במגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)
בכיתה י' של עדי חבין וקובי אסולין:
המפגש אתמול התפנה לעסוק באופן ממוקד במחשבה היוונית. התחלנו בהצגה מהירה על דמותו ההיסטורית סוקרטס, ציר הזמן בו פעל, דמותו הממשית והלא ממשית בפילוסופיה האפלטונית. לאחר מכן פנינו לצורת הכתיבה הסוקרטית המרכזית הדיאלוג שנסוב סביב שאלת המידה הטובה. עמדנו על משמעותו של המושג מידה טובה, מרכזיותו לחברה היוונית והאופן בו שונה מושג זה מתפיסת תכונת האופי הפרטית. לאחר מכן פנינו לדיון בתמה סוקרטיות מרכזית שהפכה בהמשך עמוד תווך למחשבה המערבית, הידיעה המוחלטת כאידיאל לפרויקט תרבותי. כד לבחון זאת עשינו קריאה צמודה בדיאלוג לאכס שממחיש מחד את המחויבות המוסרית להעמיד הגדרה חדה וממצה למושג האומץ, במקרה הזה. לאחר. כן בחנו את מושג. ההגדרה המערך של תנאים מספיקים והכרחיים. ראינו כיצד במקרה של לאכס מוצעת הגדרה של מהו אומץ ואז ראינו מדוע הגדרה זו אינה יעילה. בשבוע הבא נמשיך לעמוד על מאפייני. דיאלוג הסוקרטי וחשיבותו התרבותית פילוסופית.
בחצי השני של השיעור, המשכנו להתקרב ליוון העתיקה והפעם דרך המיתולוגיה היוונית – מארג הסיפורים העשיר שמהווה את העולם המושגי של התקופה ושל אנשיה. ביררנו מהו ״מיתוס״, מה הייחוד של הצורה הזאת לעומת סיפורים מסוג אחר, ובאופן ספציפי מהי המיתולוגיה היוונית, אילו סיפורים מתוכה מוכרים לנו, מה היה מקומה בתרבות התקופה, ובאיזה אופן היא ארגנה סביבה את העולם המושגי היווני, שכולל את האומץ לצד מושגים נוספים כמו היבריס וארטה. הצגנו את האלים האולימפיים והתחלנו קצת-קצת לדון במשמעותו של עולם פוליתאיסטי וההשלכה של תפיסת העולם הזאת על מושגים כמו "קונפליקט" ו"דיאלוג".
בכיתה יא' של ענבל המאירי ויואב רונאל:
עשינו יו-טרן מהשיעור "הרגיל", ממה שהתחלנו ללמוד בשבוע שעבר (ביקורת על קאנט, גוגול ו"האף"), כדי להבין לפחות קצת איפה כל אחד ואחת מאיתנו נמצא/ת. ביקשנו שיבחרו שבוע, יום, שעות או שעה מאז ה-7 באוקטובר, ויתארו פעילות שגרתית שלהם ומה השתנה בה בעקבות המלחמה - מחשבות, תחושות, פעולות. מי שרצו קראו ומי שרצו סיפרו. כמעט כולם שיתפו - בהתמודדות עם המוות (אבא של חברה טובה שהיה בנובה, חבר שנהרג בניסיון להגן על אחד מקיבוצי העוטף), בתחושות של חוסר אונים ובצורך להחזיר שליטה בחיים, בהסתגרות בבית ולאחריה התחושה המשונה של הליכה ברחובות הריקים, בניסיון להיצמד לטקסים שבשגרה (כמו התארגנות לשינה), או ביום עבודה בארומה, שהתחיל כרגיל בשש בבוקר עד שנכנסו הידיעות ואיתן האימה.
אחרי הפסקה קצרה המשכנו עם "האיליאדה או שירת הכוח" של סימון וייל. דיברנו קצת על סימון וייל ועל עלילת ה"אילאדה" והתחלנו בקריאה צמודה של המאמר העוסק בכוח - בהשלכותיו, במנגנון שלו, בטבעיות שבה אנשים מאמצים אותו, ובהשתהות כתחילתה של הפעולה המוסרית. עמדנו גם על ייחודה של וייל, שמציעה פילוסופיה שאינה תיאורטית אלא של "חומר אנוש", כמו שאחת מאיתנו ניסחה.
במגמת הספרות הערבית
בכיתה י' של איאד ברגותי וגלי עגנון
בשיעור תרגמנו יחד בתרגום קבוצתי שיר של מחמוד דרוויש תחת הכותרת חשוב על האחרים, ברוח התקופה.
השיעור היה מוצלח, היתה השתתפות. המדיום של הזום מאד מקשה ביחוד שהם לא פותחים מצלמות, אולם נרשמה הרבה יותר היענות מהשיעור הקודם בו נכחתי ויש אווירה טובה של רצון לקחת חלק וללמוד.
במגמת הפילוסופיה:
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
אחרי שני מפגשים קשים בזום, החלטתי להקדיש הפעם יותר זמן לעבודה עצמאית מול טקסט. נפגשנו לשיחת פתיחה קצרה על ה'פואטיקה' של אריסטו, ובמהלכה התייחסתי גם ללימוד בזום: הבהרתי שנכון לעכשיו זה הפורמט בו נלמד, וביקשתי את עזרתם בניסיון לחלץ מהאילוץ הזה את המיטב האפשרי. עוד אמרתי שאני מבין את מי שהלימוד בזום קשה לו, ופתוח לחשוב ביחד על חלופות.
אחרי שיחת העידוד העגומה התפזרנו לקריאה עצמאית, מצוידים בשאלות מנחות. ביניהן: כיצד מגדיר אריסטו את האמנויות כמכלול, ומה מפריד בין הסוגות השונות? כיצד מבדיל אריסטו בין הגיבור הקומי לגיבור הטרגי, והאם חלוקה זו עודנה רלוונטית לדרמה בת זמננו? מדוע טוען אריסטו ש'השירה פילוסופית יותר מההיסטוריה'? ובמה חלוקים אפלטון ואריסטו בדבר יחסה של האומנות אל האמת?
שאלות הרות גורל! שבנו לדון בממצאים לאחר שעה של עבודה עצמאית. הדיון לאחר מכן היה עירני ויפה. אם משום שיחת הפתיחה ואם בעקבות שינוי הפורמט, רבים יותר היו מעורבים. התגעגעתי אליהם ככה - ביקורתיים וחדים. נקווה שנמצא דרך לשמור על חדוות הלימוד הזו, לפחות עם מרבית הקבוצה, ובאותו הזמן למצוא דרך גם אלו שהלימוד בזום קשה להם מדי, ואליהם אני עדיין מתגעגע.
Comentários