את שבוע הלימודים הרביעי פתחנו בהרצאת מליאה משותפת לשני בתי החינוך שלנו הפועלים באונ' חיפה בימי שני- זה של תלמידי היסודי וזה של תלמידי התיכון. מפגש מרתק ומיוחד שהובל ע"י נגה וייס, המורה לספרות של יא':
התחלנו את היום בהרצאה שלי במליאה, יחד עם ילדי בית חינוך יסודי. הייתי צריכה לחשוב על מפגש שידבר אל כל הגילאים. חשבתי שיהיה נכון לקחת מושג, שיהיה כנראה חדש לרוב התלמידים, ולערוך להם היכרות ראשונית איתו.
בחרתי במושג "אימת החלל הריק" המגיע מתולדות האמנות והעיצוב. כוונתי הייתה לנסות ולחשוב יחד איתם על השאלה האם ישנם טקסטים בעלי מאפיינים של דחיסות, עודפות או עושר יוצא דופן? האם יש טקסטים שמשתמשים יותר בשקט, בריק? התשובה אולי ברורה מאליה (לפחות לתלמידי יא, יב), אבל הנחתי שעבור הרוב יש כאן נושא מעניין.
קיוויתי שבסוף נשווה שיר הייקו עם פואטרי סלאם, או שיר בן שתי שורות של ריבנר מול "בעיר ההריגה". אבל רציתי שהתלמידים יעלו את האופציות האלה בעצמם, ויחשבו על הסברים מעניינים לכל בחירה פואטית, ואולי בסוף יראו גם בשיר בן שתי שורות את אימת הריק.
אולי... בכל אופן, על מנת לעשות מהלך כזה ולהעביר את המושג horror vacui מתחום האמנות הויזואלית לעולם הספרות, כדאי להכירו במקומו ולראות כמה דוגמאות קלאסיות.
התחלתי במקום האהוב עלי ביותר, יוון העתיקה. באי כריתים ליתר דיוק, בתקופה המינואית.
התבוננו יחד בשלושה כדים נפלאים שעליהם מצויירים תמנונים. משם המשכנו אל דיפילון קרטר, - כד ענק ששימש ככד קבורה. הכד נוצר וצוייר באתונה במחצית המאה השמינית, שבה גם נכתב האפוס ההומרי הגדול האליאדה והאודיסאה.
לאחר שהתבוננו בכד, קראתי מתוך האיליאדה את השיר האחרון, בתרגומו של שבתאי, המתאר את מסע ההלוויה של הקטור. קטע נפלא. בקשתי מהתלמידים לנסח את הקשר בין הכד המצוייר לבין השירה ההומרית, לא רק ברמת התוכן - כאן מתוארות מקוננות וכאן מצויירות מקוננות, אלא לראות האם עושר הפרטים, הדחיסות, השימוש ברקע ועוד... או במילים אחרות האם אימת החלל הריק מאפיינת את השירה ההומרית כמו שהיא מאפיינת את האמנות היוונית הארכאית, זו הנקראת גם בשם גיאומטרית.
לאחר מכן התפזרנו לכיתות הלימוד:
במגמת ספרות:
בכיתת הספרות הערבית של איאד ברגותי וד"ר סיגל נאור פרלמן :
בחלק הראשון של השיעור, אחרי ההרצאה של נוגה, דנו בכיתה על הנושא של אימת החלל הריק, תרגמנו את המושג לערבית, בנוסף למושגים אחרים שהתלמידים.ות לא הבינו בהרצאה, כמו אסטתיקה, ויזואלי, ספרות אפית.
בדיון דיברנו גם על הקשר בין הספרות לאומנות, כמו הקשר בין האודיסאה לכד היווני העתיק שראינו בהרצאה.
בחלק השני של השיעור, דיברנו בהתחלה על שיר שהפך למאוד ויראלי בתיק תוק, ושהתלמידים שמעו ודיברו עליו בהפסקה. ניתחתי איתם הטקסט של השיר, המורכב מדתי שורות, על בסבוס (חתלתול) שמתאהב בביסה (חתולה) וקורא לה בסבוסה (חתלתולה)- הוא הולך אחריה מבית לבית ומבקש בוסה (נשיקה). הניתוח של הטקסט העלה שהשיר מעודד את תרבות האונס, ונותן לגטימציה להטרדה. הדיון הפתיע חלק מהתלמידים.ות והדגיש את החשיבות של הראייה הביקורתית לתרבות הפופולרית ובכלל. ושלימודי הספרות כוללים גם יכולת לניתוח טקסטים כאלו.
אחרי זה חילקתי את התלמידים.ות לקבוצות, כל קבוצה תרגמה לחוד את השיר שסיגל לימדה בשיעור שעבר, פרי עטו של יאיר הורוביץ. בסוף כל קבוצה כתבה את השיר בערבית על לוח אחד ליד השני, ודנו על בחירות שונות והאתגרים
הלשוניים והתרבותיים בתרגום.
בכיתה יב' של ד"ר טליה לוי:
המשכנו את הדיון ברומן מיי פירסט סוני. דיברנו על מעגלי הקונפליקטים ביצירה ועל המימד הסמלי של חברי המשפחה שמתפקדת כמיקרוקוסמוס לחברה הישראלית, עם השמאלנית, המתנחל, ניצולת השואה, הבית"ריסט והחוזר בתשובה.
בחנו את הפתיחה של הרומן והתעכבנו על אלמנטים בה אשר משקפים באופן מוקטן את הרומן כולו. מכאן המשכנו באפיון שתי הדמויות המרכזיות בספר- יותם ואסף. יותם אופיין כמתבגר לא טיפוסי- מי שלא מורד, לא מבדל את עצמו, מסתגל להיעדר היחס ותשומת הלב, ובשונה מאחיו לא תופס צד בקונפליקט המשפחתי. משם עברנו לדמות המיוסרת של אסף, האומן שמבקש לכתוב מחזות בעלי משמעות ומופרע על-ידי השגרה השוחקת.
כל תלמידה כתבה לאסף מכתב בפניה אליו בגוף שני. סיימנו בקריאת העמודים האחרונים בספר, וכשהגענו לפתרון הכואב של אסף במימוש החירות המיוחלת לא נשארו בכיתתנו הרבה עיניים יבשות.
בכיתה יא' של נגה וייס:
לאחר שילדי היסודי עזבו נשארתי עם תלמידי הספרות שלי והמשכתי עם המצגת ועם חקירת המושג. הבאתי דוגמאות מסרקופגים רומאיים, מאדריכלות מוסלמית, מכתבי יד מצוירים נוצריים, הנקראים "ספרי השעות", מכתב יד יהודי איראני, וגם דוגמה מעיצוב פנים ויקטוראיני, ומקית' הרינג ועד תצוגת אופנה מחורף 2019... עוד ועוד דוגמאות לאסתטיקה של מילוי שטחים בדוגמאות, צורות, צבעים, טקסטורות, מוטיבים חוזרים, עומס, דחיסות, עודפות או אם תרצו עושר.
התלמידים התחילו לחשוב על דוגמאות משלהם. התחילו לחשוב על החדר שלהם, פתאום הם הבינו שהחדר שלהם הוא ביטוי מושלם ל horror vacui ואילו הסלון בבית שלהם בדיוק להיפך... הכל לבן לבן לבן לבן...ואפור, וקצת שמנת... ולבן....
כדוגמה לטקסט וכהמשך לדוגמאות של עיצוב פנים ויקטוריאני, קראתי את העמוד הראשון מתוך "תמונתו של דוריאן גריי" במטרה להתחיל איתו את הדיון בשאלה האם המושג "אימת החלל הריק" יכול לתרום לנו כקוראי וחוקרי ספרות.
כאן נגמר השיעור ויצאנו להפסקה לחשוב על הדברים. כשחזרנו, חזרנו אל שייקספיר ואל המהומה שלו. צחקנו הרבה.
בכיתה י' של ד"ר רותם וגנר:
אחרי המפגש במליאה נשארה לנו כחצי שעה ועשינו כך – בהמשך לקריאה בקטעים מתוך הפתיחה של ספיח לביאליק בשבוע שעבר נתתי משימת כתיבה בשני שלבים: א. ביקשתי שיבחרו משפט אחד מתוך הקטעים שקראנו, ויכתבו בעקבותיו תיאור של חווית ילדות. ב. שיכתבו פסקה שבה הם מחווים את דעתם על תפיסת הילדות שמשתמעת מהמשפט שבחרו.
כשסיימו לכתוב הקריאו את הדברים שכתבו, חלקם העדיפו לומר ולא להקריא. היה מעניין לראות שרובם מזדהים וגם מסכימים עם תיאורי הילדות של ביאליק.
השיעור שלאחר ההפסקה הוקדש לתנועה הרומנטית ולתפיסת הילדות הרומנטית – פתחתי בהעלאת הרעיון שמושג הילדות משתנה מתקופה לתקופה, כלומר שהוא מובנה תרבותית. מכאן עברתי לתיאור המפנה שחוללה התנועה הרומנטית בתולדות המחשבה ובספרות; תיארתי את המאפיינים העיקריים של המחשבה הרומנטית ואת מקומה של הילדות בתוכם. התמקדנו ברעיונות המהפכניים שהעלה ז'או ז'אק רוסו אודות טיבה של הילדות במסכת החינוכית שכתב: 'אמיל או על החינוך', רעיונות שהיו המבשרים של התנועה הרומנטית ככלל ושל תפיסת הילדות הרומנטית בפרט, ולמעשה עיצבו את תפיסת הילדות המודרנית. בעקבות הדברים האלה ניתן היה להבין את ההקשר הרחב של תמונת הילדות האידילית שעולה מתיאורו של ביאליק. סיימנו בהקראת שיר של ויליאם וורדסוורת', שיש בו מעין תמצית של תפיסת הילדות הרומנטית:
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של שי זילבר:
נגה ניצחה על מקהלת דרך רוח שכללה, מלבד כלל הכיתות הרגילות, את תלמידי היסודי ותלמידי כיתת הספרות הערבים, ועשתה זאת בהצלחה רבה. ההתעניינות בנושא החלל הריק חצתה את הכיתות, והדבר ניכר בהשתתפות המרובה.
לאחר מכן קיבלנו הדרכה בספרייה, והתלמידים עבדו על הרפארטים שעליהם להגיש בקרוב.
בכיתה יא' של ד"ר קובי אסולין:
התחלנו את הפגישה אתמול המפגש מליאה מרתק ששילב בפועל בין ספרות (טקסט הסיפור במובנו הרחב) לבין פילוסופיה (קיומית?). נגה הציגה את הסיפור המרתק על העדים ביוון העתיקה, מעבר לאופן המרתק בו בתרבויות שנכתב עדיין לא היה כה דומיננטי מצאו דרך לייצר סיפורים באופן גרפי, הסיפור של הכדים חשף אותנו לחרדת האין והצורך להתגבר עליה דרך מילוי או מימוש המרחב. הרצאה מרתקת שגורמת לנו לחשוב על הדרכים בהם אנו בוחרים לממש את מרחב הזמן מורחב המקום ולברוח מהחרדה הזו ומהאני שלנו (?). בשיעור דנו במשל הקו המחולק. מעבר למשמעות הפיל' היה חשוב לי לדון באופן בו ניתן להסתייע מטפורית , אלגורית וכאן ויזואלית במקום בו אנו נדרשים להעביר מסרים מופשטים מורכבים.
בחלק השני בחרתי לדון בתופעה של כמה תלמידות שלא הגישו עבודות מ"סיבות" שונות במושג רציונליזציה. הבאתי קטע מקפקא שמתאר אדם שמטייל על גשר ולפתע חולפים על פניו שני אנשים במרדף והאופן בו הוא בוחר להמציא סיפורים כדי לחמוק מאחריות מוסרית. בחלק האחרון בשיעור הבאנו תוצאות של תרגיל כתיבה מהשיעור הקודם על משל המערה. התחלנו תהליך של דיון איך נכון לכתוב מבחינת מבנה, סדר, בהירות, אחריות כלפי קורא ועוד.
בכיתה י' של עומר בן דוד:
את המפגש האחרון, בשבוע שעבר, סיימנו במהלכו של דיון סוער: איזה טעם, שאלנו לצדו שלגלאוקון, יש בעשיית הצדק? האם נבחר במעשה הצודק גם במנותק מהחשש שבהשלכותיו? אם הייתה בידינו, כפי שמספר גלאוקון במשל על גיגס הלודי, טבעת היעלמות, כיצד היינו נוהגים? מי יוכל לעמוד בפני הפיתויים, לאורך זמן?
השאלות מרובות, ולאחר ההרצה המצוינת של נגה במליאה, חזרנו ישירות אליהן. קודם שפנינו לתשובותיו של סוקרטס, שאלנו בינינו לבין עצמנו לפשרו של הצדק. התלמידים היו נלהבים, והתשובות מרובות. למרות שהקבוצה הולכת וגדלה, לאורך רב הדיון הייתה תחושה נהדרת: הקבוצה הייתה ממוקדת, חבריה קשובים זה לזה. ההתמודדות הראשונית שבקריאת הטקסט האפלטוני, שאינה פשוטה, הולכת נהדר. בעוד שבמפגש הקודם הקראתי אני את הטקסט, הפעם טל ואופיר התנדבו להקריא, והם עשו זאת היטב.
חקרנו את אופייה של הרטוריקה האפלטונית באמצעות משל האותיות, בו מדלג סוקרטס בקלילות ובחדות לשון משאלת הצדק הפרטי לזה החברתי, המדיני. וכך אנחנו מתקדמים במסע הפילוסופי שלנו, ומתחילים ביחד בניסוי מחשבה מרתק: האוטופיה. כיצד נוכל להקים, ולו רק בדמיוננו, חברה מושלמת? ננסה, לכל הפחות, במהלך המפגש הבא.
Comentarios