יב' – כיתת הפילוסופיה של אושי שהם קראוס:
זהו! הרמנו בלם יד, שילבנו הילוך (מישהו מכיר עוד מטפורות של נהיגה 😊 ) ויצאנו לדרך ממש ממש לקראת בחינת הבגרות שלנו בחודש מאי.
מה זה אומר?
זה אומר שינינו את אופן הלימוד וההכנה ואנחנו מנסים לעשות אותו יותר "יעיל". האם זה "לא פילוסופי"? להיות יעיל?
לא יודע
ננסה לא ליפול לקלישאות עלינו ועל התחום שלנו; הפילוסופיה.
אנחנו מחולקים לשתי קבוצות.
בשיעור הראשון יושבת קבוצה איתי ולומד חומר "חדש" (המירכאות כי מדובר בחומרים שלמדנו בשנתיים האחרונות. הוא חדש בתור חומר חזרה למבחן) וקבוצה שניה יושבת עם טליה ומתאמנת בכתיבה של שאלת בגרות שאני מכין על אותו חומר.
הפסקה
ואנחנו מחליפים.
היתרון: אנחנו לומדים בביסים קטנים וסגורים ואחר כך מחברים בינהם.
בחמישי הזה למדנו עם קבוצה אחת על עקרון הפעולה בתועלתנות והדילמות שהוא מעלה, וזהו!
בשבוע הבא, נלמד עוד "קופסת" חומר סגורה על תועלתנות וננסה לחבר בין השתיים באמצעות התמודדות עם שאלת בגרות.
קבוצה שניה למדה על מושגי הבסיס באפיסטמולוגיה של דיויד יום: רושם ומוג ושחזרה בעצמה כיצד פועל הדמיון. בשבוע הבא, נמשיך לבעיית האינדוקציה.
בפסח מתוכנן יום או שניים של מרתון לימודים ויאללה בחינה וביתר הזמן אנחנו על הפודקסט שלנו
יא' - הכיתה המשולבת (ספרות ופילוסופיה) של יעל איזנברג ועומר בן דוד:
אנחנו כבר ממש במעמקי דילמות המוסר - גם מבחינת ההגות הפילוסופית, גם בשצף המזימות והטירוף של מקבת'.
קראנו את פרק יג' ב'לויתן' של הובס. שוחחנו על הניסוי התיאורטי של מצב הטבע, על השוויון הלא מנחם, עליו מצביע הובס, בין בני האדם וכיצד שוויון זה מוביל למצב תמידי של חוסר ביטחון, לנטייה תמידית ל
של מלחמת כל בכל. חברות וחברי הקבוצה הסכימו עם הניסוי המחשבתי של הובס ומסקנותיו: לולא חוזה של כללי מוסר משותפים, היינו מדרדרים במהרה לאסון. ומהסכמה זו התחילו הצרות: מה טיבו של החוזה החברתי הראוי? והאם החוזה אכן מחייב, על אף שמעולם לא הבענו את הסכמתנו הישירה לקחת בו חלק? האם ניתן לחשוב על אפשרות להסכמה עקיפה, שאינה מפורשת, אך בכל זאת תקפה? התווכחנו וחשבנו ביחד עד להפסקה.
אז הגענו אל המערכה החמישית והאחרונה במקבת'. הנחמה שמצא מקבת' בנבואת המכשפות הפכה לאסונו, כשהיער עצמו קם עליו ומקדאף, שהוצא מרחם אמו בטרם עת ועל כן אינו 'ילוד אישה', מביסו בקרב. סיכמנו ביחד את הקריאה במחזה, שליוותה אותנו מזה כמה שבועות והייתה מהנה ומותחת. שבנו אל התמות שהעסיקו אותנו לאורך הקריאה כולה - כמו העיסוק של המחזה במגדר ובגבריות, אפיון דמותו יוצאת הדופן של מקבת', ולא פחות - דמותה האדירה של ליידי מקבת', והאופן בו מערבב המחזה בין הקומי לטרגי. עוד נשוב אל המחזה בשבוע הבא, כשנצפה ביחד בעיבוד הקולנועי למחזה, בבימויו של ג'ואל כהן.
Commentaires