אוניברסיטת תל אביב 01.02.2024

יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:

השבוע אושי חלה וטליה ברמן, מנהלת בית החינוך הנפלאה שלנו מלאה את מקומו ואפשרה לכולנו מבט על התנהלותו של יום לדוגמא בבת ים. וזה מה שהיה לה לספר:

בית החינוך בבת ים חווה טלטלות רבות בשנתיים האחרונות. שאלות מהותיות על הבית שלנו, על חינוך ועל הומניזם בכלל, מעסיקות אותי ואת הצוות תדיר. המעבר מן האוניברסיטה לבת ים, השינויים בשעות ובהרכבי הכיתות, מעוררות כולן חשש מפני תנועה שמרגישה לפעמים כ-force majeure לעבר צמצום ואפילו היפרדות. 

לכן אני שמחה על ההזדמנות לספר על מהלכו של יום - שאני היחידה שזוכה לחוות אותו במלואו - על העושר שיש בו, בלמידה שלנו, ובקירבה הגדולה והמנחמת בקבוצות הלימוד.

היום מתחיל עם כיתת פילוסופיה, כשפניה לבגרות הקיץ. אושי שלנו חסר השבוע, כעובדה וכתחושה. התלמידות והתלמידים ראשית רצו למסור כאן - החלמה מהירה!

אם כן, עסקנו באריסטו. כן, שוב ושוב. כפי שאריסטו מורה לנו - כל מידה אנושית ראויה נרכשת באמצעות חזרה והרגל. הקבוצה לקחה נשימה ארוכה והחלה לנסח את מהלך הטיעונים שאושי פרס אותם שבוע שעבר.

היה מאוד מרשים לראות שאני רק צריכה לזרוק רעיונות וכותרות, והקבוצה לקחה אותם ורקחה בעצמה שיחה ערה. כנקודת מוצא הצבתי ציטוט מוכר של אריסטו, העוסק בזואון-פוליטיקון-ביוס-לוגיקון: מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא בהמה או אל. הנה כמה מן השאלות שעלו:

-אם כל דבר נעשה לשם האושר, מדוע אנחנו מרגישים דיכאון וחוסר תוחלת, גם כשאנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים?

-איך נסביר מקצועות ועיסוקים שהתמקצעות בהם, מימוש הפוטנציאל בהם, סותרים את המימוש האנושי שאריסטו ניסח? 

-האם כל פוטנציאל באמת יכול להיות ידוע מראש? אולי מהות נוצרת לפעמים דווקא אחרי שמשהו מתממש בחיים שלנו? איך ניישב פערים סוציו-אקונומיים בתורה הזאת?

-מהי חברות אמת? איך נשפוט אם חברות שלנו לא מבוססת, כפי שאריסטו מבקר, על הנאה ותועלת? אף אחד הרי לא חושב בצורה מודעת על הקשרים שלו באופן הזה. 

-מהי מקומה של החברות בחיינו מול זוגיות? האם אנחנו פועלות במציאות לפי האידיאלים שלנו (שמסתבר, שמים כמו אריסטו את החברות מעל הכל)?  

-למה אריסטו שם את האלים והבהמות יחד? איך זה מסתדר עם כל מה שהמדע לימד אותנו על חברות בעלי החיים? האם הם לא פועלים בחברה יותר יעילה ו"הגיונית" מרוב חברות בני האדם?

גמרנו את הדיון באריסטו עם הנקודה הזו, על החייתי מול האנושי. יש יתרון גדול בלמידה של אריסטו בכיתה י"ב, אז הקבוצה עסוקה במיוחד בתפקידה האזרחי, כשפניה (רובה ככולה) לצבא. הצעתי מבט-על בנוגע לפילוסופיה המערבית בתור מיתוס שמכונן ומאשרר את הסיפור שלנו על עצמנו כחברה ועל עצמנו כיחידות וכיחידים בה.

חלקתי איתם תובנות מסדנת קריאה שאני משתתפת בה על היווצרות העיר והחברה האזרחית במיתוסים. ראשיתה תמיד בקונפליקט בין אחים בשר ודם, אשר נפתר עם דחיקת קשר הדם ויצירת משפחה חדשה: "אחים אנחנו". התלמידות והתלמידים הבינו את הרעיון במהירות, וצפו ועלו כל הדוגמאות לכך: במדינתנו, בסיפור קין והבל, באנטיגונה ובסיפורה של רומא. התבוננו בטיעונים של כל אחת ואחד להתגייס או שלא להתגייס לצבא, ומדהים היה לראות כמה כולנו שבויות בחשיבה אריסטוטלית. ובכלל לא ידענו!

דרך כך, ללא תכנון, ניסחנו את ההדרה שהחברה האזרחית מבצעת למה שלא "נכנס בשעריה": החריג והחייתי. הצגתי להם כמה מיצגים פוליטיים של תנועת 269 הפרובוקטיביים. התבוננו במנגנון של כל מיצג והאופן בו הוא חושף את השאלות בהן עסקנו, כמו גם בשאלה האם התנועה הזאת מרגישה לנו כמו מימוש רעיון הזואון-פוליטיקון, או התרסה נגדו (כפי שאמרה תלמידה - מגעיל, אלים ומפר את הסדר הציבורי).

לקראת שבוע הבא תכננה הכיתה חגיגה! נקווה שתתממש. בין השאר, לפי בקשתם המפתיעה מאוד, נלמד כיצד להפוך את כל השפע הזה לטקסט כתוב.

היום ממשיך לכיתת י"א בתרבוטק :

מרגש ולא מובן מאליו לראות קבוצת תלמידות ותלמידים עסוקים מאין כמותם מגיעים ומקדישים את אחר הצהריים ללמידת דאונטולוגיה ולקריאה צפופה ומסורה ב"מקבת". 

מלבד לשבת בנחת, אני שם כדי למלא מטרה נוספת: לקדם שתי תלמידות ותלמיד בשאיפתם להגיש חודש הבא הצעת מחקר לעבודת גמר בפילוסופיה. בין הדברים הנכתבים: מנהיגות טוטליטרית לאור רעיון "המלך פילוסוף", מושגי יסוד מרקסיסטיים ואופן התגלגלותם לתנועת ה-woke וגבולות האנושי בספרות האנגלית של המאה ה-19.

וצמח מתוך מצב הביש הזה, בו עלינו ללמוד מחוץ לשעות בית ספר ולא בביתנו באוניברסיטה, דבר לא צפוי ויפה: התלמידות מביאות אורחים לשיעורים. הקבוצה תמיד מארחת ומכילה אותם כל כך בנדיבות שהמוח הזקן שלנו הצוות מתבלבל לרגע - הם היו פה כל הזמן הזה? ויותר מזה - עוברי אורח מן הספרייה מרחרחים בסקרנות ושואלים אותי, מה זה בדיוק שאופים בחדר הזה? ככה יוצא לנו להכיר גם תלמידות לשעבר בבת ים, שקופצות על ההזמנה הלא צפויה מצידנו פשוט לבוא. גם הן יגיעו בשבועות הקרובים לשבת, לפטפט, להתווכח ולשתות איתנו כוס תה.

יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:

עומר (אני) התגבר סוף סוף על המחלה הנוראה (המוות השחור) ושמחנו שחזר אלינו (הכיתה, יעלי, טליה, העיר בת-ים והגלקסיות כולן).

התחלנו ללמוד על האתיקה הקאנטיאנית, ועשינו זאת דרך ביקורת עקרונותיהן של תורות קודמות בהן עסקנו: ראשית, הקישור בין המוסר לבין האושר, שפגשנו כבר באתיקה הקלאסית וליווה אותנו עד ללב התועלתנות. קאנט דוחה קישור זה מכל וכל: אין האדם נדרש לפעול במוסריות לשם רווחתו, אלא פשוט משום שכך צריך, שכך מורה ההיגיון. המשכנו למושג 'הרצון הטוב' ולחשיבות המכרעת שמייחס קאנט לכוונה - מוסריות, הוא טוען, נמדדת בכוונה לפעול בהתאם לחובה, ולא בתוצאותיה. משום כך השיפוט המוסרי גם חסין בפני פגעי המזל. שוחחנו עוד על מעברי חצייה, מטאורים, מוכרים בקיוסק וקוקילידה - עניינים שהם לב ליבה של הפילוסופיה.

אחר-כך המשכנו לעסוק במוסר, אבל על דרך השלילה, מבעד לקריאה במקבת': הגופות נערמות, רחשים פרנואידים ממלאים את הלבבות, מזימה עוקבת למזימה והחגיגה גדולה! ניקיטה, שהקריא את דנקן עד עתה, גילם הפעם את ברקו וכך יצא שנרצח כבר בפעם השנייה. הבטחנו לו שהזרוע עוד נטויה. שוחחנו על התהליך שעובר מקבת' מתמונה לתמונה במחזה, ועל האפשרות להיפוך בינו ובין ליידי מקבת', שהגבולות ביניהם מטשטשים. איזה כיף לקרוא שייקספיר כשקר בחוץ.