שבוע שישי של לימודים בקמפוס אונ' חיפה. מתקדמים, הכל בסדר 😊
אמש התכנסנו כל בית החינוך יחד, למליאה שסבבה סביב הסרט ״קופסא כחולה״ שביימה מיכל ויץ.
הסרט, שיצא לאור לפני שנה, מסופר מנקודת מבטה של ויץ, ובו היא חוקרת ושואלת על סבא רבא שלה, יוסף ויץ.
יוסף ויץ, הידוע גם כאבי הטרנספר, הוא הדמות המקבלת חיים חדשים בסרט, כדבריי אחד התלמידים. הוא היה מראשי הקרן הקיימת לישראל, ואחראי על רכישת קרקעות ערביות לטובת העם היהודי.
לאורך הסרט, נחשפים קטעים מיומנו של ויץ, אשר מספרים את סיפורה של המלחמה הארוכה והמתמשכת על אדמת ארץ ישראל ואת סיפור מאבקם של שני העמים החיים בה.
בסרט נוצר שילוב בין המימד האישי, המשפחתי, הפוליטי וההיסטורי. מיכל ויץ מעמתת את בני משפחתה עם היסטוריה שונה מזו שנהגו לספר לה.
הסרט מבוסס על מעשה של שאילת שאלות, של חשיפת המוסתר, והתעניינותה של נכדה בסבא שלה שכל חייה היה גיבור משפחתי. בעוד הוריה קיבלו את הארץ, וביקשו שלא לשאול שאלות על האופן, מיכל, דרך הסרט, ביקשה לפתוח את ההיסטוריה מחדש, לחשוף את הקרע, את נקודת המבט היהודית, את ההתלבטויות, התוכניות וקבלת ההחלטות. במבט ביקורתי, אך לא שיפוטי, היא קוראת ליציאה מהבורות, ולהכרה.
הבחירה להביא לתלמידיםות שלנו את הסרט, ולקיים שיחה עם הבימאית בסופו, הייתה מאתגרת. עד כה, לא הבאנו במליאות של בית החינוך את השיח הפוליטי למרכז הבמה. התלבטנו מהי הדרך הנכונה לעשות זאת, בהתחשב בעובדה שיש בינינו תלמידיםות יהודיםות וערביום כאחד. הסרט היה רלוונטי בגלל הרגישות, הכנות והפשטות שבו. המהלך הפילוסופי של שאילת שאלות, ההיבט ההיסטורי שמלווה את הסרט, הביקורתיות והמוסריות הערכית שהסרט מעלה, השאלה מה תפקידנו בימים אלו, ואיך הסרט קשור לאירועים אחרים בהיסטוריה, אפשרו לתלמידיםות חיבור מיידי לסרט. הצלחנו, בעזרת הכלים של מדעי הרוח, ״להביט לעבר בעיניים״, אבל לא להיתקע בו ולתהות מהו השלב הבא. תלמידי ותלמידות כיתת הספרות ערבית-עברית שלנו, מצאו את הסרט קשה לצפייה. בגלל ההשערה שכך יהיה, בחרנו שאיאד, שרואה את הדברים מנקודת המבט של האחר, של הפליט הפלסטיני, ומכיר את ההיסטוריה הפלסטינית על בוריה, יהיה זה שיקיים עם מיכל שיחה בסוף הצפייה. השיחה החלה עם שאלות של איאד, ולאחר מכן גם של התלמידיםות, וכך איאד מספר: במהלך הדיון, השיבה הבמאית על שאלות שלי ושל מספר תלמידים ומורים. הדיון כלל התייחסות לשאלות מוסריות, פוליטיות והיסטוריות, ונושאים יותר ספיציפיים בהקשר של הסכסוך היהודי-הפלסטיני. נשאלו שאלות על היעדרו של הקול הפלסטיני בסרט, על ההתעסקות בעבר במקום בהווה, על הרלוונטיות של נושא הסרט למצב הפוליטי הנוכחי של המדינה, ועל בעיית הפליטים ועמדת הבמאית כלפי פתרון הסכסוך. הדיון היה מעניין והצליח ליצור מרחב של דיון פוליטי מתקדם ואמיץ בשאלות רגישות בתוך בית החינוך בחיפה.
Comments