שבוע שביעי בבית החינוך באונ' ת"א. שכבת יא' בשבוע גדנ"ע (לא חבל?) ואושי שלנו נפל למשכב. בקיצור בלת"מים, אבל מי אנחנו שנישבר? :
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של רנה ורבין
פתחנו בקריאת פרק נוסף מעלילות חמדת ויעל בסיפור 'גבעת החול' של עגנון. פרק ד' ובו יעל בבית החולים וחמדת אוכל סרטים. הבנות העלו מגוון השערות לסיבת תסבוכיו של חמדת: הוא הומו בארון, הוא פשוט חסר ביטחון, הוא רומנטיקן א-מיני.
התעכבנו על אובססיית השיער המוזרה של יעל - בפרק הקודם היא נשכה לחמדת את השיער ובפרק הזה היא מדברת על אנשים שצומח להם שיער על השיניים ועל סוגי התקרחויות של משוררים לעומת פילוסופים.
הפרק מסתיים בשני דימויים פיוטיים של חמדת על עצמו - בראשון הוא מעין יפהפייה נרדמת ובשני קבצן של אהבה שתרמילו קרוע. השארנו את חמדת האומלל להתבוסס בעכבותיו, ועברנו להתרענן בצפייה בסרט 'תלמה ולואיז', שעורר התלהבות רבתי.
כל פעם שבראד פיט הופיע על המרקע כולן פצחו בתרועות רמות. הצפייה לוותה בקריאות ביניים רבות, התרגשות, עצבים, עידודים. לא הגענו אל הסוף - נשארה לנו חצי שעה אחרונה, כך שכולן הלכו הביתה בלי לדעת את סופן של תלמה ולואיז,ובאמונה שלמה שבסוף הן יברחו למקסיקו ויהיה להן טוב אחרי כל התלאות. אני כמעט לא רוצה להמשיך לצפות איתן בשבוע הבא ולהרוס להן את המורל.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
אתמול עלתה על הבמה טל יחזקאלי (המורה של כיתת יא' פילוסופיה שהיתה כאמור בשבוע גדנ"ע) וזה מה שהיה לה לספר: מאחר שהתלמידות שלי עדיין התאוששו מהגדנ״ע בבית ואושי חלה לא עלינו, זכיתי בכיתה המתוקה שלו: כעשרים תלמידות ותלמידים, מלאות.ים במרץ ובמוטיבציה ללמוד פילוסופיה. התחלנו בהיכרות פילוסופית קצרה - כל אחת/ד בחרה ציטוט פילוסופי שתפס את עינה, והייתה צריכה להסביר למה - הן מפרספקטיבה אישית והן מפרספקטיבה פילוסופית. ״רק מי שיודע לשקר יודע אמת מהי״ של ניטשה ו״אישה לא נולדת אישה, היא נעשית אישה״ של דה בובאר כיכבו בבחירות, אבל הופיעו עוד ציטוטים רבים ומעניינים, של דרידה, דלז, קאנט ודקארט.
למדתי להכיר תלמידים ותלמידות עם מחשבה מקורית ורצון עז ללמוד. בשיעור השני עסקנו יחד בהבדלה שבין סובייקט לאובייקט, ובאופן שבו ההבדלה הזו נקשרת למגדר. שמחתי לשמוע שרבות מהתלמידות (בעיקר הבנות..) יודעות היטב מה זה מגדר וכיצד הוא נבדל ממין, ומה זה חפצון לדוגמא - מונח שאני בוודאי לא הכרתי בגיל 15.. עברנו לניתוח משותף של קטעי וידיאו קצרים (כן, גם הקליפ הידוע לשמצה של עדי ביטי, שהסעיר את הקהל גם הפעם..), והתלמידות.ים מצאו דוגמאות מרתקות לאופן שבו המבט של המצלמה ושל השחקנים/ות מבנה את יחסי הכוחות המגדריים בסרטוני וידיאו. נפרדתי מהן.ם לשלום והודיתי להן.ם על כל הרעיונות, המחשבות ואנרגיות הנעורים שהביאו לשיעור..
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
ממשיכים בחזרה לבגרות המתקרבת. והפעם בתוכניתנו: "לויתן" של הובס. גם היום שמחתי לגלות שהקבוצה זוכרת את הובס היטב, ובמהרה שחזרנו את עיקרי המהלך. מצב הטבע שמתאר הובס, האפל ומאיים, ומתכתב עם יצירות אמנות רבות כל-כך העוסקות בתכנים דומים, משך את חברי הקבוצה כשדיברנו עליו לראשונה, לפני שנתיים, וגם הפעם, במסגרת החזרה.
לאחר ששוחחנו על אופייה של האמנה החברתית, כפי שמנסח אותה הובס, עברנו לבחינת מספר ביקורות כנגד תורתו, כל אחת מבית היוצר של פילוסוף אחר - כולם הושפען מהובס, וכולם חלקו עליו.
כך דיברנו על ג'ון לוק, המתעקש בתוקף שהמוסר קיים גם במצב הטבע, ומכאן גוזר את רעיון הזכויות הטבעיות, המשמעותי כל כך במדינה המודרנית; המשכנו לז'אן ז'אק רוסו, שמתווכח עם הובס על משמעותה האמיתית של החירות.
האם האדם חופשי כל עוד אין עליו כל מגבלות, כפי שטוען הובס, או שמא דווקא מגבלות מסוימות חיוניות לאדם לשם שחרור מצרכיו הבסיסיים, הנכפים עליו, כפי שמציע רוסו? הבא בתור בזירה ההובסיאנית שלנו היה ג'ון רולס, המקבל גם היא את יסודותיה החוזיים של המערכת המוסרית, אך עסוק בשאלה: איזהו החוזה ההוגן? נזכרנו במסך הבערות והמשכנו למתנגד אחרון, חביב במיוחד - דייויד יום, שאינו מקבל את קביעתו הפסימית של הובס אודות טבע האדם, ובמאמציו להגן על תורתו האתית הכוללת, הרואה את המוסר כמונח על תשתית רגשית, מתנגח עם הובס ומנסה להצדיק את קיומו של האלטרואיזם.
שיעור עמוס בכל טוב! כמעט ומסיימים עם החומרים באתיקה, רק ניטשה עוד נותר לפנינו לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, לחזרה המטאפיסית.
コメント