השבוע ה 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון של העיר בת ים באונ' ת"א עמד בצילה של בחינת הבגרות בפילוסופיה בכיתה יב' של עומר בן דוד אבל גם מתחת לצל רוחשת הרוח:
במגמת ספרות:
בכיתה יא' של ענבל המאירי :
אלה מאיתנו שבמגמת תיאטרון נמצאים עמוק בחזרות לקראת הצגת הסיום, אז היינו קבוצה מצומצמת יחסית (7) כך שהתמקמנו לנו על הספות בארומה, דיברנו (על חלומות, על הבגרות בספרות, על הרשמים ש"האף" של גוגול הותיר – הסיפור נתפס כמטורף ביותר שנתקלו בו), ואז עברנו לכתיבת רצף. מי שרצתה שיתפה במשפט ומי שרצתה קראה הכול. גילינו ככה סידרת אנימה שהשתלטה לאחת מאיתנו על המחשבות, איך מתכוננים לתחרות מבחינת גוף ונפש, מחשבות על השחרור שבעצם הכתיבה, תיעוד של מחשבות שיוצאות אל תיאור החוץ של הקפה, ביקורת על הפלייליסט של ארומה, ועוד. כתיבת הרצף הובילה להרבה שיחות וגם לבקשה שנמשיך בכתיבה.
אז בהפסקה יצאנו למשימת ציתות - להקשיב לשיחות של אנשים ולתעד אותן. כולן חזרו עם מגוון של קטעי שיחות, עם רעיונות לאיך להשלים פערים של חלקן, עם תשומת לב לאיך אנשים חוזרים על אותן מילים או מדברים במושגים שרק הם מבינים (בדיון שהתעורר קראנו גם את "שלא תבינו מילה" של סמי שלום שטרית), וגם עם השוואות לשיחות אחרות, במקומות אחרים, בסגנון, בתכנים, בווליום, וסיפורים על דברים שצריך לעשות כדי להצליח לשמוע (כמו עצירה פתאומית לקשירת שרוכים). דיברנו על השיחות שצותתו, על אפשרויות לעיבוד שלהן בכתיבה, על ההבדל בין מציאות וספרות ובין רכילות לספרות (לינוי אמרה שברכילות יש כוונה רעה ובספרות טובה אין, ליהיא אמרה שספרות מאירה ומשקפת לנו דברים בעצמנו ורכילות משאירה אותנו באזורים מוכרים). התרגיל האחרון היה לכתוב סיפור בן מאה מילים שעושה שימוש באחד מקטעי הציתות ולתת לו שם. כולן כתבו והקריאו (חלק ימשיכו לעבד את הקטעים), ומאחר שמדובר במשימה קצת ממכרת, החלטנו שממשיכות לצותת עד השיעור הבא ומביאות קטעים נבחרים
בכיתה יב' של רנה ורבין
היינו אתמול בהרכב עוד יותר מצומצם, רק שלוש הגיעו. לא רציתי להתקדם בחומר כשכל כך הרבה חסרות. וגם אלו שבאו ביקשו שנעשה שיעור הפוגה מהלחצים והמבחנים. אז ראינו סרט של דיסני - משפחת מדריגל (אנקאנטו).
זה סיפור מאד יפה, שמתרחש בקולומביה, ועוסק בתפקידים במשפחה ובכל הלחצים להצטיין, להיות הכי חזקה, הכי מושלמת, מוכשרת במשהו. אחרי הסרט יצאנו לשתות שוקו חם ודיברנו על ציפיות, על מוטיב הבן האובד (קראנו קצת על מקור המונח פרודיגל סאן, בברית החדשה, סיפרתי להן על הביטוי אנפנט טריבל ועל מפגש שלי עם אחד כזה בכנס ספרותי בצרפת). הן שיתפו בסיפורים שלהן מהמשפחות, מהמיונים לצבא (הנושא החם כרגע), ומשאר לחצי היומיום.
סיימנו בחגיגת סוף בגרות לכיתת פילוסופיה, עם פיצות ושירה ונגינה של עומר המוכשר, וגם חגיגת יום הולדת לטליה. היה יום כיף ממש.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' של אושי שהם קראוס
שיעור מעניין, מגוון ומתסכל אתמול. התחלנו בפרק קשה לצפייה ב"מראה שחורה". פרק המבקר את תרבות המסרים, התקשורת, הפרסום, שטיפת המוח והפורנו. לא היה קל לתלמידים (ולמורה לראות).
הדיון הראשון היה: האם זה לעניין שמורה מראה לתלמידים חומר כזה. מאחר ובשיעור פילוסופיה כל מחשבה היא חומר, כך גם תהיות פדגוגיות עלי.
הדעות היו חלוקות, והנימוקים עצמם היו חומר חשיבה יפה על עצמאות חשיבה, על בגרות אינטלקטואלית ועוד. עברנו משם לדיון בתכנים.
המבטים בעיניים, שפת הגוף והתכנים מ ראים על עיכול של חומרים חדשים, נקודות מבט לא פשוטות על עצמינו והורינו. דיון מעניין ומפתח.
החלק הקשה הוא תרגיל הכתיבה. כאן הפער בין יכולת החשיבה, התובנות והמסקנות לבין יכולות הניסוח, פער גדול. היו תלמידים שלא הצליחו לכתוב משפט או שניים והגישו בייאוש דף ריק. היו אחרים שכתבו הרבה ויש על מה לעבוד.
מורכב.
בכיתה יא' של טל יחזקאלי:
לראשונה בהרכב מלא זה זמן רב - התיישבנו יחד לכתוב, לקרוא, לחשוב, לדבר. היו המון השלמות להספיק, מכל הבחינות - חברתית, לימודית, אנרגטית. אחרי ההתרגשות של המפגש התחלנו בתרגיל כתיבה - המשך מהשיעור שעבר.
קודם כל - כתיבת רצף. כצפוי, כמעט כל התלמידות כתבו רשימת מילים. לאחר מכן - ביקשתי מהן תרגיל המשך (תודה לענבל על הרעיון המעולה) - לחבר בין המילים שכתבו. לסיום - כולן חלקו אחת עם השניה את הרשימה, ואת הקישורים שקשרו.
שמנו לב יחד להבדלים בין המילים המפוזרות ברשימה - שמחד הן לא קשורות אחת לשנייה, ולכן מבלבלות, אבל כן מאפשרות איזה חופש מחשבה - לשומעת ולכותבת, לעומת המילים הנמצאות כבר בקשר אחת עם השניה או במשפט, שמחד הן ברורות יותר, יש להן הקשר ומשמעות עוקבת, אבל מאידך - הן מחייבות אותנו לכיוון מסוים של מחשבה. המילים המפוזרות, גילינו, דווקא מאפשרות הרבה חופש, ויש בהן הרבה פוטנציאל. בנקודה הזו, פתחנו את הספרים וחזרנו לדקארט.
חזרנו במהרה על המהלך הספקני, לטובת מי שנעדרו במפגשים האחרונים, התלמידות הסבירו אחת לשניה ואני הייתי מרוצה מאוד. בשיעור השני קראנו שוב את הניסוח הראשון של הקוגיטו - ניסינו להבין מה יש בו ומה אין בו, מה ודאי ומה עדיין אינו, גילינו צורה ריקה של אני, ואנחנו מחכות לראות מה ייכנס פנימה. לסיום, התחלנו לחשוב על נושאים לעבודות חקר.
לכמה מהתלמידות יש כבר רעיונות מעולים - השוואה בין ספקנות במאה ה-17 לספקנות במאה ה-21, קריאה פסיכואנליטית של המתודה הספקנית, בחינה פילולוגית של ״מדיום״ ו״מסר״ לאור כתיבתו של מרשל מקלוהן. בקיצור, יש כיוונים מעולים, וכרגיל, הרבה עבודה לפנינו..
בכיתה יב' של עומר בן דוד:
בחינת הבגרות מאחורינו! זהו, סיימנו עם זה. במשך שלוש שעות חברי הקבוצה ישבו וכתבו ללא הרף, מחברים חיבורים ומפגישים בין עמדות. וגם בכו לא מעט על היד הכואבת ממאמץ. לאחר הבחינה נשארנו ביחד, כל שכבת יב' עם רנה וטליה, למסיבת סיום בגרות שיזמו התלמידים, שחיממה לכולנו את הלב. אכלנו פיצה, ניגנו ושרנו שירים ובעיקר צחקנו המון, וחגגנו מוקדם גם את יום ההולדת של טליה. כולנו היינו זקוקים לפורקן הזה... הפסקה קצרה, ואנחנו ממשיכים
Comentários