יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
אחרי סדרה של שיעורי זום מבוססי דיון על דקארט, שנעשו יותר ויותר מאתגרים, החלטנו שיש צורך בשינוי אנרגטי. כיבינו אורות והתיישבנו כל אחד בחדרו לצפייה משותפת בסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'". לא היינו בטוחים איך התלמידים יתמודדו עם מוזרות הסרט, אבל לשמחתנו, כשעצרנו באמצע כדי לבדוק את כיוון הרוח ולדבר קצת, נראה שהוא עורר עניין והתחבר בטבעיות לשאלות בשיעורים האחרונים.
אדלינה בחנה את הסרט מבעד למושגים שלמדה בדיוק היום במגמת פסיכולוגיה, של נורמליות וחריגה מהנורמה. גיאורגי התעניין בתגובות השונות של הדמויות לאפשרות להחליק לתודעה של אדם אחר: קרייג, כבובנאי, מצד אחד מונע מתשוקה לחקור את האפשרות הזאת, ומצד שני נראה רגיל לכך ולא מתלהב עד עמקי הנשמה כמו לוטי. דריה הוסיפה מחשבה על האופן שבו המבט בעולם דרך תודעה אחרת מפגיש את לוטי מחדש עם התודעה שלה. בתוך השיחה עלו השוואות בין יחסי גוף נפש כפי שדקארט כותב עליהם וכפי שהם משתקפים בסרט. נמשיך את הצפייה בשבוע הבא.
יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
שיעור משמח ואופטימי כל כך התקיים אתמול בזום. אחרי כמה שבועות של הברזות ולימוד מקרטע, התאספנו בשעה חמש ארח הצהריים. לא לומדים אז ולא ישנים אז.
והנה, כמעט שלושת רבעי תלמידי הכיתה הגיעו. והתחלנו ללמוד.
מטרת השיעור היתה אימון כתיבה, אבל אימון כתיבה צריך להיעשות על "חומר", והנושא היה פשוט ומורכב: תפקיד תקשורת לאומית בזמן חירום או בזמן מלחמה.
הדוגמה הקיצונית (והפחות מעניינת) היתה עיתונאי CNN ו AP שהיו (ככל הנראה) חלק מהתוקפים ב 7 באוקטובר (או צופים מעורבים).
ואילו השאלה הקשה יותר למרות שהיא לא דרמטית ולא מטלטלת היתה שאלת תפקידם של מגישי החדשות באולפנים שלנו.
מה תפקידם?
כאן, מסתבר שמתקיים פער דורות; רוב המשתתפים חושבים שתפקיד התקשורת הוא "לחזק ולהרים את המורל".
בכל, מקרה, אני לא שופט את טיעוני התלמידים בהתאם לעמדות שלי, ומסתפק ביכולת שלהם לחדד אותם, אל מול ניסיונות שלי לעמת אותם בטיעוני נגד.
יצאנו לתרגיל כתיבה.
הכנתי להם שבלונה של מאמר פובליציסטיקה (מבוסס על שבלונה שהכין לי מורי; העיתונאי נעם שיזף) ויצאנו להפסקות כתיבה וניתוח הנכתב.
האם הטקסטים מתאימים לעמוד הדעות של הארץ? כנראה שעדיין לא, אבל הלימוד היה מורכב ועמוק (בתקווה)
Comments