אתמול, למרות הכל, נפתחה לה בהתרגשות רבה, שנת הלימודים העשירית והאחרונה בבית החינוך שלנו למדעי הרוח לתלמידי תיכון של העיר בת ים באוניברסיטת ת"א ( כן, כן חזרנו למקומנו הטבעי).
אחרונה ?? לפחות במתכונת הפעילות הנוכחית שלו, השונה משאר בתי החינוך שלנו ברחבי הארץ (הלימודים כאן מתקיימים בשעות הפעילות של בתי הספר בעיר).
מקווים מאוד לעדכן בקרוב על יוזמה חדשה בעניין אבל את זה נשאיר למייל אחר.
אז אחרי שנה מאתגרת מכל הבחינות שבה 'גלינו' לתרבוטק בת ים, כיתה יב' הנפלאה של יעל איזנברג ועומר בן דוד התאחדה מחדש בחדר הסמינרים בבניין גילמן.
פתחנו בהצגה של תכנית הלימודים שלנו לסמסטר זה, שחלקו יוקדש ישירות לכתיבת עבודות חקר אישיות, וחלקו יתמוך בתהליך הכתיבה בעקיפין על ידי לימוד טקסטים שנושאם כתיבה וקריאה, והיכרות עם סוגת המסה.
אחר כך יצאנו לתרגיל שכל כולו התרפקות על חזרתנו לאוניברסיטה האהובה שלנו: ביקשנו מהתלמידים והתלמידות לצלם תמונה שמייצגת עבורם את חוויית האוניברסיטה, תוך שימת לב לא רק לבחירת האובייקט אלא גם לנקודת המבט,
לקומפוזיציה, לצבעוניות וכדומה. הצגנו בסבב את התמונות, את הבחירות, ואת מגוון הסיבות שבגללן כיף לחזור לאוניברסיטה.
אז ניגשנו לטקסט הראשון שלנו - המסה "במערת אפלטון" מתוך ספרה של סוזן סונטג "הצילום כראי התקופה". מטרתנו הייתה לקרוא את הטקסט ולחשוב בו זמנית על מה שנטען בו ועל איך שהוא בנוי - לשים לב לגמישות המיוחדת של
סוגת המסה. דיברנו על השימוש של סונטג במשל המערה של אפלטון כדי לטעון דבר מה על היחס למציאות שמכוננת הטכנולוגיה המודרנית של הצילום, על המושג מימזיס, ועל ההשוואה בין התצלום וחפצים מימטיים אחרים.
ראינו איך סונטג מקשרת בין תהליכים היסטוריים-סוציולוגיים (כמו ההסתגרות הקלאוסטרופובית בקבוצת השייכות של המשפחה הגרעינית) לבין התפתחות טכנולוגית (תפוצת השימוש במצלמה ביתית).
ניסינו להבין את טענתה לגבי התוקפנות המובנית במעשה הצילום, ואת הפונקציות השונות שלו שהיא מתארת: פולחן חברתי, אמצעי לשיכוך חרדה ומכשיר של כוח. הגענו עד לסוף הקטע העוסק בצילום התיירותי, שנשאר עדכני מאוד
למרות 47 השנים שחלפו מאז פרסום המסה, ובשבוע הבא נמשיך לנושא קרוב לא פחות לחיי היומיום שלנו בתקופה זו - צילומי זוועות והעמדה האתית הבעייתית.
Comments