את שבוע הלימודים ה 27 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' חיפה, קינחנו אמש במעמד 'טדרוח' השנתי שלנו. האירוע שעד כה היה מסורת זומית, קיבל אתמול חיים חדשים ופרונטליים.
חמישה תלמידיםות, שהגישו בגאווה את עבודת הגמר שלהםן בחודש ינואר האחרון, הציגו את נושא העבודה ותהליך הכתיבה בהרצאות טד קצרות. נושאי ההרצאות היו מגוונים, ולשמחתי הוסיפו פתחו עולמות רוח חדשים.
עלמה שיתפה אותנו בדילמה העומדת במרכז עבודתה: האם המדינה צריכה להתערב במטרה ליצור שיוויון בין תושביה, וזה במחיר של שלילת חירות מלאה, או שמא עליה לא להתערב כלל ולהשאיר את חוסר השוויון הקיים?
סמירה סיפרה לנו על המשוררת ע׳דה אל סמאן, שהייתה חלק מהתנועה הפמיניסטית הערבית. בעזרת מספר ציטוטים משירים של אל סמאן, שעליהם דיברה גם בעבודתה, היא הראתה לנו כיצד אל סמאן לא רק מציגה את בעיית מקומה של האישה בספרות הערבית, אלא גם דורשת שינוי ויציאה לפעולה של נשים שונות. בעזרת השירים היא הכניסה אותנו לעולמן הפנימי של דמויות נשיות שרוצות לעשות שינוי.
רועי דיבר על ניסים וניסים לכאורה, הוא טען כי כל הניסים שאנו מגדירים היום ככאלו שמוכיחים בין היתר את כוחו של אלוהים, הם ניסים לכאורה. כלומר, נס הוא איננו שינוי בחוק טבע קיים, כי הרי אם חוקי הטבע של אלוהים זקוקים לשינוי, הם אינם מושלמים, ומדוע שאלוהים יברא חוק טבע שאיננו מושלם?
רוני שיתפה אותנו שהגישה הדטרמיניסטית, שמבטלת את הרצון החופשי, הטרידה אותה. לכן, בעבודתה, היא בחנה את הגישה הקומפלטיביסטית, שמאפשרת רצון חופשי למרות האמונה שהעולם הוא דטרמיניסטי.
לבסוף, שמענו את הרצאתה של אורלי, שדיברה על ארבעה רומנים של סופרות אפרו-אמריקאיות. בעבודתה היא בחנה נרטיבים של עמידות נפשית אצל הדמויות בסיפורים בעזרת המבט, ככזה שנתון לכוחן של הבניות חברתיות, למודלים של יופי, וככזה המשפיע על הזהות והדימוי העצמי של הדמויות. עוד היא בחנה את הקול, שיכול לבוא לידי ביטוי באופנים שונים: מונולוג פנימי, למידת קריא וכתיב ועוד. הקול נחווה כביטוי של כוח וזהות.
נהנינו לשמוע את ההרצאות, ובסופן התקיים דיון קצר בין כותבי וכותבות העבודות, לקהל, על הנושאים השונים.
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
לקראת בחינת המתכונת על היחידה הרביעית בשבוע הבא ערכנו חזרה על הנובלה "הגלגול". קראנו חלקים נבחרים משלושת הפרקים של הנובלה ורעננו את ההיכרות עם המבנה, נקודת התצפית והעלילה. דנו מחדש בתפקוד של הפנטסטי ובמתח בינו לבין הריאליסטי והעלינו משמעויות ופרשנויות סמליות של הגלגול לשרץ. נראה שממרחק הזמן הנובלה אהובה על התלמידות עד מאד.
בחלק השני השתתפנו בערב טדרוח בניצוחה של נויה הררי. את כיתתנו ייצגו שתי דוברות, סמירה נמלה שהציגה ביטויים פמיניסטיים ביצירתה של המשוררת הסורית ע'אדה א-סמאן ואורלי פרבר שהרצתה על נרטיבים של עמידות נפשית והתאוששות בארבעה רומנים של סופרות אפרו-אמריקניות בנות המאה העשרים. ההרצאות כולן היו מעניינות והיה משמח להיווכח בלהט ובתשוקה של כל הדוברים לנושאי המחקר שלהם.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
שמחנו להיפגש אחרי חופשה ארוכה והצטרפה אלינו תלמידה חדשה, מיה, שהגיעה בזכות שקד. ערכנו סבב הכרות לכבודה וחזרנו ללמוד.
כזכור, התחלנו לעסוק בנובלה הבת היחידה לא.ב.יהושע לפני החופשה. במהלך החופשה הן קראו את הנובלה כולה ואספו ציטוטים ורשמים. ביקשתי שיתארו את חוויות הקריאה שלהן ועלו כל מיני חוויות שונות, חלקן אמרו שלא היו קוראות את הספר בעצמן או מעצמן, חלקן התייחסו לרשמים יותר ספציפיים; עימי למשל תארה את הבדידות של רקלה, הילדה הגיבורה, שאמנם היא עטופה באהבה ובדאגה של בני משפחתה אבל בעצם היא בת יחידה, גם במובן הזה של לבדיות ובדידות.
כדי לשלב בדיון את מיה, שעדיין לא קראה את הנובלה, תארנו לה מה ארע בשלושת הפרקים הראשונים ושחזרנו את השאלות שעלו מהם. זו היתה דרך טובה להיזכר ולהנכיח את הנובלה בחלל הכיתה. המשכנו לקרוא יחד בקול את הפרק הרביעי ותוך כדי כך עצרנו והצבענו על כל מיני משפטים שלכאורה מתארים את האירועים והחוויות שעוברת רקלה לפי תומם, אבל בעצם מהדהדים כל מיני מוטיבים, תמות ומצבי עניינים שחוצים את הנובלה כולה.
הצבענו על מחשבות של רקלה, שנמסרות על ידי המספר וחושפות את הלא מודע שלה, ואת הסיטואציה שלפניה היא עומדת – מחלתו של אביה והפחד מפני מותו.
עוד דיברנו על הרבה מאד פרטים קונקרטיים בטקסט, שיש בהם ביטויים שונים של ערבוב בין זהויות ומצבים – המורה לדרמה שהיתה נזירה בנעוריה, חנות הספרים שהפכה לפיצריה, המכונית האנגלית של פאולו שההגה שלה הועבר מימין לשמאל אבל לוח המחוונים שלה נשאר בימין, הרב שהתחפש לכומר ועוד. וכמובן רקלה עצמה שזהותה היא מין תרכובת יהודית-נוצרית-איטלקית. הרחבתי קצת ביחס לסימבוליקה נוצרית שנוכחת מאד במרחב שבו רקלה חיה וגם בזמן, שהרי הנובלה מתחילה בימים שסביב חג המולד. ועוד, ראינו שרקלה, ילדה צעירה מאד, צועדת לה מבית הספר לבית סבה, ונתקלת בלי הרף בהיסטוריה המשפחתית והכללית, שהיא חלק ממנה – כך למשל היא פוגשת את החומה הרומית, את סבתא-רבתה הנוצריה שלה הקבורה בבית הקברות שאליו נכנסה כדי למצוא ראי, וחובשת כומתה של פרטיזנית שניתנה לה באקראי ממנהלת בית הספר. כל אירוע בעל מטען היסטורי שכזה, שלכאורה נזכר באגביות או באקראיות , נושא השלכות מנוגדות וסותרות, שנוגעות לחייה ולזהותה של רקלה עצמה.
לקראת סוף המפגש חילקתי להן דף הנחיות לכתיבת עבודה על הנובלה, ועברנו עליו יחד בחיפזון מסוים. נחזור אליו במפגש הבא. בכל אופן, הן אמורות להגדיר שאלת מחקר על הנובלה בעצמן ומתוכה לבנות את העבודה. כלומר, העבודה הזו, שהיא קטנה בהיקפה, אמורה לאפשר להן להתנסות בכתיבת עבודת חקר.
בחלק השני הקשבנו להרצאות טד של כותבי עבודות הגמר, היה מרגש ודחוס ומעניין!
בכיתה י' ספרות ערבית של איאד ברגותי וד"ר סיגל נאור פרלמן:
השיעור אתמול היה קצר, בגלל חודש רמדאן. הסתפקנו בחלק הראשון של השיעור, בו דיברנו על מורשת סיפורי העם, בעולם ובהקשר הערבי והפלסטיני, והמאמץ של סופרים וחוקרי תרבות לאסוף ולתעד את סיפורי העם, מאז האחים גרים והאנס כריסטיאן אנדרסון, ללמוד אותם, לנתח אותם ולהגיש אותם שוב בגרסאות מעודנות לאנשים, ולילדים במיוחד. דיברנו על הקשר בין מורשת סיפורי העם וכינון זהויות לאומיות ותרבותיות, ועל הקשר בין הסיפורים של העמים השונים.
דיברנו גם על תפקידם המרכזי של נשים בחברה הפלסטינית בסיפורים אלה, ומתי ואיך הם סיפרו אותם. אחרי זה, קראנו את סיפור ״חוטב העצים״ מהספר ״ציפור, ספר לי סיפור״ של חוקרי סיפורי העם הפלסטיני שריף כנאענה ואברהים מהאווי.
ניתחנו את הסיפור, התלמידים.ות העבירו גם ביקורת על מסרים ותכנים ״בעייתיים״ בסיפור, במיוחד תכנים אלימים ושוביניסטיים. בהמשך שיתפתי את התלמידים.ות בגירסה שפרסמתי לאותו סיפור, קראתי אותה, ובייחד הצבענו על האופן בו טיפלתי באותם תכנים בעייתיים והצבענו על המסרים החדשים המותאמים לזמן שאנחנו חיים בו וערכיו. בסוף השיעור, התלמידים.ות שיתפו בתכנים בעייתיים שנזכרו בהם בספרי הילדים שהם.ן קראו בילדותם.ן וסיכמנו להמשיך לדבר על חשיבות החשיבה הביקורתית בהקשר של ספרות הילדים במיוחד, וביקשתי שיביאו דוגמאות
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
מטריאליזם היסטורי, חירות פורמלית, קונקרטי-מופשט - המושגים הללו סייעו לנו להבנת הציטוט המפורסם של מרקס: "ההוויה קובעת את התודעה". דיברנו על הרעיון שלפיו התפתחות באמצעי הייצור במהלך ההיסטוריה: המעבר מליקוט, לזריעה, ביות בעלי חיים ומאוחר יותר המצאת הקיטור, התפתחות כזאת, למשל, הניבה רווח, שהוא תוצר המיוחד לבני האדם. בעקבות זאת שונו התפיסות האתיות ואפילו האסתטיות של האנושות, כמו גם המרקם החברתי, היחס לדת, לחוק ולתרבות. כך למשל, חלפן הכספים היהודי הבזוי בימה"ב נהייה לבנקאי המחויט והמוערך בעת המודרנית. התפיסה ההפוכה, של מקס ובר, גורסת שהאידיאולוגיה היא שמשנה את המציאות.
מהרווחים נהנו בעבר הפריוויליגים, כמו הכוהנים, באמצעות כוח הזרוע, אך לצד האיום שנקטו כדי לקבל את הרווח, שילבו נרטיב שמצדיק את מעשיהם. לדוגמא, הטענה כי הוא מגיע להם משום שנבחרו על ידי האל.
מכאן ניתחנו את הקפיטליזם ואת הפרולטריון שיביא לסיומו, בניסיון להבין מדוע גם שיטה זו, שמתבצעת בהסכמה חוזית, מבוססת על ניצול. דנו בכך שהמנגנון כולו, המעסיק והשכיר כאחד, משרת את השגת העודף, הרווח, שהוא לא-כלום.
כלומר על הרעיון שהרווח הכספי הוא פטיש ותו לא. וזהו רעיון קשה לעיכול. "תביא לי את הרווח", הציעה שני, ו"הרווח הזה מאפשר קיום, חיי רווחה", הוסיפה רוני.
במחצית השנייה, היה מענג לשמוע את התלמידים מציגים את עבודות הגמר שעליהם עמלו בפילוסופיה ובספרות. ניכר היה שהם התכוננו להרצאות ושלטו ברעיונות שמאחוריהן.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
נפגשנו אתמול לשיחה על רולס. עמדנו על סוגי קריטריונים לצדק כמו לפי צרכים, לפי ערך מוסרי, שוויון וכד' . לאחר מכן עמדנו על תנאי המצב המקורי אצל רולס, מושג מסך הבערות, עקרון המקסימין אצלו. ראינו כיצד כל זה מתבטא בהערכות של חופש דת, בחירת אידיאולוגיה כלכלית. לאחר הדיון ברולס התכנסנו לטדרוח מרתק עם עבודות של תלמידים שהוצגו.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
היה כיף גדול להתראות שוב לאחר החופשה, וחזרנו ממש לנקודה בה עצרנו קודם לה: הפילוסופיה הסטואית. המשכנו בדיון שלנו בשלושת הסטואים הגדולים - מרקוס אוריליוס, אפיקטטוס וסנקה.
שאלנו ביחד מיהו 'האדם הטוב', לאור העמדה הסטואית, וחשבנו האם האידיאל הסטואי אכן בר השגה: האם אנו אכן יכולים לפתח שליטה בעולם הרגש והמחשבה? האם ה'אפאתיה' הסטואית ניתנת להשגה באמצעות אימון, והאם היא רצויה?
לאט לאט, ניסינו לקלף משכבות הציניות והביקורת, ולשקול ברצינות את ההצעה הסטואית לחיים 'בהתאם לטבע' ולמידה טובה; חיים של אימון עצמי מאתגר ובלתי פוסק, לצד ראייה פאסימית-מפוקחת, המודעת לאתגרי החיים אך אינה נרתעת מהם. ניסינו לחשוב כיצד ניתן ליישם מעקרונות הסטואה בחיי היום יום, ככלי להתמודדות עם הצפות רגשיות, כאבים ופחדים.
נפרדנו מהסטואים ויצאנו להפסקה, ואז התאספנו במליאה להאזין לפרזנטציות של תלמידי יב', במסגרת טדרוח. היה נפלא ומועיל: תלמידי הכיתה שלי זכו להתרשם מעבודות הגמר ולהבין טוב יותר את התהליך, לקראת הבחירה הקרבה בין מסלול הבגרות לכתיבת העבודה. גם התכנים המגוונים היו רלוונטיים לדיונים שלנו בכיתה, ועוררו עניין רב. ממלא גאווה לשמוע את קבוצת הבוגרים מציגה את מחקריהם.
댓글