אוניברסיטת תל אביב 01.11.2024

חזרנו אחרי חופשה ארוכה, אומנם עם כמה איחורים, אבל בנוכחות יפה. משמח שחברי הקבוצה ממשיכים להתמיד ולהגיע, גם על חשבון ימי השישי הפנויים שלהם.

פתחנו הפעם במתן זמן להמשך הכתיבה האישית, על-פי ההנחייה בה פתחנו לפני החג: קישור בין זיכרון או התנסות אישית, לבין הנושא עליו בחרו לכתוב ולאחד המקורות שנבחרו בהתאם. לאחר הכתיבה, וכשהצטרפו אלינו המאחרים, חילקנו בחגיגיות את המקראות המודפסות ועברנו לקרוא את המסה הבאה שלנו:  "ידוע שהתימניות חמות במיטה" של יונית נעמן.

באמצעות המסה שוחחנו על תכנים שהעסיקו אותנו עוד בשנים הקודמות: ביקורת פמיניסטית וההבדלים בין גלי הפמיניזם (כך למשל מבעד לסוגיית 'חזרתה של הפרחה לאופנה', שמציגה נעמן, והשאלה האם זו מהווה נסיגה בפמיניזם, או ביטוי לסוג חדש שלה), וגם שאלת המזרחיות ובאופן ספציפי - זו של האישה המזרחית, שהוביל אותנו גם לדיון המחפיץ בנערות רוסיות, המוכר למרבית חברות הקבוצה.

התמקדנו לאורך הקריאה באופן בו נעמן מנתחת את הסונטה המיזוגנית עד מאוד של ויזלטיר, 'עוד סונטה שייקספירית', ואגב כך משלבת בכתיבה המסאית בין הניסיון האישי שלה לבין העיסוק בחווית הקריאה, ובהיבט הרפלקטיבי של המסה - אלמנטים להם אנו מצפים גם בכתיבת המסות שלנו.

הספקנו עוד לקרוא את ההתקדמויות בטקסט שכותבת אדלינה, שבחרה בנושא פרידה, וסיפרה לנו על מחשבותיה ביחס לאפשרות 'להתאמן בפרידה'. אלכס ואראל התנדבו להקריא לנו בשבוע הבא, ובזאת נפרדנו לשלום.