יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
אחרי שבועיים של עיסוקים טכניים וכיבוי שריפות, נפגשנו היום בהרכב כמעט מלא, ובשמחה רבה נפרדנו לרגע מהעיסוק הפרקטי וצללנו אל המופשט.
אנחנו בדקרט. בעוד שבמפגש הקודם עסקנו בעיקר בשיטה הספקנית, הרי שהפעם עשינו מהלך הפוך, וביקשנו להבין אילו מבין ידיעותינו הן המבוססות והמוצדקות ביותר. השיחה הייתה יפה, ובין ההצעות שעלו נמצאו גם היסודות בהם פותח דקרט את חקירתו: החושים, ההיגיון, האינטואיציה והמתמטיקה. התעכבנו על כל אחד מאלו וניסינו לשאול מה הופך אותו, אם בכלל, למקור אמין לצבירת ידע, והאם בכל זאת יש טעם להטיל בו ספק. המשכנו כך עד שהגענו לקצה הייאוש האפיסטמי, לצדו של דקרט, והייאוש עצמו נעשה במהרה לנחמה שלנו: אני יודע, לכל הפחות, שאיני יודע; שאני מטיל ספק ושואל; שאני טועה; ולכן, בהכרח - קיים.
ממש ברגע זה של שיא פילוסופי עצרנו את הקריאה בדקרט ועברנו לתרגיל יצירתי של 'הפחתה'. קרדיט לאושי על התרגיל היפה! ביקשנו לחשוב על מושגים שונים, המובנים מאליהם עבורנו, כמו למשל 'מוזיאון' ו'כיתה', ואז לפרק אותם למרכיביהם המהותיים. לאחר מכן, בניסיון לעודד מחשבה יצירתית, וגם בהמשך לספק המתודי של דקרט, ביקשנו לנסות ולהשמיט מכל מושג את אחד ממרכיביו המרכזיים ולעצב את המושג מחדד בהתאם. כיצד, למשל, תיראה כיתה ללא תלמידים, או ללא חלל? מוזיאון ללא קהל מבקרים, או ללא יצירות? בשלב הזה כבר היינו לקראת סיום והכיתה התחילה להתפזר, לכן החלטנו לסיים.
נפרדנו מוקדם מהרגיל, משום אילוצי המערכת של התלמידים, ונשארנו לשעה אחת נוספת של 'מועדון קריאה' עם קבוצה מצומצמת ונהדרת. קראנו ביחד את הפרק הראשון מ'אליס בארץ הפלאות', והקריאה המשופת הייתה נעימה ומשמחת במיוחד. עוד נמשיך בה, מיד לאחר החגים!
יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
מתחילים, בהדרגה, להתניע את השנה. עדיין יש חריקות קטנות אבל כבר לומדים.
אז מה עשינו?
התחלנו בהעלאת נושאים לעבודות החקר של יב'. העבודות מהוות 15% מציון הבגרות הסופי, והן הזדמנות ללמוד חומר חדש ולכתוב בצורה עמוקה ומורכבת.
יש לנו כבר טקסטים ונושאים ראשונים:
קלאוזביץ והשאלה אם יש מלחמה שבה מוסר, טקסט של היונובומבר (מסתבר שהיה ד"ר למתמטיקה וכותב פילוסופי או "פילוסופי"), שאלה על "מה הופך סרט לסרט "טוב", "מה גבולות ההפלה המוסרית ואם יש כאלה".
יש נושאים בעיבוד: על היחס לעלילה מעיניה של דמות בסיפור, על גבולות הגוף במחול מודרני, "למה לחיות?" ועוד.
בחלק השני התחלנו לקרוא את מרינטי (המניפסט הפוטוריסטי). היה ממש מעניין. אני חושב שסוג כזה של כתיבה זרה לתלמידים ובטח התכנים הבוטים והקשים לעיכול. משם עברנו להציץ בכמה סצנות מ"נצחון הרצון" של לני ריפנשטאהל, ולראות צילומי גברים ונשים נוביים שצילמה. הדיון הוא על "מה זה יופי", על אלימות, על אגרסיביות, על יופי של אגרסיביות וכו'.
בהמשך התפצלנו, חלק מהתלמידים נשארו לקרוא את הטקסט שלהם (הם נשברו די מהר, לצערי - - אנחנו צריכים לחשוב על פורמט נכון יותר), ועם אחרות עליתי לספריה למצוא טקסטים תיאורטיים. מצאנו כמה דברים יפים בפילוסופיה של הקולנוע, בתיאוריה של מחול ועוד. הם שמורים לנו בצד עד אחרי סוכות.
Comments