המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עומר בן דוד ועופר שור
פתיחת שנה, מחזור חדש, הצלחנו להיפגש פרונטלית - אפילו בחיפה המוזעקת: הכל מרגש, מלחיץ ומשמח.
הגיעה כיתה גדולה, ישבנו צפופים על הכיסאות, הרצפה, השולחנות ועל עופר. פתחנו בהצגת המרחב המוגן (המפואר למדי!), המשכנו בדברי פתיחה חגיגיים, וניגשנו לעבודה:
סיפרנו על תכנית הלימודים במגמה, וספציפית על השנה הקרובה - בה נתמקד ביוון הקלאסית, מכל היבט ולעומק. כמה כיף מחכה לנו: המיתולוגיה והקדם סוקראטיים, הומרוס ואפלטון, סופוקלס ואריסטו... קראנו ביחד מהפתיחה של אנטיגונה, ודרכה שוחחנו על הרלוונטיות הנצחית של התרבות הקלאסית: שאלות כמו אלו שמעלה המחזה - על המתח בין הכבוד לחוק לכבוד המשפחה, על דילמות אתיות, על משמעות - הן חשובות ומסקרנות, היום כמו אז, ומהוות תשתית למחשבת המערב כולה.
ערכנו סבב היכרות וסיימנו בתרגיל ששחזרנו מהפעילות באורנים, לאור הצלחתה: קראנו את 'הפעם הראשונה' של אלנה פרנטה, ויצאנו לתרגיל כתיבה תחת אותה הכותרת. אחר כך ביקשנו להקריא. תחילה - דממה דרוכה ונבוכה. אט אט, אצבעות התרוממו לאוויר. סופו של דבר - לחדר הצפוף נוספו מילים ומחיאות כפיים.
הקבוצה החדשה נראית נהדרת. יצאנו מסופקים ומלאי ציפייה להמשך. הלוואי שפנים אל פנים, ובלי אזעקות.
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
השיעור אתמול התחיל בחצי שמחה על המפגש המחודש עם התלמידים וחצי אכזבה שזה מתקיים בזום. הייתה נוכחות סבירה , 17 תלמידים ותלמידות, ועדיין קצת אכזבה מכמה שנעדרו מסיבות שונות (חרדת הזום, סיבות אישיות, תעלומה בבירור).
התחלנו את המפגש בהצגה של עדי את תכנית הלימודים שלנו השנה, התעכבנו על ההיגיון שמעצב את התכנית, השינויים שעשינו בעקבות הלמידה בזום, הדגש על מפגשים מכווני כתיבה, העיסוק המוקדם בשאלת הפרשנות. לא נכנסנו לכל מיני ציפיות, התנהלויות והגבלות שנראה לנו שמתאים יותר לדבר עליהם כאשר נעבור ללמידה פנים אל פנים.
בחלק השני של השיעור התחלנו לדון בפרשנות. התחלנו את הדיון בדוגמה מוך הספר "האיש ללא תכונות" של רוברט מוסיל. הקטע מראה כיצד ניתן להתייחס לתופעה אחת משתי שפות שונות, שפת היום-יום והשפה המדעית. שתי השפות מתארות את אותה תופעה אבל חוויה אחרת לסובייקט. ניסינו דרך הקטע הספרותי להבין את מושג הרדוקציה שהוא כה משמעותי בפילוסופיה של המדע אבל גם במעברים בין תחומי ידע שונים, שמו בין ספרות לפילוסופיה. הקטע הנ"ל גם סימן , אמנו מקווים, התחלה של מוסרת במסגרתה נביא בתחילת הדיון קטע קצר , בעיקר התלמידים, טם זה ספרותי, פילוסופי, שירה, פוסט וכד' ונערוך בו דיון מקוצר. לאחר הדוגמה פנינו במסגרת הדיון במהי פרשנות ע"פ הספר "מהי פרשנות והבנה של לורנד לעוד דוגמה הפעם הפסוק האנונימי "ואהבת לרכך כמוך". ראינו כיצד חלק הפסוק מקבל משמעות שונה כאשר הוא ניצב ליד הרישא שלו ולצד הסיפא שלו. בהמשך לכך ניסינו לראות כיצד מתמודדים עפ קשיי םאלו. הדוגמה הבאה שלנו עסקה גם היא בתנ"ך, סיפור העקידה. הראינו כיצד קודם הפרשנות יש לזהות בעיה בטקסט, מוזרות, שרק היא מאפשרת ומחייבת פרשנות. שוחחנו על האופן שרק עמדה חשדנית לטקסט אבל גם קשובה לטקסט (כפי שאפיין זאת הפילוסוף פול ריקר) יכולה לאפשר פרשנות. הראינו זאת בדוגמה הבאה של סיפור הבריאה מבראשית (כן, היה גם שיעור בתנ"ך אתמול). הראינו כיצד לאותו סיפור והבעיה שיש בו צצות שתי פרשנויות והראינו את היתרון והבעיה בכל אחת מהן. הדומה אפשרה לנו להתחיל לדון באופן בו לא ניתן לקבוע מהי פרשנות נכונה, אבל יותר מזה הכוח שיש בפרשנות להפוך אותנו לבעלי הבית של הטקסט, לכתוב אותו מחדש, ובמובן מסויים להיות הסופר הנוסף.
אחרי קובי, המשכתי גם אני (עדי!) לעבוד על נושא הפרשנות, סביב מאמרה של רות לורנד. הצגתי שני ציטוטים מתוך הטקסט, שבהם לורנד מדגישה את העובדה שפרשנויות ישנן הרבה, והן מתווספות זו לזו, מצטרפות, ממשיכות ואף סותרות זו את זו, ושהריבוי הזה רצוי לנו. בהמשך לדברים שהציג קובי, הדגשתי את הממד היצירתי שיש בפרשנות, ומהכיוון השני – את הממד הפרשני שיש בכל מעשה יצירה. בייחוד זה ניכר ביצירות מעובדות, שמאפשרות לנו השוואה שחושפת את המגוון הרב של אפשרויות הייצוג והביטוי. כדוגמה ראשונה לכך, הצגתי את דמות הג'וקר שמתפתחת ומשתנה לאורך השנים, החל מייצוגי הקומיקס שלה ודרך השחקנים והבמאים השונים שיצרו אותה על המסך. זה יהיה שער לעבודת השוואה שנערוך בשיעור הבא, עם דוגמאות ויזואליות נוספות לייצוגים שונים של אותו אובייקט-מקור.
חייבים להעיר כי הדיון בזום לא פשוט, תלמידים אשר במפגש הרגיל שואפים להגיב, להיות מעורבים, נאלצנו קצת ב"כוח" לשאוב אותם אל הדיון. יש משהו מקפיא במפגש בזום, או לפחות פחות משוחרר . נקווה שזה קושי זמני ונוכל להיפגש במהירה בימינו, אמן.
בכיתה יב' של ענבל המאירי ואושי שהם קראוס:
ולמרות הכול, שמחת המפגש. נראה שלא רק אנחנו חיכינו לו. התחלנו עם סבב, היכרות עם אושי ומה שלומנו לפי דימוי שמתחיל במילים "בתקופה הזאת אני מרגיש.ה כמו...". שטף הדימויים כלל: "כמו בקבוק קטשופ, פעם יוצא ופעם לא", "כמו מעלית", "כמו גל", "כמו בפנוכו של תוף, שמחכה לבומים", "כמו הוויז, שאין לו כיוון", "כמו בסרטים של מתקפת זומבים, שהכול ברברי בחוץ...". אושי העלה את השאלה הפרובוקטיבית - האם יש אין? או - האם אין אין? והתעוררה שיחה ערה על יש הקיים מעצם ניסוחו במילה, על שאלות מעגליות וגם על סטריאוטיפים של פילוסופיה, גימיקים פילוסופיים, וגם על משמעות. הגענו עד לאלוהים וחזרנו אל חיינו אנו, עם השאלה על מהי פילוסופיה בשביל כל אחת מאיתנו. ואיזה תשובות משמחות עלו: עברי אמר "זה דבר בלתי נמנע, היא מעורבת בכל תחום בחיים", לילך אמרה "היא התעמקות בחיים, בלעדיה - הכול נשאר קורה עפנ"י השטח". עזרא הציע שהפילוסופיה "לכאורה מנסה להבין את היקום אבל היא למעשה מאפשרת הבנה של האנושות". אושי הציע את המחשבה הפילוסופית כאופוזיציה ל"היגיון הרגיל", מה שעורר שאלות אם ייתכנו מחשבות מקוריות, חדשות, בהינתן ש"נאמר כבר הכול" ושאנחנו משמרים תכנים מזמנים מיתולוגיים ורק משנים את צורתם. בחלקו השני של השיעור קראנו מסה של מאיה ערד העוסקת בשאלה "מהי ספרות" באמצעות 8 פרגמנטים, רסיסים, הנוגעים לחוויות קטנות בחיים עצמם וליכולת להבחין בהן. משם התפצלנו לתרגיל כתיבה בקבוצות, בחדרים, לכתיבת רסיסים משלנו על הקשר הקיים עבורנו בין ספרות ופילוסופיה. למרות התלונות על "התרגיל הכבד לשעה הזאת", נכתבו רסיסים מרשימים. כך, למשל, כתבו עזרא וליעד:
אני מדמיין שני אנשים בחדר. דלתיים סגורות. בחדר הזה הם מחליטים לשנות את העולם לפי ראות עינם. הם יודעים שיצליחו. לטוב ולרע. כמה פעמים הסיפור הזה התרחש? כמה מן ההיסטוריה שלנו ננעלה מאחורי דלתיים סגורות? הפילוסופיה דורשת לפתוח את הדלתות ומזמינה אותנו להיכנס פנימה לשיחה. לרגע, ההיסטוריה בידי כל מי שנכנס. והספרות? הספרות היא הסיפור של השניים בחדר. בלי הסיפור הזה, לא היינו סקרנים, ולא היינו דורשים לפתוח את הדלתות.
ספרות ערבית
בכיתה יא' של עלי קאדרי ויעל אבוקרט
את השיעור פתחנו בהתרגשות והצגנו את עצמנו בקצרה, ליאור עלי ויעל (דימא לא היתה צריכה להציג עצמה כאמור, אך כמובן שנכחה גם כן. מיד עברנו לפעילות במעגל היכרות, שבמרכזו הונחו עשרות ציטוטים של פילוסופים, סופרים ואנשי רוח, כל אחד מהם מתורגם לשתי השפות. למשל: האושר בחייך תלוי באיכות המחשבות שלך (מרקוס אורליוס), מי שלא יודע לראות חושך לעולם לא יידע לראות את האור. (אדוניס), לאותו הנהר לא נכנסים פעמיים (הרקליטוס) ,שאילת שאלות היא המפתח לידע. הידע חוקר עומקים חדשים. (אמיל חביבי), המוות הוא לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאדם. (אפלטון) "אל תאמר 'מצאתי את האמת', אלא אמור, 'מצאתי אמת'." (ג'ובראן חליל ג'ובראן) ועוד.
ביקשנו מהתלמידים להתרשם ולבחור משפט שמעניין אותם או מדבר אליהם בחייהם בכלל או בתקופה זו בפרט. לאחר מכן כל אחד התבקש להציג את המשפט, להסביר איך הוא מבין אותו ולומר למה הוא בחר בו.
הראשונים דיברו בערבית ועלי תרגם לעברית, אך מהר מאוד ליאור ביקשה שינסו להסביר בעברית, ואם יהיה צורך נעזור להם, ומאז כך היה. אז התנסינו בהיכרות ובהתנסחות בעברית. הייתה אווירה טובה. הפעילות נקטעה לרגע בהתראה והלכנו למרחב המוגן, ואז חזרנו לסיים את החלק הראשון ויצאנו להפסקה קצרה.
לאחר ההפסקה חילקנו את השיעור שנשאר לשני חלקים קצרים, לטעימה מפילוסופיה בעברית ולטעימה מספרות ערבית.
יעל: שיניתי את התוכנית המקורית לשיעור והחלטתי להמשיך עם החומר של האמירות במרכז המעגל. ובחרתי שלושה מהפתגמים שהיו בו והצגתי הסברתי קצת יותר לעומק מה משמעותם בהקשר הפילוסופי. וניהלנו דיון קצר. "לאותו הנהר לא נכנסים פעמיים"- השינוי המתמיד של העולם ושלנו כיצורים בתוכו, כולל אלה שנכנסו לכיתה הזו ויצאו אחרים אחרי מה שעברו כאן או למדו כאן. אנחנו כל הזמן משתנים ושווה לנו לחשוב על זה ולראות איפה אפשר לבחור את השינוי שלנו, או לכוון אותו. מבחינה חומרית לא נוכל לשלוט על שיער אפור שיצא לנו, אך נפשית ורוחנית נוכל להעשיר עצמנו ולהחכים, ולעבוד על האופי שלנו ולבחור לאן לכוון את השינוי, איפה שניתן. "דע את עצמך"- בהמשך לכך אנחנו היצורים היחידים שלא מכירים את עצמם וצריכים כל הזמן ללמוד להכיר את עצמנו. "הבורות היא אמא של כל הצרות"- דיברנו על משמעות זו, ניהלנו דיון קצר והעלינו דוגמאות לצרות שיש בעולם, ואז בחנו איך הבורות, חוסר ידע, חוסר היכרות אחראים על הצרות האלה.
עלי: עבורי היה מפגש מרגש, לפגוש תלמידים חכמים עם רצון ומוטיבציה ושיתוף פעולה. בחלק השני של המפגש, שבו העברתי סיפור קצר של הסופר המצרי מוחמד אלמכזנג'י (حضن), כמודל לספרות אלטרנטיבית, וקיימנו דיון סביב הרעיון המרכזי של הסיפור, והפתרונות הקיצוניים של האבא בסיפור, בזמן שאנחנו נותנים אהבה עד גבול גרימת נזק, ובזמן שאנחנו מבקשים סליחה עד ויתור מכאיב. בסיכום התייחסתי עם יעל לרעיונות שעלו גם בבחירת המשפטים בתוך הקבוצה, על מה זה חוכמה ושאלה מעמיקה, וביקורת שמהווה דרך לחיים.
Comments