יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
מה יותר חשוב? צורה או חומר? האם ניתן להבחין בין אופן לתוכן? שאלות פילוסופיות יפות שבהן עסקנו וגם לא עסקנו בשיעור הפילוסופיה שלנו.
לכאורה, שיעור טכני לגמרי.
טכני.
יבש.
לא מעניין.
אבל שיעור חשוב ומלא משמעות תכנית.
למדנו איך לנתח שאלת בגרות ואיך לייצר את מבנה התשובה.
דבר ראשון, אנחנו מסמנים את הפעולות הנדרשות: הסבר, הציגי, נתח ונמקי.
אחר כך אנחנו לומדים להבחין בין החומר שממנו לוקחים את התשוסה לבין מוקד או לב השאלה עצמה.
אם השאלה מבקשת השוואה בין מהלך א' של אפלטון לבין מהלך ב' של דקרט, חומר הלימוד כולל את שני המהלכים, אבל על המשיב אין לשפוך את שני המהלכים, אלא לכתוב על מוקד השאלה: מה ששווה בניהם (ומה ששונה). וכו וכו
עד כאן על הניתוח.
ומה בקשר לבניית התשובה?
לא פחות חשוב. התלמידים מהססים: "זה לוקח את כל הזמן של המבחן", אבל רואים שככה בונים.
שעה אחרונה מביאה אותנו לדיון במבט לאחור על הלימודים שעברנו בבית החינוך. ככה זה: יב' סמסטר אחרון, מתחיל זמן הסיכומים.
מורכב. מעניין. תחושה של השיגים ויש גם החמצות.
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
המשכנו לנו במהלך המקביל שאנחנו מקיימים כבר תקופה - ראשית דיון באתיקה, ואז קריאה במקבת'.
שבנו אל האתיקה של קאנט, והפעם במוקד הדיון היו הנוסחים של הצו הקטגורי. ראשית היה עלינו לפנות לדרך עקיפה ולשוחח על עמדתו של קאנט ביחס למחלוקת הרציונליסטית-אמפיריצסטית, בשאלת האידיאות הטבועות מלידה. מילים ושאלות גדולות! האם האדם נולד בעל ידיעות, או שמא 'כלוח חלק'? חשבנו על כך מעט בעצמנו ואז שוחחנו על הפתרון שמציע קאנט, ועל מקומן של הקטגוריות בתורתו. אז שבנו לשאלה המוסרית: כיצד ניתן לנסח צו קטגורי, כזה שהינו צורני בלבד ונטול תוכן, כזה שנוכל ליישם ללא קשר להבדלי זמן ומקום, פשוט כי הינו ביטוי טהור של התבונה? ובכן, לקאנט התשובות. שוחחנו על עיקרון ההכללה שמציע קאנט, וגם על רעיון 'האדם כתכלית' (שיובל העירה ברגישות על יופיו, בראיית כל אדם כעולם שלם), והספקנו גם לשאול מדוע מייחד קאנט את העיקרון שלו רק ביחס לאדם, ולא לחיים בכלל. שוחחנו עוד קצת על חתולים ותכליות ויצאנו להפסקה.
בחלק השני זינקנו חזרה לסערת הקונספירציות השייקספירית: קראנו את תחילת המערכה הרביעית, שהיא כולה חגיגת מכשפות זוהרת! נזידים, קדירות, איברים פנימיים שונים ומשונים, ומקבת' פרנואידי אחד שניצב אל מול עתידו ברצף משונה של תגליות.
חשבנו כיצד ניתן לביים את הסצנה המופלאה, וגם כיצד היא מקיימת כמה מהעקרונות בהם כבר עסקנו - כמו השילוב בין הטרגי לקומי. אז המשכנו עוד בקריאה של כמה תמונות נוספות, אך אל תמונת המכשפות שבנו פעם אחת נוספת, כדי לקרוא אותה גם ברוסית. דריה המשיכה להיות מוטרדת, ובצדק, מדמות נעלמה אחת, של אם המכשפות, שויזלטיר השמיט מתרגומו. עוד ננסה לחקור בתעלומה הזו במפגשים הבאים.
Comments