שבוע 18 בבית החינוך באונ' ת"א.
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי (יעל ועלמה החליפו השבוע את ענבל בהעדרה):
יעל - פתחנו בתרגיל: כל אחת התמקמה מול ראי, בכיתה או ברחבי הבניין והחצר, התבוננה כמה דקות, וכתבה מה היא רואה. תלמידות רבות רצו לשתף בתרגילים, ביקשתי שיגיבו בשאלות זה לזו והן הגיבו בפירגון ובשאלות עמוקות ויפות. משם המשכנו לקריאת המיתוס של נרקיס ואכו בגרסת אובידיוס.
פתחנו בהקדמה קצרה על המטמורפוזות של אובידיוס, וקראנו עד המטמורפוזה הראשונה שמתחוללת בטקסט - כשאכו הופכת מנימפה ביישנית לתופעת הטבע שהיא ההד.
עלמה - פתחתי באמירה שהשעה וחצי הקרובות הן בדיחה טובה כי אני איני מורה לספרות. אמרתי מהצד השני שהמיקום שלי מולם הוא בתור דמות מערכתית, ובתור שכזו ההתקדמות בחומר משמעותית לי ולכן נחמד יחד. מייד הומטרו עליי שאלות לגבי מבנה הבגרות ודרישותיה. הצעתי להתחיל בהמשך הקריאה של נרקיסוס ואכו שהתחילה יעלי לאחר מכן לעשות הפוגה למעבר על רשימת היצירות לבגרות ולהמשיך לקריאה בדוריאן גריי.
עם נרקיסוס נהנינו מאוד, נפילות האסימון של ״אז מכאן נרקיסיזם!״ היו חביבות במיוחד. התייחסנו לעמדה של התאהבות בעצמי כעמדה מעגלית, שלא מאפשרת לראות אחרים, והלכנו את האפשרות של דמותה של אכו כניגוד הגמור לכך - רואה ומהדהדת רק אחרים ולא את עצמה.
לפני שהגענו לקריאה בדוריאן גריי דיברנו על המשקל של רומאן לבגרות, על העובדה שמצד אחד זה הטקסט הכי מסיבי ומצד שני שיש משהו בקריאה בו שאמור להיות הכי קליל ולכן שזה בדיוק מקום שהאחריות שלהםן להתקדמות עולה. עלו בכיתה גם פערים לגבי קלות הקריאה ודיברנו על אפשרויות של קריאה כאימון (כל יום כך וכך עמודים) על קריאה מרפרפת ועל קריאה בזוגות.
קראנו מעט מהרומן וסיכמנו.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
יעלי נקראה בקריאת חירום ללמד בכיתתה של ענבל, ולכן פתחתי את המפגש בגפי. חילקתי לתלמידים את העותקים של 'המשתה' - וההתרגשות הייתה גדולה! כבר שבועות רבים שאנו מספרים להם ש"בשבוע הבא נקרא את המשתה", ואז עושים משהו אחר, ושוב מבטיחים. טכניקה נפלאה לבניית הציפייה! כך היה. הטקסט נפתח בקריאות שמחה, ולמדנו ביחד את פרק המבוא, סיפור בתוך סיפור, בו נפרש לפנינו הרקע למשתה בבית אגתון, מנצח תחרות הטרגדיות בדיוניסיאה, והשיחה הנפלאה של הסובבים את השולחן על מהותו של הארוס.
אל הנאומים עצמם נגיע בשבוע הבא. בינתיים הסתפקנו בקריאת המבוא, והמשכנו לתרגיל כתיבה: ביקשתי מכל תלמידה לנסות ולתאר מהי אהבה, מתוך נקודת מבטה של דמות כללית כלשהי. קטיה כתבה על אהבה מנקודת מבטו של אסטרונאוט, שרואה אותה כאי של משמעות, הרחק מהחלל; ורוניקה שאלה על הגבולות החברתיים של האהבה, אלו שקובעים אילו אהבות מותרות; לאונרד וסטיבן תיארו את האהבה מנקודת המבט המדעית.
יעלי שבה אלינו אחרי ההפסקה והחגיגות נמשכו: שון הציג את הרפרט שלו על המיתוס של איקרוס ודדלוס, שהיה עשוי נפלא. שון סיפר את עיקרי הסיפור, שהיה מלווה במצגת של דימויים ויזואליים, וסיים בשאלה שהפנה לקבוצה: מדוע, שאל, איקרוס הרחיק במעופו, על אף אזהרותיו של אביו? מה משך אותו מעלה?
שון סיים את ההצגה וחזרנו אל התחרות בה פצחנו בשיעור הקודם: עיצוב כרזת פרסום לדרך רוח, בתחרות מרהיבה ונושאת פרסים. התכנים השיווקיים שהכינו חברי הקבוצה היו מעולים! מודעה מאוירת עם לוגו של קפה וופל, נאום רווקים שמזמין את רווקי שכבות ט' למקום בו נמצאות כל הנשים הכי מעניינות, ובמקום הראשון - עבודתו של אלון, שהכין QR שמוביל לשאלון אישיות, שמאפשר לקבוע האם ממלא הסקר מהווה מועמד מתאים לדרך רוח. הזוכה המאושר קיבל כרטיס לרכישה חד פעמית במכונת הממתקים של בנין רוזנברג, ותודה לתלמיד התורם גלעד סולומון שהביאנו עד הלום.
היה מפגש כיאוטי ומצחיק. דרך טובה לפתוח במשתה.
בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס:
מעין שיעור הפוגה אחרי שבועות של לימוד כבד: של דקרט ושל יום, של כתיבה ובדיקת הטקסטים ותיקונים - - אני מרשה לעצמינו לנוח קצת (חלק מהתלמידים לא הגיעו בגלל בגרות פנימית) ואנחנו פותחים בסרט: "המופע של טרומן".
מעניין.
צפינו בשלושה או ארבעה סרטים מאז שנפגשנו בתחילת שנה שעברה (כשהתלמידים היו בכיתה י'), אבל עניין כזה כמו שגילו בסרט הנוכחי לא היה.
התלמידים ישבו מרותקים ולאט לאט הבינו את הנושא.
אחר כך, הגיע הזמן לדבר וכמובן לכתוב.
דיברנו על האח הגדול ועל 1984 של אורוול, דיברנו על אוטופיות ודיסטופיות, על עולם הביג דאטה והאנליזות חוזות העתיד של אנשי כריית הנתונים של ימינו.
דיברנו על אגדת ההריונות והחיתולים של רשת טרגט ועל פרויקט אאורה שבו ניסו אנשי רווחה בלוס אנג'לס לחזות אילו ילדים יפגעו בעתיד על ידי קרובי משפחה,
ואז הגענו לחלק שחשבתי שיתיש את התלמידים: סוליפסיזם.
אבל התלמידים היו מרותקים.
יצאנו למטלת כתיבה בפורמט החדש: נתתי שאלה, נתתי את התושבות לסעיפי השאלה, ועל התלמידים היה לכתוב בלבד. חסכנו מהם את הפעולה הכפולה של בניית ההבנה, והשארנו את האתגר של ביטוי "מה שיש בראש" על הנייר.
תוצאות מעורבות (כמובן), אבל מעניין היה לראות תוצרים יצירתיים וחכמים שמנסים להפריך את הטענה הסוליפציסטית (מוטעים בעיני): היו תרגילים ממש מלהיבים.
בשבוע הבא: חזרה על דקרט ויום ושבוע אחר כך: מבחן
Comentarios