אוניברסיטת תל אביב 02.05.2024

יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס

מתכונת בבת ים. האם "הכל התנקז ליום החגיגי הזה?".

לא.

למדנו לשם לימוד.

למדנו לשם התפתחות עצמית.

היה מעניין חלק מהזמן ומשעמם לפעמים. מסעיר ומשמים.

אבל כן, גם היום הזה משמעותי.

אנחנו עומדים (כמעט) מול מערכת חיצונית ואובייקטיבית לבדוק הישגים.

וכן, ההרגשה היא שגם במימד הזה התקדמנו יפה בשלוש שנים.

אז כן, כתבנו על קאנט ועל מוסר כוונות בהשוואה לתועלתנות, ונתנו משמעויות אלטרנטיביות לתפקיד הפילוסוף של אפלטון, וחיטטנו במהלך של דקרט, וכן היו חיבורים. חלקם טובים מאוד וחלקם, ובכן טובים חלקית. ויש מה לשפר ויש עוד שבועיים שלושה לעשות את זה.

יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:

אחרי פרק לימוד ארוך ומורכב בפילוסופיה של המוסר, הקדשנו אתמול את השיעור לחיים עצמם בצורתם העירומה ביותר: קבוצת וואצאפ שכונתית. עומר הביא לכיתה טקסט שאותו העתיק מילה במילה מקבוצת הוואצאפ של שכונת מגוריו, בו הודעה על רכב שחוסם את היציאה פתחה קופת שרצים של גזענות וקונפליקטים מעמדיים. חילקנו בינינו את תפקידי השכנים והתמסרנו לקריאה משל הייתה זו מערכה אבודה ב"מקבת". הקריאה הובילה אותנו לדיון בשלל שאלות באתיקה: האם רונן גזען, ולמה? האם אפשר לשפוט אדם על מחשבותיו, או רק על מעשיו? מתי זה צבוע לא להגיד את מה שאני חושבת ומתי מדובר בהגינות בסיסית? כיצד נכון להתערב כשאדם אחר עושה עוול, והאם יש מחיר מוסרי גם להתערבות הזאת? באילו מקרים מותר לחנך אדם אחר, מתי, אם בכלל, זו נעשית חובה, באיזו מידה זה יעיל, ומה האלטרנטיבה? ומעל לכל - מהו הרגע המתאים להשתמש באימוג'י של חזיר בר?

בחצי השני של המפגש המשכנו לשוטט בשדה המוקשים האתי שהוא יחסי שכנות, הפעם בצורת משחק. כל אחד מהתלמידים המציא לעצמו דמות של שכן בבניין מגורים משותף, והצגנו את עצמנו בסבב. בסבב נוסף, כל אחד שיתף פיסה של רכילות עסיסית על אחד השכנים האחרים. לסיום, הפכנו את קבוצת הוואצאפ הכיתתית לקבוצת הוואצאפ של הבניין והתמסרנו להתכתבות אינטנסיבית סביב סוגיה בוערת: הצואה בחדר המדרגות של קומה שתיים.