שבוע שישי בבית החינוך באונ' ת"א. השבוע יצאנו מ'גבולות' האוניברסיטה והתארחנו במוזיאון בת ים הנפלא:
במגמת ספרות:
בכיתה יב' של ענבל המאירי (הפעם הצטרפו אלינו מחצית מתלמידי הכיתה המשולבת בליווי של עומר) :
התחלנו מהתערוכה המתחלפת 'ארכיפלג', הממוקמת בחלל המרכזי של המוזיאון. לאורך ההדרכה, כל קבוצת תלמידים התמקדה באחת מבין היצירות בתערוכה וביקשה לתאר אותה, בעיקר על-פי קריטריונים חזותיים: החומרים בהם נעשה שימוש, הפעולה שביצע כל אמן בחומרים... לצד כל אחת מהיצירות האזנו גם לדבריהם המוקלטים של האמנים, והשוונו בין דבריהם למחשבות הראשוניות של התלמידים. לשמחתנו הרבה, בזמן הסיור נכח במוזיאון משה רואס, אחד מבין חמשת האמנים המשתתפים בתערוכה. משה סיפר לנו על יצירתו 'הנאהבים', כמו גם על אופייה הייחודי של התערוכה כולה, שנוצרה והותאמה במיוחד לחלל המוזיאון. היה נפלא להקשיב למשה ולחילופי המחשבות והשאלות בינו ובין התלמידים.
לאחר הפסקה קצרה המשכנו לתערוכה השנייה, 'מבעד לראי', הכוללת אוסף יצירות המשקפות הקשרים שונים לנושא העל - סיפורו של לואיס קרול. התלמידים, שרבים מביניהם מכירים ואוהבים את הסיפור, זיהו בקלות את שלל האלמנטים השזורים בתערוכה.
הפסקה אחת נוספת, הפעם ארוכה יותר ובליווי מאכלים וכל טוב, התחלקנו מחדש לעבודה בסדנאות. ענבל ואני הנחנו סדנת כתיבה, שכללה תלמידים משכבת יב' ומשכבת י', והיה נעים ונחמד במפגש הרב גילאי.
בתחילת היום, ענבל חילקה למשתתפים בסדנה פתקים ובהם רשימת קטגוריות, שנתבקשו התלמידים למלא לאורך הסיור בתערוכה. כל תלמידה כתבה על משהו ש... שיעמם/הפתיע/הטריד/הזכיר לה משהו/היה לה מוזר. פתחנו את הסדנה בהקראת הקטגוריות של כל אחת. ניכר היה שכמה יצירות מתערוכת 'ארכיפלג' השאירו רושם חזק במיוחד, משום השימוש בחומרים יום-יומיים, זולים וגסים, וגם משום אופיין המטריד והמטלטל. המשכנו לאחר מכן בקריאה מתוך הביקורת של גלעד מלצר על התערוכה, שסייעה לנו לחשוב על התערוכה בהיבטים נוספים ולבחון אותה בכללותה, על התמות החוזרות בה, ואז המשכנו וקראנו גם בקטע קצר של עגנון: משל על אדריכל שנתבקש על-ידי המלך להקים לו את המפואר שבארמונות, והוא אכן עשה זאת - אך בציור.
בזמן המועט שנשארנו לנו הספקנו עוד לחזור לתערוכה לתרגיל כתיבה נוסף. הפעם כל תלמידה בחרה את אחת היצירות וכתבה קטע קצר מנקודת המבט של אלמנט ביצירה, מפי היוצר או כלפיו.
היה יום עמוס מאוד, וגם מוצלח למדי, שעבר במהרה! כיף לשאוב קצת אומנות, רגע לפני שחוזרים לשגרה.
במגמת פילוסופיה:
בכיתה י' המשולבת (פילוסופיה וספרות) של יעל איזנברג ועומר בן דוד
השבוע הכיתה שלנו התפצלה - חצי אחד הצטרף לסיור עם הכיתה של אושי והחצי השני סייר עם כיתותיהן של עליזה וענבל. בחצי שאני ליוויתי יחד עם אושי התחלנו בתערוכה ״מבעד לראי״. בהדרכת המנחה תמוז התלמידים ניסחו מחשבות ושאלות על חלל התערוכה, שהורכב משני חלקים מאורגנים כשני צדדים של בבואה, כשהמוצגים משתקפים אחד בשני, עם איזשהן וריאציות. זה היה מעניין ורק התבאסנו שבגלל בעיות אקוסטיקה התקשינו לשמוע אחד את השניה. אחר כך עלינו לתערוכה ״ארכיפלג״ שלתחושתי הבהילה את התלמידים. חלק מהיצירות היו מאוד מופשטות ולתחושתי זה אישש את התחושה של חלק מהתלמידים ש״הם לא מבינים אמנות״. התחלקנו לקבוצות שכל אחת מהן ניסתה להתמודד עם יצירה דרך שאלות מנחות מאוד טובות - ממה היצירה עשויה? אילו פעולות היה צריך לנקוט בשביל ליצור אותה? איזו כותרת הייתן נותנות לה? מה עוד הייתן רוצות לדעת עליה? אבל הרגשתי שהשיחה לא התרוממה, חלק מהתלמידים השתעממו, וחלק אחר הסתקרנו אבל חשו תסכול מהניסיון ״להבין״. הבנתי שהחוויה בקבוצה השניה הייתה הרבה יותר טובה. בכל אופן כפי ששיכנע אותי אושי - הכל לטובה, הכל חומר לשיחה בשיעור הבא.
בשלב השני של היום התחלקנו לסדנאות, אני הייתי יחד עם אושי בקבוצה שעסקה בשאלה מה זה מוזיאון דרך תרגיל ההפחתה שמתגלה תמיד כאפקטיבי. כאן השיחה קלחה, התלמידים שפעו רעיונות והייתה התלהבות באוויר. על פי השמועות, גם בסדנת הכתיבה היצירתית החלק הזה של היום היה מעולה, שערי ההשראה נפתחו והמוזיאון נעשה באמת למקום משכנן של המוזות.
בכיתה יב' של ד"ר עליזה אברהם:
'באומנות, כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה', כך אומרים. ואכן, הביקור במוזיאון ביטא באופנים שונים את פריצת גבולות הפרשנות שהאומנות מאפשרת. תרגיל החלוקה לקבוצות שמנסות לתאר את היצירות שלעיניהן החל מתיאורי החומר מהן היצירות עשויות והאופן המשוער של הכנתן וכלה בניסיון לכנותן בשמות ולהציב שאלות אודותיהן איפשר לתלמידים להתנסות בפרשנות של יצירות אומנות באופן הדרגתי (תיאור החומר היווה שער נוח ונגיש ליצירה שבעקבותיו היה קל יותר לדבר גם על שאר מישוריה). אח"כ, ההאזנה לפרשנות המקורית של אמני היצירות איפשרה לתלמידים לחזות בפער, הגדול לעתים, בין פרשנותם לבין זו המקורית.
ההדרכה של תמוז בתערוכה 'מבעד לראי' שכללה האזנה לנקודות תשומת הלב של כלל התלמידים אודות התערוכה איפשרה אף היא לתלמידים להיחשף למנעד הרחב שעשוי להיות קיים לפירוש תערוכות ולאופני הקמתן.
סדנת היצירה בסוף היום, בהדרכתה של ליזה, נתנה דרור לתלמידים באפשרויות הביטוי העצמי הלא-מילולי שלהם ובשיח הפרשני אודות יצירותיהם. כמו-כן, טכניקת הציור שנלמדה (צביעת מלבן פרספקס בצבעי גואש/אקריל [?], חריטה באמצעות מקלות על הצבע, שיטוח נייר A4 על גבי מלבן הפרספקס, הסרת הנייר והתבוננות בתוצאה שעל-גבי הנייר [המלווה בשיח אודות אפשרויות פרשנותה]) איפשרה אימון טוב לתלמידים בהתמודדות עם הפער שנוצר בין תכנון היצירה לתוצאתה בפועל.
אין ספק שהיום היווה התמודדות משמעותית, מלמדת ומהנה עם חוויית פריצת הגבולות.
Comments