של ניטשה וביקשנו מכל אחד לבחור אחד או יותר שהם מתחברים אליו ולהציגו לאחר מכן בכיתה. היה יפה לראות איך כל אחד מהם מוצא עצמו באפוריזם מתאים, ובהמשך מסביר זאת לכלל הכיתה.
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
נויה סיפרה לתלמידים על נדב כהן ז"ל, שהיה תלמיד של עומר וסיפרה גם שהוא מאוד אהב את שפינוזה, אז הקדשנו את השיעור לשפינוזה. צפינו בסרט "המוחרם: שש תחנות להבנת החרם על שפינוזה" שביים דוד אופק ויצא בסדרה "העברים". דיברנו על נקודת המוצא של הסרט - החרם שהטילו על שפינוזה בגלל תפיסתו לגבי מהות האלוהים ומעמד כתבי הקודש, ועל כך שהוא ודאי קיבל את החרם בהשלמה כי דבריו, כתביו ומעשיו לא הותירו למחרימים ברירה, שהחרם הוא חוליה בשרשרת של ההכרח. דיברנו על התפיסה שמציבה בו־בזמן דטרמיניזם וגם חירות, ועל סצנות שתפסו כל אחד ואחת מאיתנו בסרט (ובעיקר התעכבנו על משל האבן והשלכותיו ביחס לבני אדם). אח"כ יצאנו לתרגילי כתיבה ב"רוח שפינוזאית": 1. בהינתן שהנראה הוא לא היש - לכתוב על אובייקט או סיטואציה מבעד למיקרוסקופ ו/או טלסקופ. 2. לבחור אובייקט ולכתוב עליו ב-3 אופנים: דרך החושים, התבונה והאינטואיציה (כלומר, כחוויה של התעוררות, מתוך היותו חלק מהאינסוף/הנצח). נכתבו קטעים מפתיעים ויפים. כך, למשל, פתחה הלנה את התרגיל הראשון, שעסק בחברויות: "מרחוק דברים תמיד נראים יותר טוב, ואם מתקרבים טיפה אפשר לראות את כל הסדקים, הגימורים והשריטות שלא תמיד נראים לעין ולפעמים אפשר ללכת לאיבוד בהם...".
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון:
המשכנו בניתוח השיר של יוסוף אלח'אל, הבאר הנטושה, שוחחנו על כלים ספרותיים בשירה הערבית החדשה שיושמו בשיר ועל סוגיות תוכניות ערכיות שהמשורר נגע בהן.
השיר מדבר על נתינה, ועל הקרבה עצמית כאמצעי חברתי, עם הרמז להקרבה של ישו אך בהקשר המודרני של חיילים המקריבים את חייהם בקרב. התלמידים ערכו דיון לגבי האם הקרבה עצמית היא כלי ראוי ונכון לשינוי חברתי, וכן האם השיר מראה את הקרבת הגיבור באור ביקורתי או באור חיובי.
במהלך השיעור צפינו במצגת של מנתח ספרות ערבית שהציג ניתוח ובחנו את הניתוח שלו כמסגרת לניתוח יצירות.
Comments