אוניברסיטת תל אביב 09.02.2023

במגמת ספרות:

בכיתה יב' של ענבל המאירי:

מה נשאר דומיננטי בזיכרון שבוע אחרי השיעור על דליה רביקוביץ והצפייה בסרט? דיכאון, מכות חשמל, הידיעה שדיכאון ממשי ויצירה לא הולכים ביחד, היתמות, תחושת הבדידות, וגם היכולת להתמיר כאב ביצירה ושירים שנכתבים בזמן קצר, חצי שעה כעדותה של רביקוביץ עצמה. שחזרנו ביחד "שברי זכוכית ונרקיסים" והיבטים של שירים מתהפכים (הילדה הדחויה שהיא גם הנבחרת, תחושות של קטנות וביטול לעומת הגישה אל הפלאי והיכולת לשלוט בגרמי השמיים), וניסינו להתייחס לשיר "אתה בוודאי זוכר" דרך שאלת בגרות - על אמנית שמצד אחד בטוחה בכישרונה וביכולתה לבטא את עצמה ומצד אחר מפקפקת בהצלחתה ומבטאת את ספקותיה ואת כישלונותיה. המושג "שאלת בגרות" עורר לצערי תחושות של שיתוק אצל כמה מאיתנו, וניסינו ביחד לפוגג אותו דרך רשימות - למשל, של חזרות שמופיעות בשיר (כמו, המילה אולי שחוזרת 4 פעמים, ומילים כמו טיפש ואחר כך, אני ואתה). דיברנו על המעבר מדיבור בגוף ראשון לדיבור בגוף שני כמה שמאפשר התבוננות היוצאת מהעצמי אל משהו שמאפשר אמירה רחבה יותר, מה שנקשר גם להיפוך שרביקוביץ עושה למיתוס של נרקיס ("נרקיס אהב כל כך את עצמו. / טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל"), ודיברנו על המבנה המעגלי שראשיתו באורחים שהלכו וסיומו באורחים שיבואו.

התייחסנו לשיר כאל ציור במילים, וניסחנו את הסיטואציה המצטיירת בו - המשוררת שנשארת לבד בבית אחרי שכל האורחים הלכו וחושפת בפנינו את תהליך היצירה שההישארות לבד היא תנאי לקיומו, ובמהלכו נהפכים הכאב והמציאות היומיומית לאמנות ובסיומו צפויים להגיע אורחים מסוג אחר - של כוחות טבע ואוצרות אינסופיים. איתי קרא את התשובה שלו לשאלת הספקות והביטחון, ראינו כיצד משפטים מסוימים יכולים לייצג גם ספק וגם ודאות, והתחלנו לגבש ביחד מבנה אפשרי למהלך משכנע. ולפני כל אלו, עשינו גם מדרש תמונה קצר על "לאס מנינאס" של ולסקז ודיברנו על השינוי מהיחס לאמנות כאל מייצגת או משקפת מציאות לתפיסה הרואה בשימוש בשפה כמהלך של הבניית המציאות ועל כוחו של יוצר בהקשרים הללו.

במגמת פילוסופיה:

בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:

שיעור מגוון וקצת....מוזר. אנחנו מתחילים במשימה שקיבלו תלמידי בר אילן. התלמידים מקבלים כארבעים שאלות מנחות ומתבקשים לבנות דמות בדיונית.

הם יוצאים לעבוד ובינתיים, עלמה ואני עוברים על כל המבחנים שבדקתי ומנסים להגדיר – עבור כל תלמיד – מסלול התפתחות אישי לקראת הבגרות.

אחר כך: שיחה אישית קצרה עם כל אחד מהתלמידים: אני עובר איתם על המבחן, מעודד ומציין את החלקים החזקים ומציג איך צריך להתמודד עם החלשים יותר.

אחרי ההפסקה אני טועה בגדול.

אנחנו מתחילים ללמוד אפלטון ואני באשליה שהטקסט של משל המערה קריא ופשוט. (אנחנו אחרי יום ודקארט). אני נותן משימה חדשה: על התלמידים לקרא את הטקסט בקבוצות ולייצר סיפור מדע בדיוני המבוסס על התמה המרכזית במשל.

התלמידים חוזרים, ומתברר שרק אורן התמודד עם הטקסט.

אני קורא בקול ומסביר כל מילה. את התרגיל נדחה לשבוע הבא.