יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
שיעור מצוין בכיתה בבת ים. אנחנו מתחילים (וגם מסיימים) בתרגיל כתיבה ביחס לשיעורים ולחומר.
טליה הכינה מבדק בכיתה המקוונת של גוגל. החומר הוא אפלטון, משל המערה ותורת האידיאות. התלמידים יושבים על זה לא מעט זמן (דמיינו 20 דקות. ארך בסוף כמעט 40), אבל בתוצאות טובות, ונראה שיש הפנמה יפה של החומרים.
אני פותח את החלק שלי והפעם אריסטו.
אנחנו לומדים על אקטואל ופוטנציאל, על תנועה ובעקיפין על צורה וחומר, על מהות האדם ועל מהו האדם הטוב.
הדרך שלי בשיעור זה (ובאופן מועדף) היא לא ללמד את אריסטו ברשימה, ואף לא לתת את מהלך המחשבה, אלא לייצר את אריסטו מתוך האינטואיציות של התלמידים,
ואכן, מבלי להזכיר את המושגים בכלל, אנחנו מגיעים אליהם מתוך החיים שלנו.
כמובן, אני מכווין, אבל החומרים ממש עולים.
כאשר מגיעה ההמשגה היא קלה יותר, אבל קשה דיה.
אני חוזר וחוזר.
לקראת סוף השיעור מגיע הזמן לכיתה מסכמת והתלמידים מתבקשת לסכם את השיעור בכותרות, אחרי הבדיקה ובמהלך שבועיים, החומר הזה יהפוך למיני חיבורים אישיים של התלמידים על החומר
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
תכננתי (יעל) לפתוח את השיעור בחזרה קצרה על עקרון התועלתנות והביקורות עליו (לפי נקודות שעומר חילק ביעילות בין התלמידים בשיעור הקודם), אבל הערה ספונטנית על בנתם עוררה בי ובטליה חשק להציג לתלמידים את מבנה הפנאופטיקון של בנתם.
כתרגיל מקדים ביקשנו מהתלמידים להציע מודל תועלתני לתכנון בית ספר, בית כלא או בית חולים פסיכיאטרי (היינו הך). עברנו על המודלים השונים: קבוצה אחת לקחה אותנו לסיור במחלקה פסיכיאטרית אמיתית לנוער (והעמידה לה אלטרנטיבה מזמינה בדמות דב ענק עם לשון-מגלשה ובית מחייך). אני זכיתי לשרטט את בית הכלא של עדן, ששמה דגש רב על שיקום, שילוב בקהילה וחיזוק האמפתיה (למשל על ידי טיפול בבעלי חיים וטיפוח ערוגות גינה) - מבלי לשכוח להזכיר את הנחיצות ברפורמה של מערכת המשפט כך שתשתמש בכליאה כמוצא אחרון! בית הכלא התת קרקעי של אדלינה שם דגש על ערכים... אחרים, וכמוהו גם המתקן רב המדורים של קטיה וסטסיה במודל התופת של דנטה.
טליה ואני הערנו שלמרות תשומת הלב הרבה של הקבוצות השונות לקונפליקט הערכי שבין ענישה/נקמה/צדק (ומנקודת מבט תועלתנית - הרתעה) לבין שיקום, רובן ככולן הזניחו את היסוד שהיה מרכזי במיוחד בשביל בנתם: הפיקוח. הצגנו את מודל הפנאופטיקון של בנתם ושאלנו את התלמידים מה "תועלתני" בו. דיברנו על התועלת הכלכלית של החיסכון בכוח אדם, ובעיקר על הפנמת המבט המפקח, כך שהאסירים מפקחים על עצמם גם ללא צורך בשומר. נדמה לי שהשטניות של המודל הזה התעמעמה קצת לאור מרתפי העינויים של אדלינה, ואולי פשוט הגיע הזמן להפסקה.
אחרי ההפסקה חזרנו ל"מקבת" והפעם קראנו את התמונה שמסיימת את המערכה הראשונה, ובה מקבת מתלבט אם לרצוח או לא לרצוח את המלך דנקן. מנינו את הנימוקים השונים שלו לא לרצוח, ואז ראינו איך ליידי מקבת מפוררת אותם לאבק בסדרה של מניפולציות אפקטיביות. לסיום קראנו שוב את התמונה בתרגום לרוסית, וכמו בשבועות הקודמים הכל נראה פתאום מובן יותר, והקריאה כיפית ומשמחת.
Comments