אוניברסיטת חיפה 27.11.2023

במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)

בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:

המפגש התחיל בניסיון לסכם דברים שעלו בסוף השיעור הקודם. עמדנו על האופן שבו לעיתים אנו מנסים לקרוא תרבויות אחרות  ותקופות קדומות תחת המונחים שלנו, משמע באופן אנכרוניסטי. לאחר מכן שוחחנו על האופן בו המיתולוגיה היוותה הסבר ביניים עד לעליית המדע והפילוסופיה, ואפשרה מבחינה זו השקטה של החרדה מפני התמודדות עם מבנה העולם. לאחר מכן פנינו לדיון במידה הטובה של אומץ כהכנה לדיאלוג לאכס.

התלמידים הביאו הגדרות משלהם וביחד ניסינו להתמודד עם השאלה האם ההגדרות הללו ממצות, מרחיבות מדי, מבטאות את משמעות האומץ וכד'. היה בהחלט דיון מעולה שלקח אותנו עד להפסקה המבורכת. לאחר ההפסקה ניסינו לעשות תרגיל תיאטרלי במסגרתו קראנו חלקים מהדיאלוג לאכס כפי שהם בתרגום המקורי ולצד זה תרגום לשפה הרגילה שלנו. בניגוד לציפיות התרגיל פחות עבד, התלמידים הרגישו מעט אבודים. לאור זאת הפסקנו את התרגיל ובמקום זה פנינו לדיון בשאלה של מהי ההגדרה של הגדרה. פה התפתח דיון ער , ויכוח שהתלהט, מה שלקח אותנו אל סוף השיעור. נתראה.

בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:

האם העולם קיים? האם אלוהים קיים? מה זה אומר להיות בן אדם? ומה אנחנו יכולים בכלל לדעת בוודאות? השיעור שלנו התחיל עם סדרה של שאלות מטפיזיות, עם תהיות שעלו ביחס להבדלים בין מדע ופילוסופיה ועם הכרה גורפת למדי בתעתועי החושים. דיברנו על הספק כעל עמדה ביקורתית ומתודה, וכך נכנסנו ל"הגיונות" של דקארט ולפילוסופיה שלו המתחילה במחשבה טהורה, בהיותו לבד בחדרו, מבקש לנקות מעצמו אמונות טפלות וחלומות שווא.

עם העמדה הספקנית של "אינני יודע/ת" עברנו לדבר על שירה. תהינו מה מבדיל שירה מטקסטים אחרים או משימושים אחרים שאנחנו עושים בשפה, על דרכי הכניסה שלנו לשיר ועל מה בעצם נדרש מאיתנו כקוראי שירה, וגם על יחסי הכוח הפועלים בשפה. קראנו את "אתה קורא את זה מהר מדי" של קן נוריס. הדר אמרה שהשיר מציב בפנינו שורה של ציוויים, וניסינו להבין אותם (ליעד אמר שפתיחת הלב מכוונת אותנו לשחרר מחסומים והנחות מוקדמות), וגם להתנסות בהם (למשל באמצעות תרגול קצר של מדיטציה).

המשכנו עם "מבוא לשירה" של בילי קולינס (במהלך הקריאה כמה מאיתנו הזהירו את המקריאים: "את/ה קורא/ת את זה מהר מדי"). דיברנו על אמנות ההולכת הרבה מעבר לכוונות היוצר, על החוויה הדיאלוגית, המשחקית והחושית של קריאת שירה, ובניסיון להבין חלק מעולם הדימויים שקולינס מציע, מיה הזהירה לבל נפעיל את ההפך המוחלט ממה שהוא מבקש מאיתנו ב"מבוא לשירה".

במגמת הספרות הערבית

בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון

בחלק הראשון של השיעור קראנו את הסיפור הקצר "לשבור את החזיר" מאת אתגר קרת. בהתחלה ביקשנו מתלמידים.ות לקרוא, הקריאה הייתה איטית ובמהלכה תרגמנו את הטקסט, והצגנו את הדמויות והמאפיינים של הכתיבה של קרת, גם עמדנו על ההגיה הנכונה של המלים. לתלמידים.ות היה קשה לקרוא בעברית, אבל זה היה צעד חשוב. בחלק השני של השיעור, ניתחנו את הסיפור, דיברנו על הסמלים כמפתחות להבנת הטקסט, כמו בארט סימפסון כסמל למרד הנעורים, ועל השם פסחזון כמסמל לחירות.

חילקנו את הכיתה לקבוצות בכדי לכתוב בעברית משפטים על האבא בסיפור, על הקשר בין הילד לחזיר, ועל השינוי שעבר הילד בסיפור ולהביא עליהן דוגמאות מתוך הסיפור.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יב' של עומר בן דוד:

לאחר שבשני השיעורים האחרונים עסקנו בשאלת הגדרתה של אמנות, עברנו עתה ליחידה נוספת, העוסקת ביחס בין האתי לאסתטי. שלוש שאלות חיכו על לוח הכיתה בתחילת השיעור: (1) האם לאומנות יש תכלית? (2) האם האומנות ממלאת אחר צורך מסוים? ו-(3) האם יש תכנים שהאומנות נדרשת לעסוק, או לא לעסוק, בהם?

לקחנו לעצמנו רבע שעה לכתיבה אישית בניסיון לחשוב על השאלות. לאחר מכן, עוד קודם שפנינו לתשובות של חברי הקבוצה, פנינו לתשובותיהם של שני חברים נוספים, אפלטון ואריסטו, שבתורתם האסתטית כבר פגשנו. דיברנו על הדרישה האפלטונית מהאומנות להיות נאמנה לאמת שהיא מייצגת, וחשבנו על גלגוליה המודרניים של טענה זו, כמו למשל הביקורת שאנו מפנים לקולנוע ההוליוודי על הצגה מסולפת המציאות, למשל של אהבה רומנטית. הזכרנו גם את הקתרזיס האריסטוטלי, ואת האפשרות ולנסות ולקשר בין תכלית היצירה האומנותית לבין ביטוי והזדהות רגשיים.

לאחר ההפסקה פנינו לעזרתו של סמכות נוספת, החבר קאנט. קראנו פסקאות בודדות מתוך 'ביקורת כח השיפוט', ולאחר מכן פרשנות לקטע מאת מנחם ברינקר.

שוחחנו על הקביעה הקאנטיאנית על-פיה השיפוט האסתטי הטהור הוא תמיד 'נקי מאינטרס', וכיצד לבשה קביעה תיאורטית זו השלכה מעשית ממש מאחורי הקריאה המודרנית של 'אומנות לשם אומנות'.  נמשיך בדיון זה בשבוע הבא, כשנעבור לתשובה השונה בתכלית שמציע המרקסיזם לשאלות בהן פתחנו.