יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס
האם אנחנו לומדים?
אני לא חושב.
כן, דיברנו על הצו הקטגורי וקאנט ועל על דאונטולוגיה, ונתנו דוגמאות על החטופים והזכרנו קרוניות זזות על פסים ואת צ'מברליין והכוונות שלו, וקפצנו לבריכה להציל אנשים ולצערנו לא הצלחנו.
אבל לא.
אנחנו מתכוננים לבגרות
וזה שונה מללמוד
שונה מה- "ללמוד" של דרך רוח שהוא מרים ומפתח ומשכר כמעט.
כאן אנחנו חושבים, בכל משפט שאנחנו מלמדים, על "איך ננסח בבגרות" ו"איך נלמד כדי שהם הכי יבינו ויצליחו" וכל מיני כאלה שאלות
ואני לא מזלזל בהן, והן חשובות וכתיבה וניסוח הם בוודאי משמעותיות למשחק שלנו וחלק מהעמקה והבנה.
אבל...אבל זה כבר סוף
סופן של שלוש שנים
ויש תלמידים שחלקם חרדים, ותצריך להרגיע וצריך לארגן קבוצות למרתונים בחופש פסח
וכן, נגיע לארומה בקניון בת ים ונאכל עוגיות קמת מצה מתפוררות ונדבר על מיל ואפלטון
אז אולי בכל זאת זה עוד בוער 😊
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
אחרי שסיימנו את יחידת הלימוד שלנו על שייקספיר ואת הקריאה המשותפת במקבת', זכינו לסיום חגיגי: במקום השיעור הרגיל יצאנו ביחד לצפות בריצ'רד השלישי בגשר. הקבוצה הגיעה בנוכחות כמעט מלאה, כולם יפים, נרגשים וחגיגיים.
ההפקה של גשר הייתה מצוינת. ארוכה מאוד, יש לציין, וכשהחלק הראשון נמשך עוד ועוד היו בין הקהל שהתחילו לנוע בחוסר נחת, יתכן שבינם גם תלמידים, אולי אפילו איזו גפת מורה אחת או שתיים נמתחו... אבל חזרנו להתרוממות אדירה בחלק השני, אי הנחת הפיזית נהפכה למועקה של ממש מהרוע הבלתי פוסק שהוצג על הבמה, והמועקה נעשתה לפורקן גדול, שללא ספק היה בו מן הקתרזיס. בסוף ההצגה (והסוף אכן הגיע, לבסוף), כל הקבוצה יצאה נלהבת. מבין הרשמים: "זו לא עוד הצגת בית ספר, זה הדבר האמיתי", "המוזיקה והתפאורה היו ברמה שלא הכרתי", "אני מאוהבת ביבגניה דודינה" (ההערה האחרונה היא בעצם של טליה).
עבור כמעט כל התלמידות זהו הביקור הראשון בגשר, וההפקה המיומנת בהחלט הותירה רושם עז. קבוצת הווטסאפ הייתה מלאה בהודעות מכירות תודה. זו אכן זכות גדולה שנפלה בחלקנו. נפרדנו מרוצים ומלאי ביקורת פוליטית, ונתראה שוב לאחר חופשת הפסח.
Comments